נטען, כי עפ"י מדיוניות הענישה של המאשימה עצמה, במקרים שמתבצעת עבירת גניבה בנסיבות קלות כבמקרה דנן, מתחיל ממיתחם הענישה ממע"ת ועד ל- 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, ובעבירות גניבה בנסיבות מחמירות, המיתחם מתחיל ב- 6 חודשי עבודות שירות ועד ל- 12 חודשי מאסר בפועל, שהחומרה נבחנת בשיקולים של הקף הגניבה, תיכנון, תיחכום, וגניבה מאוכלוסיות מיוחדות כדוגמת קשישים או קטינים, גניבה ממעביד וכיוצ"ב. לפיכך, מיתחם הענישה שהוצג ע"י המאשימה בטיעוניה אינו מתאים למדיניות שלה עצמה.
מכאן, כי מיתחם העונש ההולם את העבירה נשוא כתב האישום, של גניבה על דרך מציאה, נע בין מאסר על תנאי ובין מאסר לתקופה של 6 חודשים, לצד ענישה נלווית.
...
סופו של דבר עתרה המאשימה להשית על הנאשמת עונש של 4 חודשי מאסר בפועל, שיכול וירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי בעבירות רכוש, במדרג של פשע ועוון, פיצוי למתלוננת, קנס והתחייבות.
בהתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים, מסקנתי היא, כי המקרה דנן אינו מצדיק סטייה כאמור מטעמי שיקום.
נמצאנו למדים, כי הנאשמת במעשיה שלה, הביאה על עצמה את עונש המאסר בפועל.
סוף דבר:
מכל הנימוקים המפורטים לעיל, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:
30 ימי מאסר בפועל.
