אומר כבר עתה, נדירים המקרים, שבהם ניתן למצוא גזרי-דין של הערכאות המחייבות והמנחות הזהות למקרה העומד בפניי, אולם אפנה אל גזרי-הדין הבאים המעניקים ממד מסוים של ענישה בשינויים המחויבים:
ע"פ 9184/08 פיראס נגד מדינת ישראל (27.5.09):
נדון עניינו של נאשם, בעל מישפחה, נעדר עבר פלילי, אשר לאחר שמיעת ראיות נקבע שביצע 10 גניבות של כלי רכב, שני מקרים של ניסיון לגניבה, בית-המשפט המחוזי גזר עליו 68 חודשי מאסר בפועל ובית-המשפט העליון דחה את עירעורו וקבע: "...הוא הנהיג חבורה שעסקה בדרך מתוחכמת בגניבתם של כלי רכב בישראל, ואלה הועברו לשטחי הרשות הפלסטינאית, שם נמכרו לכל המרבה במחיר. תופעה זו קשה היא, הואיל ומעבר לעוגמת הנפש הנגרמת לבעלי הרכבים, כרוך בגניבות נזק אדיר לכלכלת המדינה. מזה זמן רב הפכה תופעה זו לנפוצה, ובה שולחים רבים את ידיהם מתוך רצון לזכות ברווח קל, בנסיבות אלה העונש שהושת על המערער על ידי בית המשפט המחוזי, אף שאינו קל, הינו הולם וראוי...".
רע"פ 4687/12 טלאקה נגד מדינת ישראל (17.7.22):
נדון עניינו של נאשם, אשר היה מעורב ב – 21 מקרים שונים של גניבות רכבים, נדון ל – 7.5 שנות מאסר בפועל, אך דובר בנאשם שביצע את הפעולות המעשיות של הגניבה, צעיר, נעדר עבר פלילי, שביחס אליו נימסר תסקיר חיובי.
...
על כן, אני סבור, כי זהו המקרה הנכון, לצאת מחניון המלל המחמיר אל המעש, לגזור את עונשו על דרך החומרה, המרתיעה את היחיד אבל כזו שתכה גלים ותוביל להרתעה ממשית ומוחשית של הרבים, הן בדרך של הטלת מאסר מכביד והן בדרך של ענישה כלכלית בעלת משקל.
תוצאה:
לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
10 שנות מאסר, שהם 120 חודשי מאסר.
אני מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה בן החודשיים, אשר נגזר על הנאשם בת"פ 53759-08-20 שלום תל-אביב-יפו וזאת במצטבר לעונש המאסר בפועל שהוטל לעיל.
