גניבת כסף מחשבון בנק עקב רשלנות

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע (להלן הבנק) להשבת כספים שנגנבו מחשבון הבנק על ידי פקיד הבנק שעבד בסניף בו נוהל חשבונה של התובעת, וכן לפצוי בגין נזקיה לרבות עוגמת הנפש שנגרמה לה. לכתב התביעה צרפה התובעת את דו"ח הבקורת שערך הבנק על מנת להיתחקות אחר המעילה (נספח ג' לכתב התביעה) וכן את המכתב שכתב ושיגר המבקר הפנימי של הבנק לבנק ישראל (נספח ד' לכתב התביעה).

התביעה בפני אינה נוגעת לרשלנות הבנק בשל מחדלו ביישום המלצות דו"ח הבקורת.

...

ביום 18.5.20 הגיש הבנק בקשה נוספת לסילוק דו"ח הביקורת מתיק בית המשפט בציינו כי התובעת לא הגישה עד היום תגובה לבקשה על אף ארכות שניתנו לה. בו ביום ניתנה החלטתי לפיה התובעת תגיב לבקשה בתוך 10 ימים.

לאור האמור לעיל, אני מורה על הוצאת דו"ח הביקורת (נספח ג' לכתב התביעה) ומכתב הבנק (נספח ד' לכתב התביעה) מתיק בית המשפט.

לפיכך, הבקשה, כפי שהתבקשה, נדחית.

לפניי תביעה לפצוי התובעת בגין התרשלות הנתבע, לטענתה, בכך שמנע ממנה לקבל פרטים על אודות חשבון הבנק בו היא שותפה וכן כי לא מנעה בו שימוש על ידי אחיה.

למעשה היא מבססת את תביעתה על ציפיה כי הבנק יכווין אותה מה לעשות ולאן לפנות, בשל השגותיה על משיכות הכספים על ידי האח, ובלשונה בעת הדיון: "התמוטטתי מכל זה. אח שלך, לא להאמין, לא רק גנב את הכסף מאימא שלי הוא גם מאשים אותי בגלל שהייתי שותפה מלאה. אז אני לא כל כך מעורה בלדעת מה קורה. אני רציתי הבנק יכווין אותי." (עמ' 3 שורה 8-10 לפרוטוקול).

...

בהקשר זה אני מקבלת את טענת נציגת הנתבע כי אין זה מתפקידו של הנתבע להכנס למערכת היחסים שבין התובעת לאחיה וממילא לספק לה יעוץ כיצד לפעול ככל שזה לטענתה גזל כספים ללא הרשאות המנוחה (טענה שלעצמה לא הוכחה) וממילא כי אין זה תפקידו של הנתבע לייעץ לנתבעת בענייניה המשפטיים וככל שטוענת כי נגנבו כספים מחשבונה עליה לפנות לגורמים המתאימים.

יפים דברים אלו מקום שבו הבנק לא ידע ולא יכול היה לדעת כי האם מאושפזת וממילא גם אם ידע הרי שיתכן שנמשכים הם לטובה זו. התרשמתי לחיוב מעדות נציגת הנתבע ואני מקבלת את טענותיה כי על בעל החשבון להיות ער להתנהלות והעברות אשר מבוצעות בחשבונו ואין זה מעניינו של הנתבע להתערב בסכסוך משפטי שבין צדדים לחשבון, וודאי כשזה לא הובא לידיעתו "בזמן אמת". ולשון נציגת הנתבע: "הבת איתה בחשבון. אם אני אצטרך לבדוק כל חשבון של כל קשיש שאחד מילדיו איתו בחשבון, אנחנו לא נצליח לעבוד. זו אחריות שלך שאת מנסה להעביר אלינו" (עמ' 4 שורה 7-8 לפרוטוקול).

אני מקבלת את טענת נציגת הנתבע כי המידע אותו ביקשה התובעת לקבל לא היה בנוגע לחשבון המשותף שלה עם אמה כי אם לחשבון אחר, של האח והאם וממילא פרטים בעניינו, והגם שיתכן ו"מעניין" מאוד את התובעת, אינם יכולים היו להימסר לה. בהינתן כי לא מצאתי כי התובע התרשל וכי היה עליו להודיע לתובעת על הכספים שנמשכו מהחשבון המשותף עם אמה באמצעות העברה אינטרנטית או משיכה בכספומט ע"י הכרטיס ובקוד שהונפק לאמה, ובהינתן כי הכספים נמשכו- על פניו- ע"י הגורמים שהורשו לבצע את המשיכות וממילא הוכח אחרת ובהינתן כי חל הנתבע איסור על פי דין לספק מידע על אודות חשבונות פרטים למי שאינו צד לחשבון הרי שדין התביעה להידחות.

ג'קי טען כי הבנק התרשל בבדיקת מקור הכספים שהועברו לסניף הנעבר ומטרתם, וכי היה עליו לבצע בירור בשיחה עם המנוח ועם הסניף המעביר לצורך בדיקה זו. בנוסף, טען ג'קי, הן כלפי הסניף המעביר והן כלפי הסניף הנעבר, כי לא יעלה על הדעת כי בכל מחשבי סניפי בנק דיסקונט לא תובלט העובדה כי חשבון לקוח המתנהל אצל מי מהם מוגבל, בהנתן החיוב החוקי להודיע לבנק ישראל, שיודיע לכל בנק אחר, במקרה של הגבלת החשבון, וזאת בהתאם להוראות סעיף 3א לחוק שיקים ללא כסוי, תשמ"א-1981.

בעיניין איילון נימנו מספר טעמים להגבלת גדרי חובת הזהירות כלפי צדדים שלישיים, בהם העדר מחויבות חוזית כלפי הצד השלישי, והשלכות הרחבת חובת הזהירות של הבנק כלפי צדדים שלישיים על קיום התחייבויותיהם של הבנקים כלפי לקוחותיהם, כדלקמן (שם): "בין הבנק ובין לקוחותיו מתקיימת מערכת יחסים חוזית היוצרת יחסי קירבה הדוקים שאינם מתקיימים בין הבנק ובין מי שאינם לקוחותיו. יחסי קירבה אלה משליכים, מטבע הדברים, על הקף חובת הזהירות שצריך הבנק, ויכול, לשאת בה כלפי לקוחותיו, ובין היתר מוטלת עליו מכוחה חובת פקוח למניעת פעולות של שליחת יד או גניבת כספים שהפקיד הלקוח בידי הבנק ... טעם נוסף שלא להטיל חובת פקוח הדוקה מדי לשמירה על אינטרסים של צד שלישי שאיננו הלקוח נעוץ בכך שחובה כזו עלולה לעמוד במתח עם החובות המוטלות על הבנק כלפי לקוחו-הנציג, שהוא בעל חשבון, ושכלפיו בראש ובראשונה חב הבנק חובות חוזיות וכן חובות זהירות ואמון. שיקול נוסף הפועל לצימצום חובת הפיקוח שיש להטיל על הבנק כלפי בעלי עניין בחשבון שאינם לקוחותיו הוא שמידת הסתמכותו של הלקוח על פקוח מצד הבנק לגבי הנעשה בחשבון היא, מטבע הדברים, רבה מזו של צד שלישי, שאין לו כל שיג ושיח עם הבנק ... עם זאת כאשר מתרחשות לנגד עיני הבנק פעולות חריגות שיש בהן כדי לעורר חשד ממשי באשר לתקינותן או לכשרותן, אין הבנק יכול לשמש זירה שותקת לפעולות כאלה, ועליו כאמור לעורר שאלות, לבצע בדיקות ולנקוט אמצעים סבירים המתבקשים בנסיבות העניין". (וכן ראו ע"א 8510/09 בנק הפועלים נ' נויברג (פורסם במאגרים, 24.11.11, בפיסקה 6); ע"א 4530/10 בנק הפועלים בע"מ נ' לילה זועבי (פורסם במאגרים, 10.02.2015, פסקות 12 -13).

לטענת הבנק, עו"ד כץ התרשל מאחר שלא הכניס תניה מפורשת בהסכם לפיה יתרת התשלום תעבור לחשבון הנאמנות.

...

מסקנה זו מתחייבת אף מאחר שהודעת הדוא"ל האמורה נכתבה בהמשך לשרשור הודעות דוא"ל בין שלומית לבין עו"ד כץ החל מביום 21.10.16, בהן ציין עו"ד כץ במפורש את הצורך בביצוע ההעברות הבנקאיות לחשבון נאמנות.

בהתאם, וכאמור, אני מורה כי האחריות בין המעורבים תחולק כך שהבנק יישא באחריות בשיעור של 80% לנזק, ואילו ג'קי יישא באחריות בשיעור של 20% לנזק.

סוף דבר אני מורה לבנק לשלם לתובע סך של 332,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

אשר על כן, סכום התביעה כולל את הרכיבים הבאים: השבה של 199,542 ₪ אשר נטען כי הועברו/ניתנו מחשבון החסויה שלא כדין; פיצוי על סך 100,000 ₪, בגין רשלנות מקצועית בטיפול; פיצוי על סך 100,000 ₪, בגין הפרות חקוקות; השבת הוצאות חוות דעת בעלות של 27,000 ₪ למומחה יוסי כהן וסך של 2,632 ₪ למומחה בית המשפט.

לא הוכח קיום מערך מתוחכם לניצול קשישים וגניבת כספם על ידי "שי אפוטרופוסות", נוראל שירותי סיעוד, בנק הפועלים, ספקים/נותני שירותים ומדינת ישראל (האפוטרופוסות הכללית), אין כל הוכחה כי עו"ד נוח או מי מ"שי אפוטרופסות" גנבו סכומים מחשבונות הבנק של המנוחה במהלך תקופת האפוטרופסות, כל התשלומים למטפלות נעשו לחשבונות פיזיים בבנק הדואר, על שם המטפלות, לפיכך, לא הוכחו קיומם של חשבונות פקטביים או "חשבון אלמוני", גם בנק הפועלים אישר כי "חשבון מעבר" אשר לטענת התובעים ורו"ח כהן שימש למשיכת כספים שלא כדין ושלא בסמכות הנו חשבון בנקאי פנימי של בנק הפועלים ואינו קשור לחשבון האפוטרופסות, תשלומים לספקים ונותני שירותים נעשו על סמך חשבוניות/קבלות.

...

יודגש, בית המשפט ער לכך כי לא הוצגו הדו"חות, וראוי היה לשמור את המסמכים; יחד עם זאת, בית המשפט מוצא שכלל הראיות והעדויות מביאים למסקנה לפיה הטיפול במנוחה היה טוב.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, דין התביעה – דחייה.

נכון הוא שהתביעה נדחית במלואה, אולם לא ראיתי לנכון לפסוק הוצאות לטובת אוצר המדינה.

גירעון זה נוצר, כך לטענת התובעת, במהלך התקופה שבה ניהל חיג'אזי את החברה, בשל התרשלות הבנק שמסר לחיג'אזי את תמורת השיקים המשוכים לפקודתו במזומן, למרות שהיו בסכומים עגולים של מאות אלפי ₪ החריגים לפעילות הרגילה בחשבון התובעת, וכן כיבד שיקים שהחתימה עליהם לא היתה החתימה של נאהד, והיתה מזויפת.

לדבריו, הגירעון בחשבון החברה הוא תוצאה של ניהול כושל של החברה על-ידי נאהד ולא של גניבת כספים מהחשבון.

...

מסקנה זו נכונה ביחס לכלל השיקים המשוכים לפקודת חיג'אזי, לרבות שיק מס' 5 שלא קיים תיעוד בדבר קבלת אישור לפירעונו.

מכל המקובץ עולה, כי הוכח שנאהד הסמיך את חיג'אזי כמורשה החברה, והודיע לבנק כי נתנת לו הרשאה לקבלת תמורת שיקים שנמשכו לפקודתו במזומן; לא הוכח כי סכומי השיקים שנמשכו לפקודת חיגאזי היו חריגים בפעילות החשבון, אף להיפך; ומשפנה הבנק לנאהד, שאישר כי החתימה על גבי השיקים היא שלו ואישר את פרעונם יש לקבוע; כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הבנק הפר את חובת הזהירות שלו כלפיה בכיבוד השיקים ודין התביעה - להידחות.

סוף דבר; התביעה נדחית.