גניבת רכב על ידי שתי חברות ביטוח

עוד מציין התובע כי לאורך כעשר שנים שבהן בוטח רכבו על-ידי הנתבעת, נסב השיח מול סוכן הביטוח שלו, בשאלת גיל הנהג הצעיר ביותר – דבר שהייתה לו משמעות ספציפית בשים לב לגילה של אישתו שבחלק מהשנים היה נמוך מ-30 שנה – ולא בשאלת זהותם האישית של הנהגים ברכב.

ראשית, התכלית הצרכנית-סוציאלית המרחפת מעל פרשנותו של חוק חוזה ביטוח, המבקשת "לאזן" בין שני צדדים לחוזה שאינם שווי כוחות, ומקבלת משנה תוקף בעת פרשנות של סייג לאחריות המבטחת (ראו בעיניין פיקאלי, בפס' 14 לפסק דינו של השופט י' עמית; כן ראו דברי השופט טירקל בע"א 1809/95‏ הלמן ‎נ' לה נסיונאל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 77, 82 (1996); ודברי השופט דנציגר ברע"א 104/08 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פס' 17 (2.2.2011)), תקפה במידה דומה בשני סוגי המקרים.

שנית, כמו בעיניין פיקאלי, אף הפוליסה בעניינינו מגדירה את סוג הסיכונים המכוסים ב"מקרה הביטוח" בעיקר על בסיס קטגוריות של מקרים ("אש, ברק, היתפוצצות, היתלקחות; היתנגשות מקרית, היתהפכות ותאונה מכל סוג שהוא; גניבה; ... שטפון סערה וסופה" וכיו"ב; ראו בארכיון הפוליסות שבאתר הנתבעת ב-https://www.migdal.co.il/car-insurance/support/policy-terms-archive) ולא על בסיס טיב הנהג הנוהג ברכב או זהותו.

...

לסיכום נקודה זו, הטעמים והרציונאלים שעמדו ביסוד דעת הרוב בפרשת פיקאלי, ואשר בעטיים סווג מקרה של חריגה ממגבלת גיל כמקרה של החמרת סיכון, ולא ככזה של יצירת סיכון חדש, יפים גם למקרה של חריגה ממגבלה הנוגעת לרשימת נהגים קונקרטית שרשאים לנהוג לפי תנאי הפוליסה, ומצדיקים התייחסות אל המקרה, בהתאם להלכת פיקאלי, כמקרה של החמרת סיכון.

לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו והאזנתי בקשב רב לטענות הצדדים, עמדתי היא כי לא עלה בידי הנתבעת לסתור את טענת התובע, כי לא עמדה כוונת מרמה ביסוד בחירתו להיקשר בפוליסה שאינה מכסה כל נהג מעל לגיל 30.

למסקנה זו הגעתי לאחר שנתתי דעתי לאופיו החד פעמי של האירוע, ולכך שלפי הנטען הייתה זו הפעם היחידה שבה נהג אבי התובע ברכב – נתון שלא נסתר; לנסיבות המקרה המצביעות על מצב דברים ספונטני, מתגלגל וכזה הנובע מצורך דחוף שהתעורר – ולא ממהלך מתוכנן; וכן מהתרשמותי ממהימנות עדות התובע ועדות אביו, כי טעו בתום לב לחשוב כי הפוליסה חלה על כל נהג מעל לגיל 30.

הנתבעת, חברה לביטוח, ביטחה במועד הרלוואנטי לתביעה את הרכב במסגרת פוליסה לביטוח מקיף בביטוח הכולל, בין היתר, כסוי בפני ניזקי גניבה, למעט גניבת רכב או חלק ממנו על ידי עובדי המבוטח, בני משפחתו או כל אדם הנמצא בשרותו או בהסכם או בשיתוף עמו.

בנגוד לשני עדי הנתבעת האמורים, הודה חוקר חברת הביטוח כי ראה בעיניו את המפתח המקורי של המשאית במשרדי התובעת, לאחר הארוע, וכי ידוע לו כי מדובר בסט המפתחות היחיד שנתקבל על ידי התובעת, בעת רכישת המשאית.

...

בעדותו בבית המשפט שב המומחה הנ"ל והדגיש כי לאחר בדיקת כלל הנתונים שנתקבלו, המסקנה היחידה והחד משמעית היא כי מי שנהג ברכב לכיוון מחסום ג'למה עשה שימוש במפתח מקורי וידע את הקוד הסודי, וכי הרכב נסע לכיוון ג'למה בנסיעה חוקית וללא כל מעשה חבלה ( שורות 30-31 עמוד 20 לפרוטוקול ).

סוף דבר לאור כל האמור, מצאתי כי התובעת לא הוכיחה, במידה הנדרשת בדין, את התביעה, לרבות קרות " מקרה ביטוח " המכוסה על פי הפוליסה הרלבנטית, ואני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת, תוך 45 ימים מיום מסירת פסק הדין לידיה, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.

להשלמת התמונה יצוין, כי בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 6.9.22 טען ב"כ הנאשם כי הנאשם לא התייצב לפגישה האחרונה בשירות המבחן כיוון שבאותה עת הוא היה מורחק על ידי המישטרה באילת.

לעניין הפצוי הכספי טען ב"כ הנאשם כי מיתנהל הליך אזרחי מול שתי חברות ביטוח שאחת מהן אמורה לשאת בפיצויו של הנפגע.

על פי כתב האישום בו הודה המערער, הוא נהג ברכב לאחר נטל ללא מירשם תרופה הכוללת חומר המוגדר כסם, סטה עם הרכב לעבר מדרכה ופגע בשני הולכי רגל.

בהמשך לכך היתקשר המערער למישטרה והודיע כי רכבו נגנב.

...

לנוכח כל האמור אני קובע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם שלפניי עומד על 18 עד 36 חודשי מאסר בפועל.

לנוכח כל האמור ימוקם עונשו של הנאשם בחלק התחתון של השליש האמצעי של מתחם העונש ההולם.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים שלהלן: 26 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו של הנאשם.

הערכים המוגנים שנפגעו מבצוע העבירות: מבצוע עבירה של גניבת רכב, נפגעה זכותו של הפרט לקניינו ובראייה יותר רחבה, נגרם גם נזק כלכלי לכלל החברה, אשר מייקר את בטוחי הרכב ומיגונם מפני הגניבה.

כתוצאה מפעילות שיטתית של הנאשם והאחרים, נגרם נזק כלכלי רב הן לקורבנות והן לחברות הביטוח.

ערעור שהגישה המדינה על קולת העונש ומנגד ערעור שהגיש הנאשם נדחו שניהם על ידי בית המשפט המחוזי.

· בת"פ 55756-07-22 מדינת ישראל נ' איבראהים הייכל (3.4.23) הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירת של קשירת קשר לבצוע פשע, שתי עבירות של גניבת רכב בצוותא, סיוע לגניבת רכב, נהיגה ללא רישיון, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונהיגה ברכב ללא ביטוח.

...

לאחר ששקלתי את השיקולים המפורטים לעיל, ובפרט את ריבוי מקרי גניבת הרכב, תכנון ותחכום אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם, נע בין 36 ל- 60 חודשי מאסר בפועל, בצירוף ענישה נלווית.

ביהמ"ש הסביר לנאשם את משמעות ההתחייבות והזהירו כי אם יפר אותה יחויב בתשלום ההתחייבות, לרבות תקופת המאסר כפי שייקבע על ידי ביהמ"ש. הנאשם: אני הבנתי את ההסבר של בימה"ש לגבי ההתחייבות ואני מתחייב בסכום של 5,000 ₪ להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעתי בתיק זה למשך 3 שנים אני מורה על חילוט סך של 20,000 ₪ אשר שימש לביצוע העבירה ונתפס ברשותו של הנאשם במסגרת תיק זה. בהמשך להחלטתי מיום 14.6.23 שאלת חילוט משאית הגרר תידון בנפרד בשים לב לקיומה של טוענת לזכות.

בית משפט השלום בבת ים ת"א 23134-02-21 ווישור חברה לביטוח בע"מ נ' ענבר שרותי רכב א.ב בע"מ תיק חצוני: לפני כבוד השופט אודי הקר תובעת ווישור חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ד"ר א. וורשה נתבעת ענבר שרותי רכב א.ב בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד גיא דורון פסק דין

תביעת שבוב לפצוי בגין גניבת רכב, שבוטח על ידי התובעת ואשר נימסר לנתבעת לצורך תקונו.

הצדדים להליך ועובדות שאינן שנויות במחלוקת התובעת היא חברת ביטוח אשר ביטחה רכב אאודי מ.ר 55-535-12 (להלן: "הרכב") בפוליסת ביטוח "מקיף", אשר הייתה בתוקף במועד הרלוואנטי לתובענה.

התכתבות בעיניין זה (או פלט שיחות) לא הוצגה על ידי שני הצדדים.

...

לעומת זאת, בדוח החקירה שצירפה התובעת, במענה לשאלת החוקר השיב אור כי: "אני התקשרתי אתמול בתאריך 13.11.19 בשעה 13:00 לשרון ושאלתי אותו אם הרכב מוכן ואפשר לבוא לקחת אותו ואם הוא עשה טסט, שרון אמר לי שהוא לא יודע איפה האוטו, ואז אני אמרתי לו מה זה אתה לא יודע איפה האוטו, ואז התקשר אלי אחרי דקה ואמר לי שאני לקחתי את האוטו ושאני אבוא עם האוטו, אמרתי לא מה אתה מדבר שטויות מה אני צריך את האוטו[ן] בלי טסט ונסעתי למוסך". ובחקירתו במשטרה, בסמוך לאירוע, העיד אור: "והיום בשעה 13:00 התקשרתי לשרון כדי לקחת את הרכב לעשות טסט והוא ענה שהרכב נעלם מהמקום נגנב" אם כן מי הגיע? אור לבדו? אור ביחד עם שמואל? האם ידעו קודם לבואם על כך שהרכב נגנב או שהופתעו לא למצוא את הרכב? האם סברו שהרכב "עבר טסט" או שידעו כי לא "עבר טסט" וכי לא ניתן היה להעבירו "טסט" בהעדר רישיונות? האם נשלחו הרישיונות יום קודם על מנת ששרון ייקח את הרכב ל"טסט"? או שמא אור הגיע למוסך עם הרישיונות על מנת לקחת בעצמו את הרכב ל"טסט"? ומי התקשר למי – אור התקשר לשרון להודיע לו שהרישיונות בידו (הגם ששלח אותם יום קודם) או שמא שרון התקשר לאור (בדיוק באותו יום) על מנת להודיע לו שהרכב מוכן? תמיהות אלו, בנושאים מהותיים לתביעה מובילות למסקנה כי גרסת התובעת אינה מהימנה ולא הוכחה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי שהתובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה ואף מצאתי את גרסת הנתבעת עדיפה על פני גרסת התובעת.

לפיכך, התביעה נדחית.