גניבת שם במסגרת התחזות ושימוש במסמכים מזוייפים

רקע כנגד העורר – תושב האיזור, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; היתחזות כאדם אחר במטרה להונות, לפי סעיף 441 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק וגניבת רכב, לפי סעיף 413ב לחוק; על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 18.2.17, בסמוך לשעות 23:15 ל- 00:45, פרץ העורר לרכב על ידי שבירת חלון הסמוך לדלת הנהג ומתג ההצתה.

נסיבות אלו כוללות את אופן ביצוע העבירות המיוחסות לו, על דרך היתחזות לאחר, שימוש בתעודת זהות מזויפת ומסירת פרטים כוזבים לשוטר במסגרת חקירתו.

...

במקרה הנדון, שוכנעתי כי לא ניתן לבחון חלופת מעצר בשטחי ישראל, שעה שהעורר לא הצביע על טעם כבד משקל המצדיק בחינה שכזו.

בנסיבות אלו, סבורני כי המקרה הנדון אינו עולה בגדר המקרים החריגים והנדירים המצדיקים בחינת חלופת מעצר בתחומי המדינה.

לאור המקובץ, בהינתן העבירות הנוספות המיוחסות לעורר, לבד מעבירת השהייה הבלתי חוקית, לנוכח עברו הפלילי, הקושי לייחס לו אמון, היעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות העדפת חלופת מעצר בשטחי ישראל והמניעה שבבחינת חלופת מעצר בשטחי האזור - שוכנעתי כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא והערר, אפוא, נדחה בזאת.

היא הורשעה במסגרת אישום זה בבצוע עבירות מספר של היתחזות כאדם אחר, עבירה לפי סעיף 441 לחוק העונשין; שתי עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; שתי עבירות של זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, עבירה לפי סעיפים 418 בצרוף ל- 414 לחוק העונשין; עבירות רבות של שימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין; ועבירה של שבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

לפיכך ייקבעו מיתחמי הענישה באופן שיתייחס לכל אחת מהחטיבות שנזכרו לעיל, כאשר לכל פרשה של גניבת זהות ייקבע מיתחם ענישה התואם לאותה פרשה; לפרשת ההתחזות כמומחית לסוכרת, שהובהר לעיל כי היא החמורה ביותר במסגרת כתב האישום, ייקבעו מיתחמי ענישה בהתאם לעבירות בהן הורשעה הנאשמת (על אף שמדובר בעשרות ארועים נפרדים, המצריכים לכאורה לקבוע עשרות מיתחמי ענישה); לעבירות המס ייקבע מיתחם ענישה כולל אחד; ולעבירות קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות בנוגע להתחזות כפסיכולוגית ייקבע מיתחם ענישה נפרד.

...

בנסיבות אלה סבור אני שיש לתת את הבכורה במסגרת קביעת הפיצוי לנזק הגופני שנגרם למטופלים.

לאחר כל אלה, סבור אני כי יש מקום להעניק משקל של ממש לצורך בקביעת מתחם ענישה הולם למכלול כולו, כך שתישמר הלימה ראויה בין חומרת המעשים כולם לבין גובה העונש הכולל (ראו הלכת גברזגיי, בפסקה 22 לפסק-הדין).

על רקע מכלול זה הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לגזור על הנאשמת עונש של 104 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרה ביום 20.3.11.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשמת את העונשים דלהלן: מאסר בפועל לתקופה של 104 חודשים החל מיום מעצרה ביום 20.3.11.

- בע"פ 2447/13 קליין נ' מ"י ( 8.4.2014), הורשע המערער בשורת עבירות מירמה, זיוף, שימוש במסמך מזויף בהוצאת שיקים ללא כסוי, במסגרת 10 אישומים בהם יוחס למערער ולאחר קבלה במירמה של כ- 10 מיליון ₪, תוך שהמערער והאחר מציגים מצגי שוא.

ב"כ המאשימה מפנה לע"פ 71/11 אליהו חפץ נ' מ"י (21.9.2011), שם הורשע המערער בעבירות של עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, הוצאת שיק ללא כסוי, זיוף מיסמך בכוונה לקבל דבר במירמה, שימוש במסמך מזויף, הטרדת עד ושיבוש הליכי חקירה.

ב"כ המאשימה הפנה גם לע"פ 65/04 דב פיכמן נ' מ"י (2.5.2005), בו הורשע המערער בעבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, בידוי ראיות, היתחזות, קשר לפשע, מירמה, הדחה בחקירה, הפרת הוראה חוקית, שבוש הליכי משפט והדחה בעדות.

הסכום אשר נגנב שם, גבוה בכ- 2 מיליון ₪ מהשווי של המטבעות אותם גנב הנאשם, כמו כן, שם מדובר היה בעשרות פעולות של הפקת המחאות בכזב וחתימה עליהן.

...

לאור כל האמור, לאור הערכת הסיכון הגבוהה בעניינו ולאור אי לקיחת האחריות על העבירות, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית או שיקומית בעניינו של הנאשם.

מובן כי זוהי זכותו של הנאשם כזכות כל נאשם לכפור ולנהל הליך של שמיעת ראיות, ואולם, משנדחית גרסה עובדתית של נאשם, לדבר משמעות לגבי לקיחת אחריות, אשר רלבנטית לעונש.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 8 שנים.

האישום הראשון מייחס לנאשם עבירות של קשר לפשע ושוד בנסיבות מחמירות ולשירז עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; האישום השני מייחס למשיב בלבד הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; שימוש במסמך מזוייף והתחזות לאדם אחר; האישום השלישי מייחס גם הוא למשיב בלבד עבירות של שהייה בישראל שלא כדין.

השוטר מציין כי כשפתח את הארנק, הבחין בכרטיס אשראי על שמו של המשיב וכן בשרשרת עם תליון דמוי זהב עליו תמונה של ספר תורה; הודעתו של המתלונן מיום 24.2.13, בה הוא מזהה את שרשרת עם התליון, כשרשרת אשר נתלשה מצווארו בעת ביצוע השוד; הודעתה של לינדה בן סימון חברתה של שירז, מיום 25.2.13, בה מתואר כי בסמוך לארוע היתקשרה אליה שירז וביקשה ממנה להעביר מסר למשיב לפיו עליו לצאת מן הבית, וכן ציינה כי המשיב "גונב מאנשים". ב"כ המשיב מבקש לדחות את הבקשה, לקבוע כי אין בידי המאשימה ראיות לכאורה המצדיקות מעצר, ולהורות על שיחרורו לחלופת מעצר.

כמו כן, נקבע כי גם מבחינה טכנית לא יוכל לפקח על המשיב היות והסכים לפיקוח רק במסגרת עבודתו אצל המפקח שאושר, ובפועל מדובר ביום אחד בשבוע, כאשר ביתר הימים עובד במסגרות אחרות.

...

בגיבוש מסקנה זו ניתנה התייחסות לגילם הצעיר (בני 20 ו-21), כאשר לא ברור אופי קירבתם ומידת היכרותם עם המשיב וערנותם לקשייו, כמו גם נכונותם להתגייס לסייע לו, כמן כן לא הובהר כיצד יבצעו את תפקידם כמפקחים לנוכח הקשיים המובנים (משפחתם מתגוררת בירושלים, הם מנותקים מגורמי תמיכה), ובנוסף, ההתרשמות הישירה מהם הייתה כי הם נעדרי סמכות כלפי המשיב שכן עד עתה התגוררו עמו והיו ערים לפעילותיו ולקשריו החברתיים ולא הצליחו לשמש גורמי תמיכה חיובים.

סבורני, כי נימוקי שירות המבחן באשר מסוכנותו של המשיב כמו גם הטעמים לפסילת המפקחים המוצעים, הנם טעמים עניינים ולגיטימיים ולא מצאתי לנכון לסטות מהמלצות שירות המבחן.

לאור האמור אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

רקע הנאשמת הורשעה לאחר ניהול הוכחות בעבירות של גניבה, כניסה לישראל שלא כדין, היתחזות, שימוש במסמכים מזויפים והכשלת שוטר.

לפיכך המעשים מהוים אירוע אחד אשר נועד למטרה אחת במסגרת זמן מצומצמת.

...

כפי שעולה מעובדות הכרעת הדין, המסקנה המתבקשת ממעשיה של הנאשמת היא, כי מטרת כניסתה לישראל היתה לשם ביצוע עבירות.