בין היתר הודגש כי: "הנאשם נטל אחראיות מלאה לבצוע העבירה כבר מהרגע הראשון, דיווח על הארוע ביוזמתו באופן מיידי. הוא מתחרט על ביצוע העבירה, מודע לחומרתו ומקפיד כיום בנושא נהלי בטיחות קלה כחמורה".
לבסוף, אפנה לפסק דין נוסף הרלוואנטי לענייננו שניתן בת"פ (שלום רמ') 733-04-17 מדינת ישראל נ' אולגה ברק (28.5.18), בו הורשעה נאשמת בעבירת גניבה במציאה של נרתיק המכיל: טלפון נייד, כרטיס אשראי ורישיון נהיגה (להלן: "נרתיק הטלפון"), שהיה שייך לעובדת חנות בה שהתה הנאשמת.
עם זאת, יש להביא בחשבון שהגניבה היתה במציאה והמכשיר הוחזר בסופו של דבר למתלוננת.
על מדיניות הענישה המקובלת והנוהגת במקרים של עבירות גניבת טלפון במציאה, או במקרים אחרים של עבירות גניבת טלפונים במדרג נמוך שלא נילוות להן עבירות נוספות, ניתן ללמוד מהפסיקה שלהלן:
בת"פ 52022-06-17 מדינת ישראל נ' דמיטרי תחייב (פורסם בנבו, 16.1.18) שאוזכר לעיל, נדון עניינו של נאשם שהואשם בגניבה במציאה של מכשיר טלפון נייד.
...
יצוין כי באותו עניין, שנסיבותיו שונות מהמקרה דנן כמפורט לעיל, בסופו של דבר נמנע בית המשפט מלהרשיע את הנאשם.
בשקלול מדיניות הענישה בפסיקה, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, בשים לב לכך שמדובר ב"גניבה במציאה", ובהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 ג'), אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לבין 6 חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות לצד רכיבי ענישה נוספים.
סוף דבר
לפיכך, אני גוזר על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים:
מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום לא יעברו עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.