גניבה בידי עובד ציבור

בע"פ 267/13 מדינת ישראל נ' לוי (3.6.13), קיבל בית המשפט העליון ערעור המדינה על קולת עונשו של נאשם שהורשע בעבירות של לקיחת שוחד וגניבה בידי עובד ציבור.

...

סבורני כי בקביעת קנס משמעותי, תוך התחשבות במצבה הכלכלי של הנאשמת, יש כדי לתת ביטוי לשיקולי ההלימה וההרתעה, כמו גם לחלקה היחסי של הנאשמת בעבירות, ולמעמדה הבכיר בפרשה, לאור היותה עובדת הציבור.

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשמת עונש החורג ממתחם העונש ההולם עד לכדי הימנעות ממאסר של ממש, לצד מאסר מותנה וקנס כספי משמעותי.

סוף דבר אשר על-כן, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר אשר יינשאו בדרך של עבודות שירות.

(בעיניין נאשם 1 בלבד) נאשם 1 הודה במסגרת כתב אישום מתוקן בעבירות של גניבה בידי עובד הציבור לפי סעיפים 383 + 390 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירות בנשק (סחר) לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין.

...

הערעור נדחה.

הערעור נדחה, כאשר נקבע שהעונש משקף איזון נכון בין חומרת מעשיו לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם.

מכל האמור ועל בסיס הפסיקה שהוגשה, הנני קובע מתחם ענישה הולם שבין 24 – 55 חודשי מאסר בפועל.

במקרה זה עשה הנאשם שימוש בחשבוניות פיקטיביות במטרה להיתחמק מתשלום מס; לת"פ (מחוזי-מרכז) 36489-03-18 מדינת ישראל נ' בן חמו (פורסם בנבו, 12.10.2021) בו גזר בית המשפט המחוזי על נאשם שהורשע בעבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, מירמה והפרת אמונים, גניבה בידי עובד ציבור, מירמה ערמה ותחבולה, הטרדת עד והפרת הוראה חוקית עונש של 24 חודשי מאסר (בעירעור שהגישה המאשימה הוחמר עונשו בהסכמת הצדדים ל-30 חודשי מאסר והוגדל הקנס ב-100,000 ₪, ע"פ 3821/22 בן חמו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 19.10.2022]).

...

במהלך הדיון, שהתקיים ביום 21.5.2023, מצאתי שראוי לאפשר לב"כ הנאשם להיות ערוך כדבעי לשלב הטיעונים לעונש, לרבות היכולת להתמודד עם טיעוני המאשימה, ולפיכך מצאתי להיעתר לבקשתו לדחות את הדיון.

לקראת סיום מוצא אני לציין שאם מצאתי שלא להיעתר למלוא העתירה העונשית של המאשימה, שהיא בהחלט סבירה וראויה, הרי שהדבר נבע בעיקר מתוך רצון לתת לנאשם פתח של תקווה להשתלב בהליכי שיקום כפי שביקש.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.

אני מורה על חילוט רכב מסוג קדילק פנדיי מ.ר 9373072 ו-מרצדס S350 מ.ר 9387469 לטובת אוצר המדינה.

הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן ,בעבירות של גניבה בידי עובד הציבור בצוותא חדא (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 390 יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות בצוותא חדא (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 415 סייפא יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין וסיוע למירמה והפרת אמונים עבירה לפי סעיף 284 יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין.

...

מתחם הענישה ההולם- לאחר סקירת כלל הפסיקה שהוגשה על ידי ב"כ הצדדים, סבורני כי מתחם הענישה נע בין 14 ל – 32 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

דין טענה זו להידחות.

לאור האמור הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.

(בעיניין נאשם 2) נאשם 2 הודה במסגרת כתב אישום מתוקן באישומים ובעבירות הבאות: גניבה בידי עובד ציבור לפי סעיף 390 + 383 + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; עבירות בנשק (סחר) לפי סעיף 144(ב2) לחוק.

...

בתסקיר אחרון תואר שנמצאה לו קבוצה בה השתלב (בסופו של דבר לאחר דחיות בעקבות המצב במדינה).

נרשמה התרשמות שהוא נתרם מההליך הטיפולי אך שהוא עוד זקוק להמשך עבודה טיפולית, כך ניתנה בסופו של דבר המלצה להמשיך במהלכי השיקום ולהעדיף את הפן השיקומי באמצעות הטלת צו מבחן משך שנה או ימשיך את הטיפול בקבוצה הטיפולית ייעודית וכי תוטל ענישה הרתעתית בדמות עבודות שירות.

מכל האמור ועל בסיס הפסיקה שהוגשה, הנני קובע את מתחם הענישה ההולם שבין 24 – 55 חודשי מאסר בפועל, אולם במקרה זה ולמרות עונש המינימום שחל, יש מקום להעדיף את הפן השיקומי, כאשר עולה מהתסקירים שישנם סיכויים ממשיים לכך שהנאשם ישתקם ועל כן יש מקום לסטות ממתחם הענישה ולהטיל בשלב זה ענישה כמומלץ בתסקיר.