גניבה: שלילת פנסיה לעובד וההשלכות המשפטיות

המשיבה טענה כי לא ויתרה על זכותה להעיד עדים ולא נימנעה במתכוון מלהביא ראיות, אלא שבית הדין האיזורי קבע כי אין מקום לשמוע ראיות, נוכח העובדה שפסק הדין הפלילי הוא פסק דין חלוט, והמערער הודה בגניבת 10 מיליון ₪ מהמשיבה, וטענותיו הובהרו במסגרת הטיעון לעונש, כפי שבא לידי ביטוי בהכרעת הדין; בית הדין האיזורי קבע כי יש לשלול מהמערער את הזכות לתשלום קצבה מהמשיבה, אף במנותק מהקביעה כי הפנסיה התקציבית משולמת למערער על בסיס עקרונות חוק הגימלאות; המערער לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי כי אין לשמוע ראיות, דבר המלמד כי הוא הבין שאין בידיו ראיות וטענות הגנה ראויות; יש לדחות את טענות המערער ביחס לתקפות ההליך הפלילי בעיניינו ולהודאתו בכתב האישום במסגרת הסדר הטיעון, ויש לראות במעשים כמוכחים, וכן אין להתיר למערער לטעון כל טענה גם לגבי כך שלא ידע על ההשלכות האזרחיות שיש להודאתו.

היועץ המשפטי לממשלה טען כי נוכח העובדה שהמערער לא הבהיר מה המקור המשפטי לזכאותו לפנסיה תקציבית, בטענה שזכאותו לפנסיה תקציבית לא הייתה שנויה במחלוקת ולא היה מוטל עליו להוכיח מה מקור זכות זו, אין הוא יכול להלין על כך שבית הדין האיזורי אימץ את עמדת המשיבה שלפיה המקור הנורמאטיבי לזכאותו של המערער לפנסיה תקציבית הוא חוק הגימלאות; גם אם חתמה על הטופס עובדת קופת חולים לאומית ולא עובדת המשיבה, הרי נלמד מהטופס כי הוא חל הן על עובדי קופת חולים לאומית והן על עובדי המשיבה.

זאת, בהתייחס גם למהותה של הזכות לפנסיה, לרבות היותה חלק מהתמורה ששולמה לעובד בעד עבודתו במהלך השנים, להשלכות של שלילת הזכות לפנסיה מעובד שהגיע לגיל פרישה ואינו יכול עוד לעבוד ולדאוג לעצמו למקור פרנסה חלופי, ולהשלכות שלילת הזכות לפנסיה על בני משפחתו של העובד.

...

ככל שבעתיד יתרחש אירוע המקים לטענת רעייתו של המערער זכאות לפנסיה כלפי המשיבה, היא תהיה רשאית להגיש תביעה בעניין זה. סוף דבר הערעור מתקבל חלקית כמפורט להלן.

בכל הנוגע לשלילת זכאותו של המערער לפנסיה תקציבית בתקופת הפנסיה המוקדמת שעד הגיעו לגיל פרישה (67) – אנו קובעים כי המשיבה הייתה רשאית לבטל את הסכמתה לשלם למערער פנסיה בתקופה זו. עם זאת, עניינו של המערער יוחזר לבית הדין האזורי לדיון לקיום בירור לאחר להגשת ראיות ושמיעת עדויות בשאלת תוצאות הביטול, על פי סעיף 21 לחוק החוזים כמפורט לעיל, דהיינו שיעור הפנסיה שיש לשלם למערער, אם בכלל.

נוכח התוצאה, ובנסיבותיו של המקרה הנדון, אנו קובעים כי כל צד ישא בהוצאותיו בערעור.

זאת, בהתייחס גם למהותה של הזכות לפנסיה, לרבות היותה חלק מהתמורה ששולמה לעובד בעד עבודתו במהלך השנים, להשלכות של שלילת הזכות לפנסיה מעובד שהגיע לגיל פרישה ואינו יכול עוד לעבוד ולדאוג לעצמו למקור פרנסה חלופי, ולהשלכות שלילת הזכות לפנסיה על בני משפחתו של העובד.

עיון בסעיפים 13-16 לתצהירו של מר דוד זכריה, סמנכ"ל כספים של התובעת החל משנת 2010 מעלה כי הצהיר בכל הנוגע לתנאי פרישתו של הנתבע, כמצוטט: "כאמור, הנתבע פרש מעבודתו בהסתדרות ביום 30 בנובמבר 2003. במסגרת פרישתו לגימלאות, ועוד טרם נודעו מעשיו הנפשעים, שולמו לנתבע זכויות פרישה שונות, ובכלל זה,פצויי פיטורים, הודעה מוקדמת , פידיון ימי מחלה וחודשי היסתגלות. 14. כמו כן , החל ממועד פרישתו, שולמה לנתבע מידי חודש פנסיה תקציבית מאת התובעת, אשר עמדה על סך 26,262 ₪, כפי שניתן לראות מתלוש הגימלה לחודש נובמבר 2008 המצורף לתצהירי... 15. אעיר כבר עתה, כי , בהתאם לייעוץ משפטי שקבלתי, תנאי הפרישה ששולמו לנתבע בשנת 2003, ובכלל זה פצויי פיטורים בסך של 264,330 ₪ , וכן הודעה מוקדמת וחודשי היסתגלות בסך 213,744 ₪, נשללו הן על ידי בית הדין הנכבד (לצד פסיקת הוצאות לחובת הנתבע, בסך של 15,000 ₪) והן על ידי בית הדין הארצי לעבודה (במסגרת ערעור שהוגש) והנתבע חויב להשיב סכומים אלו להסתדרות. עם זאת עד היום לא שילם הנתבע ולו שקל אחד להסתדרות (לרבות לא את סכומי הגניבה שחויב לשלם, בגובה 6.5 מיליון ₪, על ידי בית המשפט המחוזי כפי שאפרט להלן)". בהמשך הצהיר מר דוד זכריה: "על פי ההסכמים הקבוציים החלים בהסתדרות (וכן בקופת חולים לעובדים לאומיים של ההסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל..)- עובדי ההסתדרות אשר החלו את עבודתם לאחר חודש אפריל 1973, זכאים לכך שיופרשו בגינם סכומים לפנסיה צוברת. כך בשנים 1984 ו-1986 נחתמו שני הסכמים קבוציים בין ההסתדרות וקופת חולים לאומית מצד אחד, הועדים שלהן מצד שני, וקרן הפנסיה של ההסתדרות העובדים הלאומית... מצד שלישי, אשר הסדירו את נושא הביטוח הפנסיוני של עובדי ההסתדרות. ההסכם שקיבוצי שנחתם ביום 12.1.1984... קבע כי עובד ההסתדרות, אשר החלו עבודתם בה מיום 1 באפריל 1978 ואילך, יוכלו להצטרף לקרן הפנסיה המקיפה ה.ע.ל וכי רכישת הזכויות בקרן רטרואקטיבית ליום תחילת עבודתם, תיעשה באמצעות הכספים אשר עמדו לזכותם באותה עת בקרן התגמולים ובקרן הפיצויים"..

...

בחינת השאלה אם ניתן לשלול את זכאותו של המערער לפנסיה מכוח עקרון תום הלב יכולה להיעשות רק על יסוד תשתית עובדתית מוכחת בדבר תוכנו של ההסכם שמכוחו זכאי המערער לפנסיה תקציבית.למען הסר ספק נבהיר, כי איננו מקבלים את טענתו של המערער כי בהעדר הוראה מפורשת בחוק או בחוקת העבודה לא ניתן לשלול את זכותו לקצבה, על בסיס פרשנות.

אכן, גמלת זקנה נועדה להבטיח קיום בכבוד ושמירה על רמת חייו של העובד ומשפחתו ולהגן עליהם שעה שאין עוד מקורות הכנסה מעבודה ואנו ערים להשלכות הקשות שיש להחלטתנו על הנתבע, אשר לעת זקנה מוצא עצמו בלא גמלה ובהעדר יכולת להשתכר ולכן אנו סבורים כמו בית הדין האזורי לעבודה כי יש להפחית את גמלתו של הנתבע עד לשיעור השכר המוגן מעיקול על פי הוראת סעיף 8 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 כמפורט בפסק הדין של בית הדין האיזורי: "משכך, חרף האמור לעיל, לפנים משורת הדין, ועל אף חומרת מעשיו והנזקים הכספיים והציבוריים שהסב הנתבע בהתנהגותו לתובעת, מצאנו מקום להקל עליו, ולהפחית את הקצבה המשולמת לו לסכום המינימאלי בהתאם לשיעורים הקבועים בסעיף 8 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1968. בהחלטתנו זו נלקחו בחשבון גילו של הנתבע, המאסר הממושך שהוא מרצה והתביעה הכספית שהוגשה כנגדו להשבת הכספים שנטל." בקביעתנו זו לקחנו בחשבון את אופן פעולתו של הנתבע, ניצול מעמדו הבכיר בתובעת, התמשכות הגניבות והיקפן, והשלכותיהן על מקום העבודה, כל אלו מגמדות את הטענות היכולות להקל על הנתבע – ובהן – תקופת העבודה ואופן ביצועה, וכן עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו (ר' ע"ע 214/06 אלוניאל בע"מ נ' אלכסנדר צ'רניאקוב, 31.05.07).

עם זאת, בנסיבות העניין, שוכנענו כי יש להפחית את הקצבה המשולמת לנתבע לסכום המינימאלי בהתאם לשיעורים הקבועים בסעיף 8 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1968.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, יישאו בהפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום זה ועד לפירעונם המלא בפועל.

ההפרה התגלתה במסגרת ביקורת סמויה שנערכה, ואשר העלתה גם חשד ממשי לגניבה ואספקת גז ללקוחות באופן פרטי ושלא באמצעות הנתבעת, כל זאת בנגוד לדין, תוך שהתובע משלשל את התקבולים לכיסו, מבלי שהתקנת הגז נרשמת בספרי הנתבעת ומבלי שבוצעו בדיקות תקן/ בטיחות תקופתיות במערכת הגז של אותם לקוחות.

הנתבעת טענה כי התובע התפטר, ומכל מקום נוכח היתנהלותו הפלילית תוך סיכון חיי אדם ופגיעה במוניטין של הנתבעת תוך חשיפתה להליכים בפני הרגולטור - נשללת זכותו לפצויי פיטורין וזכויות נילוות.

עוד נטען כי הפקדות לקופת פנסיה בוצעו כדין, הוכחשו הטענות בנוגע לשעות נוספות וזכאות התובע להפרשי שכר ודמי ביגוד.

בשלב זה הודיעה הנתבעת כי נציגי הנתבעת לא היו מודעים למשמעות המשפטית של ההליך הפלילי והשלכותיו על ההליך כאן.

...

לא שוכנעתי כי הפגיעה בתובע בשל עיכוב ההליכים בתיק זה מצדיקה את המשך בירורה אף ללא גילוי כלל הראיות הרלוונטיות.

מכל מקום, התוצאה היא שכל עוד מתנהל ההליך הפלילי ובידי הנתבעת לא מצוי חומר החקירה יש באמור כדי לפגוע בזכותה להביא את כלל הראיות הרלוונטיות שיכולות לסייע בהגנתה.

לאור האמור והמפורט לעיל, אני מורה בשלב זה על עיכוב ההליכים בתיק עד לסיום שלב ההוכחות בהליך הפלילי.

בהתאם לכך התקבלה תביעת המערער לתשלום חלף הפקדות לפנסיה בסך 19,255 ש"ח. לבסוף התקבלה תביעת העובד לתשלום פידיון חופשה שנתית אך נפסק כי מהסכום הנתבע ינוכו 29 ימי חופשה שעלה בידי המשיבה להוכיח שהמערער נטל ולכן חוייבה בתשלום סך 48,849 ש"ח. טענות הצדדים המערער טוען כי טענת הגניבה הנה האשמת שוא משוללת יסוד.

(ב) משיכה כאמור בפסקת משנה (א) תיעשה רק אם יחסי העבודה הסתיימו והתקיים אחד מאלה:(תיקון מס' תשע"ח-2018 (1) מעביד של עמית-שכיר המציא לחברה המנהלת של קופת הגמל, בתוך ארבעה חודשים ממועד סיום יחסי העבודה (בפיסקה זו – התקופה למתן הודעה), פסק דין הצהרתי שמאשר שהעובד חדל לעבוד אצלו בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים או בחלקם, בהתאם לדין ולהסכמים שחלים, ושכספי הפיצויים, כולם או חלקם, שייכים למעביד של העמית-השכיר או שהוא זכאי לקבלם; (2) מעביד של עמית-שכיר המציא לחברה המנהלת של קופת הגמל, בתוך התקופה למתן הודעה, אסמכתה המעידה שנקט הליך משפטי לקבלת פסק דין הצהרתי בדבר זכאותו לכספי הפיצויים או חלקם, או שנקט הליך משפטי לשלילת פצויי הפיטורים או חלקם לפי סעיפים 16 או 17 לחוק פצויי פיטורים, והתקבלה הכרעה סופית בהליך בדבר זכאותו של המעביד לכספי הפיצויים או חלקם אף לאחר התקופה למתן הודעה".

בפסיקה נקבע כי במסגרת ההכרעה על שלילת פצויי פיטורים יש לשקול, לצד חומרת המעשים שהובילו לפיטורים, גם את מכלול נסיבות יחסי העבודה וכן את נסיבותיו האישיות של העובד, ובהם: "השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שניגרם למעביד או שעלול היה להגרם לו עקב כך, הקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת היתנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והקף ההרתעה בנסיבות המקרה;

...

על יסוד טעמים אלו, אני מצטרפת לקביעתו של חברי השופט סופר, לפיה יש לקבל את הערעור על פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ולקבוע כי אין לחייב את העובד בפיצוי כאמור.

נציגת ציבור (עובדים), גב' שרה זילברשטיין היפש מצטרפת לחוות דעתו של השופט סופר בנושא שיעור הפחתת פיצויי הפיטורים והרכיבים הנוספים למעט בנושא הפיצוי הלא ממוני בו אני מצטרפת לחוות דעתה של השופטת אופק לפיה יש לדחות את הערעור.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור מתקבל בנושא פיצויי הפיטורים.

בהתאם לכך התקבלה תביעת המערער לתשלום חלף הפקדות לפנסיה בסך 19,255 ש"ח. לבסוף התקבלה תביעת העובד לתשלום פידיון חופשה שנתית אך נפסק כי מהסכום הנתבע ינוכו 29 ימי חופשה שעלה בידי המשיבה להוכיח שהמערער נטל ולכן חוייבה בתשלום סך 48,849 ש"ח. טענות הצדדים המערער טוען כי טענת הגניבה הנה האשמת שוא משוללת יסוד.

(ב) משיכה כאמור בפסקת משנה (א) תיעשה רק אם יחסי העבודה הסתיימו והתקיים אחד מאלה:(תיקון מס' תשע"ח-2018 (1) מעביד של עמית-שכיר המציא לחברה המנהלת של קופת הגמל, בתוך ארבעה חודשים ממועד סיום יחסי העבודה (בפיסקה זו – התקופה למתן הודעה), פסק דין הצהרתי שמאשר שהעובד חדל לעבוד אצלו בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים או בחלקם, בהתאם לדין ולהסכמים שחלים, ושכספי הפיצויים, כולם או חלקם, שייכים למעביד של העמית-השכיר או שהוא זכאי לקבלם; (2) מעביד של עמית-שכיר המציא לחברה המנהלת של קופת הגמל, בתוך התקופה למתן הודעה, אסמכתה המעידה שנקט הליך משפטי לקבלת פסק דין הצהרתי בדבר זכאותו לכספי הפיצויים או חלקם, או שנקט הליך משפטי לשלילת פצויי הפיטורים או חלקם לפי סעיפים 16 או 17 לחוק פצויי פיטורים, והתקבלה הכרעה סופית בהליך בדבר זכאותו של המעביד לכספי הפיצויים או חלקם אף לאחר התקופה למתן הודעה".

בפסיקה נקבע כי במסגרת ההכרעה על שלילת פצויי פיטורים יש לשקול, לצד חומרת המעשים שהובילו לפיטורים, גם את מכלול נסיבות יחסי העבודה וכן את נסיבותיו האישיות של העובד, ובהם: "השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שניגרם למעביד או שעלול היה להגרם לו עקב כך, הקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת היתנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והקף ההרתעה בנסיבות המקרה;

...

על יסוד טעמים אלו, אני מצטרפת לקביעתו של חברי השופט סופר, לפיה יש לקבל את הערעור על פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ולקבוע כי אין לחייב את העובד בפיצוי כאמור.

נציגת ציבור (עובדים), גב' שרה זילברשטיין היפש מצטרפת לחוות דעתו של השופט סופר בנושא שיעור הפחתת פיצויי הפיטורים והרכיבים הנוספים למעט בנושא הפיצוי הלא ממוני בו אני מצטרפת לחוות דעתה של השופטת אופק לפיה יש לדחות את הערעור.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור מתקבל בנושא פיצויי הפיטורים.