מדיניות הענישה הנוהגת
מצאתי את הפסיקה שלהלן כרלבנטית לקביעת מיתחם העונש ההולם:
רע"פ 5540/15 גלוריה גאווי נ' מדינת ישראל בית המשפט הרשיע את הנאשמת, במסגרת הסדר טיעון, בבצוע עבירות של גניבה בידי עובד, זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר בנסיבות מחמירות, כאשר עבדה הנאשמת בתור עובדת משק בית וגנבה ממעסיקיה שיקים וקנתה באמצעותם מצרכים ושירותים בסך כולל של כ-100,000 ₪.
מובהר בזה כי הפרת הוראות הממונה ואי עמידה בכללים הנוגעים לריצוי עבודות השרות עלולים להביא להפקעת העבודות ולהמרת העונש בעונש מאסר של ממש;
8 חודשי מאסר, שלא ירוצו אלא אם תעבור הנאשמת עבירה בה הורשעה או עבירה שיש בה יסוד של מירמה מסוג פשע או עבירות רכוש מסוג פשע וזאת בתוך שלוש שנים מהיום;
4 חודשי מאסר, שלא ירוצו אלא אם תעבור הנאשמת עבירת גניבה או עבירה שיש בה יסוד של מירמה מסוג עוון או עבירת רכוש מסוג עוון וזאת בתוך שלוש שנים מהיום;
קנס בסך 4,000 ₪ או 40 ימי מאסר תמורתו.
...
מתחם הענישה
על כן, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות והשיקולים הרלוונטיים לעניין, אני סבור שמתחם העונש ההולם את המעשה נע בין 9 חודשי מאסר שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות ועד ל-36 חודשי מאסר בפועל.
אולם, במקרה זה, איזון הנסיבות מכאן ומכאן, מוביל למסקנה שיש להשית על הנאשמת עונש מאסר בתחתית המתחם ובאופן שעונש המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות.
למסקנה זו הגעתי בעיקר לנוכח חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות, והעדרם של גורמי סיכון להישנות עבירות דומות.