עפ"ג 27761-09-15 אבן טוב נ' מדינת ישראל נדון ערעורה של המערערת לאחר שהורשעה על פי הודאתה, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בעבירות של גניבה בידי עובד לפי סעיף 391 לחוק העונשין ורישום כוזב במסמכי תאגיד ונדונה ל-54 חודשי מאסר בפועל, לשנת מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שיחרורה שלא תעבור על העבירות בהן הורשעה, לתשלום פיצוי למתלוננת בסך 400,000 ₪ ולתשלום קנס בסך 5,000 ₪.
...
ולעניין מנעד הענישה נפסק באותו פסק דין כי:
"עיינו בפסיקה אליה הפנו שני הצדדים בכל הנוגע לעונשי המאסר שנגזרו בנסיבות דומות, אשר מגלה פנים לכאן ולכאן [עניין שלוש; ע"פ 3541/11 מדינת ישראל נ' פריג (18.9.2011) [פורסם בנבו] ; ת"פ (חי') 3972-08-11 מדינת ישראל נ' קליגר (4.4.2012) [פורסם בנבו] ], אולם בסופו של יום לא התרשמנו שקיימת הצדקה להתערבותנו. מעשיה של המערערת בוצעו באופן שיטתי לאורך תקופה ארוכה, תוך ניצול תפקידה כמנהלת חשבונות בחברה ותוך מעילה באמונו של מעבידה. בצדק הדגישה המשיבה בטיעוניה את הקושי שבחשיפת עבירות מסוג זה ואת הצורך להעניש בחומרה בגינן על מנת להרתיע עבריינים פוטנציאליים".
ולעניין עבירות המס אותן ביצעה הנאשמת נפסק ברע"פ 6371/14 באסם נ' מדינת
ישראל :
" עבירות המס פוגעות בקופת המדינה ובעיקרון השיוויון בין נישומים. חומרתן של עבירות אלה היא מן הידועות, והרשעה בהן גוררת, על פי רוב, ענישה הכוללת רכיב של עונש מאסר לריצוי בפועל, לצד רכיב של קנס כספי..."
לאחר שעיינתי בפסיקה שהוגשה על ידי הצדדים, סבורני כי מתחם הענישה ההולם
את העבירות שביצעה הנאשמת נע בין 4 ל – 7.5 שנות מאסר נוכח נסיבותיהן, הימשכותן, הכספים הרבים אותם שלשלה לכיסה והנזקים, הן הכספיים והן האחרים אותם גרמה למעסיקיה, מתחם העונש הראוי הנו, 4.5 עד 7 שנות מאסר.
לנוכח האמור, סבורני כי יש למקם את הנאשמת בחלקו התחתון של מתחם הענישה.
לאור האמור אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:
ארבע שנות מאסר בפועל.
