גניבה או פירוק רכב גניבת רכב או פירוקו

ביום 11.4.2018 הוגש נגד העורר ונאשם נוסף (להלן: צרצור) כתב אישום המייחס לעורר ביצוע עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע (שוד), סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, גניבה מרכב או פירוק מרכב בצוותא, שינוי זהות של רכב או חלק מרכב בצוותא, ושיבוש הליכי משפט (לפי סעיפים 499(א)(1), 402(ב) בצרוף 31, 413ד(ב) ו-29, 413ט ו-29, ו244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

...

בית משפט קמא שמע את טענות הצדדים בעניין, וביום 17.11.2019 קבע כי הגם שמדובר בתשתית ראייתית נסיבתית, הרי שהיא מורכבת מראיות רבות, נפרדות ובלתי תלויות, אשר מבססות את המעורבות של כל אחד מהנאשמים בשוד ובעבירות הנלוות לו. בית המשפט מצא חיזוק לראיות בעדויות הנאשמים, אשר הכחישו את הקשרים ביניהם ובינם לבין יתר המעורבים בפרשה, ולא סיפקו הסבר לממצאים המפלילים.

אקדים ואומר כי למרות "תחושת בטן חריפה" כי ידו של העורר הייתה במעל, הרי שקיימת חולשה ראייתית של ממש בגינה אני סבור כי יש מקום לקבלת הערר.

סוף דבר, שנוכח החולשה הראייתית כנגד העורר, אני נכון לקבל את הערר במובן זה שחלף המעצר בפיקוח אלקטרוני, ישהה העורר במעצר בית תחת פיקוח של אחד המפקחים מדי יום בין השעות 20:00-07:00 וגם בשעות היום, מחוץ לביתו, יימצא בליווי של אחד המפקחים.

המשיבים 1-3 מואשמים בעבירות נשק, גניבה מרכב או פירוק רכב, שינוי זהות של רכב, ירי באיזור מגורים, איומים, שוד, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

...

ראה גם בש"פ 8311/13 אברמוב, [פורסם בנבו] פסקה 21 והאסמכתאות שם. השאלה היא עצמת הראיות הנסיבתיות והמסקנה אליהן הן מובילות- ראה בש"פ 3147/18; בש"פ 3361/17 ועוד.

המשיבים מהלך חקירותיהם שמרו על זכות השתיקה אשר יש בכוחה לחזק את התשתית הראייתית הנסיבתית הקיימת (ראה בש"פ 7216/05 אגבריה נ' מדינת ישראל ; בש"פ 686/04 וחיד חטאר נ' מדינת ישראל) סיכומו של דבר – כבר נקבע כי ניתן להורות על מעצר נאשם עד תום ההליכים גם כשכל הראיות נגדו נסיבתיות, ובלבד שהמארג הכולל יוצר על פניו מסכת רצופה של ראיות מפלילות שיש בה כדי לבסס הרשעה, ובלבד שהמסקנה המפלילה תגבר בברור על כל תיאוריה עובדתית חלופית אחרת ( ראה בש"פ 5596/18 פלוני נ' מדינת ישראל (16/08/18).

המסקנה ההגיונית המתבקשת העולה ממארג הראיות, גם אם מדובר בראיות נסיבתיות, היא קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים 1-3.

לאור האמור, אני קובע קיומה של תשתית ראייתית לכאורית.

באישום הראשון הורשע הנאשם בעבירה של גניבה מרכב או פירוק מרכב, עבירה לפי סעיף 413ד(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

...

גזר הדין הבקשה לחילוט הרכב נדחית.

בשים לב למתחם העונש שקבעתי ולשיקולים הקשורים לגזירת העונש, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 15.6.2022 עד ליום 15.8.2022, ומיום 15.8.2022 ועד היום.

אני מחייב את הנאשם לשלם פיצויים לכל אחד מן המתלוננים פיצוי בסך של 1,500 ₪ (בסה"כ 9,000 ₪).

4 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור משך שלוש שנים עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332 לחוק העונשין, עבירה של גניבה מרכב או פירוק רכב לפי סעיף 413ד לחוק העונשין וחבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה לחוק העונשין ויורשע בגין אחת מהן.

...

בסופו של דבר, גזר בית המשפט המחוזי על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.

לאחר שבחנתי את הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות בענייננו, ואת נסיבות ביצוען ולאחר שנתתי דעתי למדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, אני קובע כי מתחם העונש ההולם לגבי הנאשם 2 נע בין 30-54 חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד עונשים נלווים.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם 1 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 14.2.2022.

הנאשם הורשע, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בחבלה בכוונה מחמירה – עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), הפקרה אחרי פגיעה – עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961, גניבה מרכב או פרוק רכב – עבירה לפי סעיף 413ד(ב) לחוק העונשין, החזקת מכשירי פריצה – עבירה לפי סעיף 413ז לחוק העונשין, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין ומעשה פזיזות ורשלנות – עבירה לפי סעיף 338 (א)(1)לחוק העונשין.

...

בע"פ 2519/14 אבו קיעאן נ' מדינת ישראל (29.12.14) נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של נהיגה פזיזה ורשלנית (לפי סעיף 338(א)(1)), הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו וגניבת רכב.

מכל המקובץ לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם בגין העבירות שביצע הנאשם בנסיבות ביצוען כולל מאסר בפועל, הנע בין 5 ל- 7 שנים, לצד מאסר מותנה, פסילה, קנס ופיצוי לנפגעי העבירה.

יחד עם זאת, מאחר ובמסגרת הסדר הטיעון הגבילה עצמה המאשימה ל- 4 שנות מאסר, ולא בלי היסוס, הנאשם יקבל עונש נמוך מזה הראוי לו. אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. מאסר - 4 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה. מאסר על תנאי – מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים.