גניבה בידי עובד של רכב וציוד מחברת "יס

בנוסף סבור שירות המבחן כי חשיפתו של הנאשם לחברה עבריינית ומצבו הכלכלי הקשה מהוים גורמי סיכון להישנות עבירות דומות.

כיוון שכך, הערך המוגן על ידי עבירת גניבת הנשק איננו מיתמקד רק בהגנה על רכושו של הציבור אלא גם בהגנה על שלום הציבור שעלול להפגע כאשר נשק מוחזק בידי מי שאיננו מורשה לכך.

הערך המוגן על ידי עבירת הגניבה הוא זכותו הבסיסית של אדם לקניינו (ע"פ 7641/09 הירשזון נ' מדינת ישראל (4.7.2011)).

עונש חמור זה נקבע כיוון שכאשר אדם גונב אקדח נוצר מניה וביה סיכון שהוא עצמו יתפתה להשתמש בו, או שהוא יתפתה להעבירו לאחר שישתמש בו. בהקשר זה יפים לענייננו הדברים שנכתבו בעיניין ג'זאווי, שם נדון עניינו של מי שגנב רובה M16 ממכונית חונה והורשע בעבירות של נשיאת נשק, נשיאת אביזר נשק, פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה, וגניבה מרכב: "בית משפט זה שב ופסק כי אין להשלים עם ביצוען של עבירות נשק, וכי יש להחמיר בעונשם של המורשעים בעבירות אלו תוך מתן ביטוי עונשי הולם לסכנה הממשית הנשקפת ממעשיהם" (ע"פ 4530/19 ג'זאווי נ' מדינת ישראל (11.8.2019)).

על-פי עובדות כתב האישום בהם הודו הנאשמים, במסגרת הסדר טיעון, הם חברו יחד על מנת להתפרץ לדירת מגורים, בהמשך לכך הם התפרצו לדירה לאחר שתלשו את סורגי אחד החלונות, וגנבו מהדירה פריטים רבים, בהם אקדח שהיה נעול בתוך כספת, כסף מזומן, תכשיטים, מחשב נייד, טלפונים ניידים וציוד רפואי.

...

על רקע כל האמור לעיל לעברו הפלילי של הנאשם לא יינתן משקל רב לחומרה.

העולה מהמקובץ הוא שיש למקם את עונשו של הנשם בחלק התחתון של המתחם.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 14 חודשי מאסר בפועל מהם יש לנכות את תקופת מעצרו של הנאשם מיום 5.3.19.

הנתבע 2 בבית המשפט קמא, מר יאיר סטודניק (להלן: "סטודניק"), היה הבעלים והמנהל של הנתבעת 3, חברה בשם יס פוטו-טק בע"מ (להלן: "פוטו-טק"), אשר עסקה בין היתר, במסחר בציוד אלקטרוני, מצלמות, הדפסות ועוד, בחנויות ובאמצעות אתר אינטרנט.

יולזרי ניצפה מעביר לסטודניק קופסאות אשר הוצאו מהרכב של יולזרי, אותו קיבל מיזמקו לצורך ביצוע עבודתו, והדבר עורר חשד נוסף שכן פוטו-טק מעולם לא הייתה לקוחה של יזמקו ולא היה ברור מדוע יולזרי מעביר קופסאות לסטודניק.

לא היתה מחלוקת לגבי כך שיש שוק למיכלים ממוחזרים כגון אלו (להלן: "מיכלים ממוחזרים"), אשר מחירם נמוך ממחיר מיכל חדש מקורי, ועוד מוסכם כי יזמקו מוכרת ללקוחותיה רק מיכלים חדשים ומקוריים ולא מיכלים ממוחזרים, כך שיש לה אינטרס שהלקוחות שלה לא ימחזרו את המיכלים, ולכן הטכנאים שלה לוקחים עימם את המיכלים הריקים לאחר ההחלפה ולא משאירים אותם בידי הלקוחות.

במקום המיכלים החדשים, סטודניק נתן לו מיכלים ממוחזרים (שאותם "ייצר" סטודניק) ויולזרי התקין את המיכלים הממוחזרים אצל הלקוחות של יזמקו, ובמקביל - סטודניק לקח את המיכלים החדשים של יזמקו והתקין אותם אצל הלקוחות של פוטו-טק. יולזרי אף הודה כי גנב מיזמקו רכיבים נוספים ומסר אותם לסטודניק וכי הוא מסר לסטודניק את רשימת הלקוחות של יזמקו, ואף יצר קשר בין סטודניק לבין הנתבע 4 בבית המשפט קמא, מר ראובן נמני (להלן: "נמני"), וכאשר בעקבות יצירת אותו הקשר החל גם נמני לעבוד אצל סטודניק.

אך ככלל, יש לשקול "את עוצמת זכותו של התובע, את אופי הפגיעה באנטרס שלו, את היתנהגות הצדדים ואת טיב הפעולה שמכוחה זכה הנתבע ברווח" [ד' פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט 64 (תשנ"ח)].

...

כיון שזהו הנתון היחידי שקיים בתיק לגבי העלויות של המיחזור, והגם שהוא שונה רק במעט מהנתון שעליו ביסס בית המשפט קמא את חישוביו (ובדרך כלל יש להמעיט בהתערבות שעה שעסקינן בשיעור כה נמוך), סבורני שבנקודה זו יש לקבל את עמדתו של סטודניק ולבצע את החישוב "המיטיב" עימו.

לשיטתו, כלשון הודעת הערעור: "שגה בית המשפט עת לא החיל את החזקה בדבר הימנעות יזמקו מלהגיש תביעה כנגד זכות ואחרים". אודה כי לא הבנתי מהי אותה "חזקה" אך אני משערת כי הכוונה הייתה לטעון שאם יזמקו וויתרה על זכויותיה הנטענות כלפי זכות, שעה שגם ידו הייתה במעל, אזי שהמסקנה המתחייבת הינה שעליה לוותר גם על זכויותיה כלפי סטודניק.

סיכום – לאור המקובץ, אציע לחברי להרכב, לקבל בחלקו את הערעור, כך שהסכום שישלם סטודניק ליזמקו בגין המיכלים הריקים יעמוד על סך של 302,400 ₪ (במקום סכום של 408,204 ₪ כפי שנקבע בפסק הדין קמא), וכאשר לכך יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד מועד מתן פסק הדין).

הנאשם, מקסים וגנוב יליד 1987, הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום בבצוע עבירה של גניבה בידי עובד, לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – "חוק העונשין").

לפי עובדות כתב האישום, מיום 19.2.2013 ועד לחודש ספטמבר 2013 עבד הנאשם כטכנאי שירות בחברת "יס". במסגרת עבודתו בחברה קיבל לידיו הנאשם רכב חברה מסוג סיטרואן ברלינגו שנת ייצור 2013 וכן ציוד נוסף השייך לחברה, הכולל בין היתר: מפצלים, כבלים, מחברים, שלטים לממירים וכלי עבודה בשווי כולל של כ-13,065 ₪.

...

החלטתי במקרה זה לסטות ממתחם העונש ההולם ולבכר בעניינו של הנאשם את שיקולי השיקום.

אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על-תנאי בן 8 חודשים, והתנאי הוא כי במשך תקופה בת שלוש שנים לא יעבור הנאשם כל עבירת רכוש מסוג פשע.

דוד התקרב אל הנאשם, הנאשם צעק לעברו שהם גונבים ציוד מהחנות.

באותה העת, ירון, אחד מהמעקלים, יצא מהחנות ובידיו מיטלטלין, הנאשם נסע לעברו על מנת לחסום את דרכו למשאית וירון נאלץ לחמוק בכדי למנוע פגיעה בו. הנאשם עצר את רכבו, ניגש למעקלים, דרש מהם להפסיק את מעשיהם ולצאת מהחנות, טען לעומתם שהם גנבים ולוקחים דמי חסות ("פרוטקשן"), המעקלים סירבו, הנאשם איים עליהם "תיכף אני אבוא, אתם תראו מה יהיה", עלה לרכבו ונסע.

בסופו של יום, העסק נסגר, הנאשם שרוי במצב כלכלי קשה ואינו בקו הבריאות ואילו העדה עובדת בחברת הכבלים "יס". עוד הגיש הנאשם חוות דעת של פרופ' משה טישלר, מומחה למחלות פנימיות ופרקים (נ/2), ממנה עולה כי הנאשם סובל ממחלת סוכרת ומטופל באינסולין, מיתר לחץ דם קשה לאיזון ומטופל במספר רב של תרופות, לפני מספר שנים עבר אירוע של פנקראטיטיס חריפה ומאז סובל מכאבי בטן לסירוגין והפרעות עיכול וכן סובל מבעיות דיכאון וחרדה עם תנודות במצב רוח ומטופל בתרופות בהמלצת פסיכיאטר.

כן הוגשו כראיה הבקשה לביטול פסק דין בעניין השקים ולעיכוב ביצוע הליכים, לרבות החלטה מיום 16.4.07 (נ/3), המורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל "בשלב זה" כנגד הפקדת 3000 ש"ח. כן הוגש פרוטוקול הדיון בבקשה למתן צו במעמד צד אחד לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001, שהוגשה ע"י בתו של הנאשם ורעייתו נגד עמי עופרי ואייל סיטהקל, מחברת ההלוואות החוץ בנקאיות "ליידיס פליין". בפרוטוקול מתוארת מפי המבקשות מסכת של איומים והפחדות, לרבות מעשה חבלה ברכב של העסק, בה נקטו עובדי חברת "ליידיס פליין" נגד משפחת הנאשם.

...

במהלך שמיעת הראיות, כמו גם הטיעונים לעונש, הוברר הרקע למעשיו של הנאשם עד כי חמתו בערה בו. הנאשם ומשפחתו נטלו הלוואה חוץ בנקאית מחברה שאושרה ע"י בנק ישראל, דא עקא לטענתם נפלו קורבן למעשה מירמה ולסאגה של סחיטה באיומים בסופו של דבר עוכבו הליכי ההוצל"פ בכפוף להפקדת סך כספי.

תמצית טענות התובע בכתב התביעה התובע הפעיל עסק בתחום הנחת תיקשורת כבלים בשם "רום תיקשורת". רום תיקשורת ביצעה עבודות הנחת תיקשורת כבלים כקבלן משנה עבור חברת הכבלים "yes". בחודש פברואר 2006, נפגשו הצדדים וסיכמו ביניהם, כי תמורת השקעה ועבודה משותפת, תפתח רום תיקשורת פעילות נוספת של ביצוע התקנות תשתית לתקשורת, במסגרת שותפות לא רשומה, על בסיס חלוקה של 50% בהכנסות ובהוצאות.

ביום 1.3.06 דיווח התובע, כי הרכב השכור נגנב וקיבל מחב' ההשכרה רכב אחר במקומו.

הנתבע ביטל את ההסכם לאחר חתימתו ומתעוררת השאלה, האם היה רשאי לעשות כן והאם קיימת לו עילה כדין לביטול ההסכם אם לאו?! מתחילת עבודתו של הנתבע האמין, כי "רום תיקשורת" היא חברה הנמצאת בבעלותו של התובע והעובדה, כי אין מדובר בחברה אלא בשם מסחרי בלבד התבררה רק בשלב מאוחר יותר.

ציוד טכני שנשאר בידי התובע לא הוכח ולכן לא נלקח בחשבון.

...

לפיכך, יש לדחות טענה זו. סוף דבר לאור כל האמור, דין התביעה העיקרית להדחות ודין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה.

כמו-כן, ישלם התובע לנתבע סך של 23,589 ₪, שהוא הסכום לאחר חלוקת ההכנסות וההוצאות באופן שווה בין הצדדים.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 17,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין.