לטענתה חקירת משרד ויצמן יער העלתה ממצאים חמורים בנוגע להתנהלותו של התובע כגון: בעלות במסעדה אסייתית מתחרה בשם "טוגאראשי", גניבת חומרי גלם מהמסעדה והעברתם לטוגאראשי, שימוש בעובדי המסעדה לצורך קידום עסקיה של טוגאראשי ושימוש פרטי בחומרי גלם וציוד של המסעדה.
מתוך כספי הפדיון של 3.1.15 הופקד ביום 8.1.15 סכום חלקי של 5,019 ₪ שנימצא בכספת במועד פתיחתה על ידי סמנכ"ל הכספים, כלומר לטענת הנתבעת יש חוסר של 18,289 ₪.
סעיף 15.3 להסכם העבודה קובע:
"המנהל מתחייב להפקיד הפקדה יתירה על שמירת שמה הטוב של המסעדה ובכלל זה מתחייב לשמור על סדרי העבודה, כפי שייקבעו מעת לעת, וכן לשמור על מתקניה וציודה של המסעדה. עוד מתחייב המנהל שלא להוציא משטח המסעדה כל ציוד או מזון". התובע לא עמד בהתחייבות זו.
הקמת עסק מתחרה על ידי עובד בעודו מועסק במקום העבודה מהוה הפרה חמורה של חובת האמון כפי שפסק בית הדין הארצי בע"ע 62/08 לבל דוד נגד חברת הדקה ה-90 מיום 27.12.09 ואף ככל שמדובר בעובד בכיר יותר כך תחולנה עליו חובות מהימנות מוגברות, ראו למשל ע"ע 2912-11-10, מנחם מן נגד ספיר ספרינט מיום 14.11.11.
מבלי לגרוע מחובות הסודות ואיסור התחרות של המנהל כלפי החברה, על פי הוראות הדין, ומאחר והמנהל נחשף בתוקף תפקידו כמנהל מסעדה לסודות מסחריים, עיסקיים, נהלים ונתונים סודיים של המסעדה (להלן: "המידע הסודי") , המנהל מתחייב כי במשך תקפת ההיתקשרות על פי הסכם זה ולאחריה, ללא מיגבלת זמן וכל עוד המידע אינו נחלת הציבור, לא יגלה המידע הסודי לאחרים ולא יעשה בו כל שימוש, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים, בין כשכיר ובין כעצמאי, בין על ידי שימוש במסגרת עסקים משלו ובין על ידי גילויים לאחרים.
...
על כן, תביעת הנתבעת לגזל סודות מסחריים נדחית מאחר שלא הוכחו סודות מסחריים.
התובע בחר להעיד עדים מטעמו אולם לא מצאנו שיש בעדויות אלו כדי להשפיע על השאלות העובדתיות ולכן לא התעכבנו על ניתוח העדויות ולא מצאנו שיש צורך להתייחס לטענת הנתבעת שאותם עדים הם חברים אישיים של התובע.
סופו של דבר, הנתבעת תשלם לתובע:
פדיון חופשה בסך של 19,000 ₪.
