גניבה בידי עובד: עונש לנאשם בהסדר טיעון דיוני

רקע כללי: הנאשם הורשע – במסגרת הסדר טיעון דיוני, ללא הסכמות מהותיות לעניין העונש – על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של גניבה בידי עובד, לפי הוראות סעיף 391 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין).

...

לפיכך, תוך שקלול מדיניות הענישה הנהוגה ומכלול נסיבות ביצוע העבירה אני קובע את מתחם העונש ההולם, במקרה זה, בין חודשיים מאסר בפועל, לנשיאה בעבודות שירות, לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

בסופו של דבר – ועל רקע ההליך הטיפולי בו השתלב הנאשם – התרשם שירות המבחן מהנאשם באופן חיובי.

אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (א) מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, אותו לא יישא הנאשם אלא אם כן יעבור, תוך שלוש שנים מהיום, עבירה לפי הוראות סימן א' לפרק י"א לחוק העונשין.

הנאשמת הורשעה במסגרת הסדר טיעון בעבירות הבאות: גניבה בידי עובד (ריבוי עבירות) – עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין/"החוק").

ע"פ 35155-02-18 (מחוזי מרכז) מלכי(אסיר) נ' מדינת ישראל נדון ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשל"צ במסגרתו הורשע המערער עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר דיוני, בעובדות כתב אישום מתוקן, בריבוי עבירות של גניבה בידי עובד, ריבוי עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד , ריבוי עבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד וריבוי עבירות של שימוש במירמה עורמה ותחבולה.

ע"פ 3587/12 אסתר דדון נ' מדינת ישראל הורשעה המערערת בעבירות של גניבה בידי עובד, 164 עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, 164 עבירות של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, מירמה והפרת אמונים בתאגיד, רישום כוזב במסמכי תאגיד וקשירת קשר לפשע והושתו עליה 42 חודשי מאסר , הופעלו 12 חודשי מאסר מותנה ובסך הכל נגזרו על המערערת 54 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

...

ולעניין מנעד הענישה נפסק באותו פסק דין כי: "עיינו בפסיקה אליה הפנו שני הצדדים בכל הנוגע לעונשי המאסר שנגזרו בנסיבות דומות, אשר מגלה פנים לכאן ולכאן [עניין שלוש; ע"פ 3541/11 מדינת ישראל נ' פריג (18.9.2011) [פורסם בנבו] ; ת"פ (חי') 3972-08-11 מדינת ישראל נ' קליגר (4.4.2012) [פורסם בנבו] ], אולם בסופו של יום לא התרשמנו שקיימת הצדקה להתערבותנו. מעשיה של המערערת בוצעו באופן שיטתי לאורך תקופה ארוכה, תוך ניצול תפקידה כמנהלת חשבונות בחברה ותוך מעילה באמונו של מעבידה. בצדק הדגישה המשיבה בטיעוניה את הקושי שבחשיפת עבירות מסוג זה ואת הצורך להעניש בחומרה בגינן על מנת להרתיע עבריינים פוטנציאליים". ולעניין עבירות המס אותן ביצעה הנאשמת נפסק ברע"פ 6371/14 באסם נ' מדינת ישראל : " עבירות המס פוגעות בקופת המדינה ובעיקרון השיוויון בין נישומים. חומרתן של עבירות אלה היא מן הידועות, והרשעה בהן גוררת, על פי רוב, ענישה הכוללת רכיב של עונש מאסר לריצוי בפועל, לצד רכיב של קנס כספי..." לאחר שעיינתי בפסיקה שהוגשה על ידי הצדדים, סבורני כי מתחם הענישה ההולם את העבירות שביצעה הנאשמת נע בין 4 ל – 7.5 שנות מאסר נוכח נסיבותיהן, הימשכותן, הכספים הרבים אותם שלשלה לכיסה והנזקים, הן הכספיים והן האחרים אותם גרמה למעסיקיה, מתחם העונש הראוי הנו, 4.5 עד 7 שנות מאסר.

לנוכח האמור, סבורני כי יש למקם את הנאשמת בחלקו התחתון של מתחם הענישה.

לאור האמור אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: ארבע שנות מאסר בפועל.

כתב האישום הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר דיוני, שלא כלל הסכמה עונשית, בבצוע עבירה של גניבה בידי עובד, לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק).

מהלך הדיון ביום 3.1.2019 הגיעו הצדדים להסדר טיעון, שכאמור, לא כלל הסכמה עונשית.

...

הסניגור טען כי הנאשם יאבד את מקום פרנסתו אם יוטל עליו מאסר בעבודות שירות, ולכן סבר כי יש מקום להיעתר להמלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשם של"ץ יחד עם רכיבי הענישה והטיפול האחרים עליהם המליץ שירות המבחן.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר, שלא ירוצו אלא אם יעבור הנאשם את העבירה בה הורשע וכן כל עבירה שיש בה רכיב של מרמה או זיוף, בתוך שלוש שנים מהיום; 450 שעות שירות לתועלת הציבור (של"ץ), אשר ירוצו החל מיום 8.9.2019 במקום השמה עליו יחליט שירות המבחן בהתאם לתוכנית של"ץ שתוגש לבית המשפט בתוך 30 יום מהיום.

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון בעבירה של גניבה בידי עובד – עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין, תשל"ז - 1997 (להלן: "חוק העונשין"), ובעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין.

הערכאה הדיונית קבעה מיתחם ענישה שנע בין 8 ל-24 חודשי מאסר והשיתה על המשיב שנת מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי ופצוי בגובה סכום הגניבה.

בית המשפט העליון עמד על חומרת העבירה המיוחסת לנאשמת בציינו כי: "בעבירות שעניינן שליחת יד בכספים שהופקדו בידי הנאשם, תוך ניצול אמון המפקדים – אשר קל לבצען וקשה לגלות את העבריין – המטרות בעלות המשקל המכריע הן ההרתעה וההוקעה. הגשמת מטרות אלה מחייבת, ככלל, להטיל עונש מאסר משמעותי בסוג עבירות זה". (ע"פ 1341/02 מיכל מזרחי נ' מדינת ישראל, עמ' 2 לפסק דינה של כב' השופט דורנר, פורסם במאגרים המשפטיים) ובמקרה אחר נקבע: "מכל מקום, נראה שבתוצאות הקשות, הצפויות לעובד הנתפס בגניבה ממעבידו, אין די כדי להרתיע והמקרה דנן מוכיח. נראה אפוא, שלא בכדי נקבע, כי מדיניות הענישה בעבירות אלה ראוי שתכלול רכיב של מאסר בפועל ודומה שגם עקרון ההלימה מחייב כך וזאת - לאור החומרה היתרה שבעבירה, קלות וזמינות הבצוע וההפרה החמורה של האמון הגלומה בה." עפג 40674-04-13 מדינת ישראל נ' גבריאל אלכסנדר קטש, פורסם במאגרים המשפטיים) הילכות אלה משקפות את החומרה היתרה הגלומה בעבירה זו ומבטאות את עיקרון ההלימה, שהוא העיקרון המנחה בקביעת סוג העונש ומידתו, כאמור בסעיף 40ב לחוק הענושין.

...

אין בידי לקבל את טענת הסנגור המלומד לפיה אך ב"ביש מזל" ומתוך אינטרסים זרים נגררה הנאשמת להליך פלילי.

לאחר ששקלתי ושכללתי הנתונים כולם הנני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר, מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, שלא תעבור תוך שלוש שנים מהיום עבירה לפי סעיפים 394,391, 418 , 420 ו-423 לחוק העונשין.

מאחר ואני סבור כי האינטרס הציבורי מוצה במקרה הנוכחי באמצעות הטלת עונש מאסר, לא ראיתי מקום להטלת קנס.

כתב-האישום הנאשם הודה בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, והורשע בעבירה של לקיחת שוחד לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "חוק העונשין").

בית-המשפט אימץ את הסדר הטיעון שהוצג על-ידי ב"כ הצדדים, וגזר עליו עונש מוסכם של 9 חודשי מאסר לנשיאה בדרך של עבודות שירות לצד חילוט על סך 150000 ₪ (ראו נ/1).

המיתחם שהוצע על-ידי ב"כ המאשימה – אשר נע בין 9 ועד 24 חודשי מאסר בפועל – מקובל עליי, וזאת על בסיס הפסיקה שהוצגה על-ידי ב"כ המאשימה ופסיקה נוספת בה עיינתי, הכל בשינויים המחויבים: ע"פ 267/13 מדינת ישראל נגד לוי (23.6.2013) (הוגש על ידי התביעה): המשיב, גזבר ומזכיר מועצה מקומית בין השנים 2004 - 2008, היה מעורב בעבירות של קבלת שוחד וגניבה בידי עובד ציבור.

ע"פ (מחוזי חיפה) 14250-11-08 מדינת ישראל נגד ערבה (5.2.09) (הוגש על ידי התביעה): המשיב הורשע במסגרת הסדר דיוני בבצוע עבירות של לקיחת שוחד, מירמה והפרת אמונים.

...

לאור כל האמור לעיל, בנסיבות רגילות העונש ההולם את מעשיו של הנאשם ואת נסיבותיו האישיות היה צריך לעמוד על 9 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.

לאור אמור לעיל, אני גוזרת את דינו של הנאשם כדלקמן: 9 חודשי מאסר בפועל לנשיאה בדרך של עבודות שירות.

בהתאם להסדר, הוסכם על חילוט 90,000 ₪ לטובת המדינה, אשר הופקדו, וכך אני מורה.