גנבת מנוע כלי לאחר שהושאר באתר לאחר סיום העבודה

כך קובע הסעיף הנ"ל: "נתעוררה שאלה באישום מכס, או בהליך לפי סעיף 192 להחזרת אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו על ידי פקיד-מכס, אם המכס על טובין שולם או לא, או אם טובין יובאו לישראל, או יוצאו ממנה, או הובלו לאורך החוף, או נפרקו או הוטענו, כדין, חובת הראיה שהמכס שולם או שהעשיה בטובין היתה כדין, תחול באישום מכס על הנאשם ובהליך כאמור על התובע". לאחר שהצבנו את המסגרת הנורמאטיבית הכללית הרלוואנטית, נשוב למקרה שלפנינו.

יכולנו לסיים את הילוכנו כאן, מבלי להדרש למחלוקת העובדתית בעיניין המנוע.

לטענת התובע הוא רכש את המנוע באתר "יד 2", אך טענתו נותרה כללית מדי ולא ירדה לפרטי פרטים שנועדו לגשר על הקושי שצריך להיות מובן לתובע אל מול חשדנות כלפי עסקה שכזו.

התובע טוען כי לאחר חילוט הרכב ניסה לאתר את המוכר דרך מספר הטלפון שהתקשר אליו, אך התברר לו שמדובר במספר טלפון של אתר "יד 2". קשה להלום כיצד זה שהתובע רכש מנוע של רכב, שלשם התקנתו נידרשות פעולות רישום ורשוי, מבלי שיקבל את פרטי המוכר ואף לא את מספר הטלפון שלו (ולו במסגרת התאום, היכן ומתי ייפגשו).

אם כך, ברור כי החשבונית הוצאה לאחר תפיסת הרכב ועל כן מהימנותה מוגבלת, מה גם שלא הוצגה ראיה שכוללת הסבר אמין לתהייה מדוע החשבונית הוצאה רק לאחר תפיסת הרכב מקום שהעבודה בוצעה שלושה חודשים לפני כן. הסברו (המרומז) של התובע בתצהירו כי הוא מתחשבן עם המוסך מדי תקופה אין בו לסייע מקום שהחשבונית כוללת תאור של עבודה אחת – התקנת מנוע הטיוטה.

לאחר שדחבש הבין כי רשויות המכס "בתמונה" – היתנער וטען כי השיטריות נגנבו.

...

לאור הממצאים בפסק הדין ברי כי דין התביעה להחזרת הרכב להידחות, וממילא גם התביעה בגין הנזקים שנגרמו לתובע דינה להידחות.

לעניין ההוצאות – תוצאת פסק הדין והתנהלותו של התובע כפי שנפרשה בפסק הדין מוליכים למסקנה שיש לחייבו בתשלום הוצאות.

התוצאה אפוא שאני מחליט לדחות את התביעה ללא צו להוצאות.

בהודעה זו סיפר כי המחפרון נותר באתר בסיום יום העבודה על ידי חמודי המפעיל בשעה 16:30.

לראייה, כאשר נודע לחברת אדם ביטחון על כלי הנדסי אחר, חדש ויקר, שניכנס לאתר כחודש לאחר שהחלה במתן שירותי שמירה, מיד הציבה שומר נוסף שתפקידו לשמור אך ורק על ציוד יקר זה. טענה נוספת של הנתבע 2 מתייחסת למיקום המחפרון בעת הגניבה, אשר לעמדתו הוצב מרחק של כ- 100 מטר מעמדת השומר ולא ניתן היה לפקח עליו שם. הנתבע 2 הגיש תצהיר מטעמו וכן תצהיר מטעם מר עזאם נעאמנה, אולם איש מהם לא התייצב למתן עדות.

השומר מדווח בהגינות כי הבחין במכסה המנוע של המחפרון פתוח כבר בערב בו התרחשה הגניבה אך לא ראה בכך סימן חשוד ולכן לא דיווח לאיש על כך. הוכח כי חברת אדם ביטחון היא שקבלה החלטה בנוגע לטיב השמירה שיש להציב באתר ובהתאם לכך חייבה את שוורץ בעלויות (ראו בעמ' 9 ש' 19 ואף בסעיף 8 לתצהירו של הנתבע 2, הגם שלמעשה לא הוגש כלל בהעדר התייצבות מטעמו).

...

עמדת שוורץ מקובלת עליי.

לסיכום, אני מורה כדלקמן: התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.

בהתאמה, נדחית גם ההודעה לצד ג', ללא צו להוצאות.

בסעיף 11 לתצהירו, הבהיר עדי כי בקומת הגג קיימות 2 קומות של חדרים טכניים ו/או שירות (הכוללים: מנועי מעליות, חשמל, גנרטור, מאגר מים).

אומנם וואפי אישר בחקירתו כי עד ליום 5.5.2015 ביצעה התובעת בבניין 176 קירות בקומה מינוס 3, תיקרת קומה מינוס 3, תיקרת קומת כניסה, וקירות קומה 1, (ראה: עמ' 75, שורות 4-15), אולם, אין בכך כדי להעיד על ביצוע עבודות ב- 100%, בעוד שמנגד עומדת לפניי הצהרתו של וואפי שהתובעת לא השלימה את העבודות הנטענות עת נטשה היא את האתר (ראה: סעיף 35 להצהרתו), וכן חשבון מס' 2 אשר מהוה כאמור אישור סופי ומוחלט, ובו מופיעים אחוזי הבנייה אשר אושרו לתובעת באותה עת ואת התשלומים המגיעים לה בגין כך. כן עומדת בפניי העובדה כי הנתבעת שילמה בגין השלמת עבודות אלו לקבלן השלד החלופי שהוכנס לאתר לאחר שהתובעת נטשה אותו.

בשולי הדברים, אציין כי אין בידי לקבל את טענת קוט לפיה התגלה לה בבדיקה שעשתה לאחר השלמת העבודות כי נגנבו כלים ששווים מוערך בכ- 80,000 ₪, וכי אין לשלול כי יחד עם הכלים שנגנבו לה, נגנבו כלים של התובעת שכנגד.

מה שנותר על בסט להוכיח הוא את אותם תשלומים או עלויות בהן נשאה לסיום עבודות השלד באתר.

...

באשר לתוספת הוצאות תקורה של 15% - אני מפנה לסעיף 244 לעיל, ועל סמך האמור בו אני קובעת כי בסט אינה זכאית לתוספת זו. באשר לקיזוזים – בסעיף 69 לכתב התביעה שכנגד טענה בסט כי שולם בפועל לקוט סכום של 389,000 ₪ (ראה: נספח ט' לתצהיר וואפי) וכי יש לקזז חריגים מאושרים לקוט בסך של 97,400 ₪ (ראה: נספח ט' לתצהיר וואפי), וכן את סכום ההסכם בסך 2,100,000 ₪ (ראה: נספח א' לתצהיר של וואפי).

לפיכך, יש לקבל את התביעה שכנגד הנוגעת לפרויקט הטכניון באופן חלקי, בסך 152,999 ₪ בתוספת מע"מ בגין עלויות השלמת השלד, וכן פיצוי מוסכם בסך 200,000 ₪.

לסיכום כל התביעות שבפניי, אני קובעת כדלקמן: בתביעה העיקרית – אני מחייבת את הנתבעת(בסט) לשלם לתובעת (קוט) סך של 263,444.49 ₪ בתוספת מע"מ כחוק בגין שתי התביעות של פרויקט עזריאלי ופרויקט הטכניון יחד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעות ועד יום התשלום בפועל, בצירוף הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 70,000 ₪.

בסיום הפעילות ולאחר שעלה בידם של השניים לגנוב כלי-רכב משטחי מדינת ישראל, היו השניים נוסעים למעבר קלנדיה, שם הותירו את הרכב הגנוב וקיבלו בעבורו את התשלום מהאחרים.

השניים שברו את החלון האחורי הקטן של הרכב, ניכנסו לרכב, פתחו את מכסה המנוע, הוציאו רכיב פלסטיק (נתיך) הניעו וגנבו את הרכב (להלן: "שיטת הפעולה").

טרם מעצרו הנוכחי התגורר יחד עם אישתו וילדיו בדירה שכורה בעיר העתיקה בירושלים ועבד בתחום עבודות השיש.

...

דיון: מקובלת עליי טענת ההגנה, כי במקרה שבפנינו, יש לקבוע מתחם עונש אחד, שכן קשירת הקשר, כפי המתואר בחלק הכללי שבכתב האישום, נועדה לקדם את אותן עבירות שבוצעו באישומים השונים, זאת משך מספר ימים קצר יחסית, באותה שיטת פעולה- עליה סיכמו המעורבים במסגרת הקשר.

ב"כ הנאשם ביקש להיתחשב בתהליך הטיפולי שעבר הנאשם במסגרת שירות המבחן, ולאמץ את המלצתו, זאת אף אם מדובר בהמלצה מקילה "באופן חריג, לאור העבירות בהן הודה הנאשם". בהיתחשב בהעדר הרשעות אחרות כלשהן, בכך שהעבירות בוצעו בפרק זמן מצומצם בן כחודשיים, בחלוף הזמן מאז, ובתקופה בה היה נתון הנאשם במעצר ממש (מיום 23.6.22 עד יום 2.8.22), ביקש לגזור על הנאשם מאסר בפועל בן 9 חודשים, ולאפשר לו לרצותו בדרך של עבודות שירות.

בצד זאת, כפי שניתן לראות מההבדלים בין האישומים, עגלה מס' 2 הכילה ציוד רב ערך ושימשה כעסק למטרת תרומה חברתית לקהילה, ומובן שנתונים אלו רלוואנטיים בקביעת המתחמים; עגלה נגררת איננה בעלת כושר נסיעה עצמי, משמע איננה משמשת את בעליה לצורך התניידות, וגם מטעם זה הנזק מגניבתה פחוּת מזה של גניבת רכב ממונע; גניבת עגלה מצריכה אמנם שימוש בכלי רכב נוסף לגרירתה, אך מנגד איננה מורכבת, וניתנת לבצוע באמצעים פשוטים ביותר.

העובדה כי הלה נותר כל העת במכוניתו, בזמן ששותפיו פעלו אקטיבית בבצוע הגניבות, איננה מפחיתה כהוא זה מחלקו.

המערערת שתפה פעולה עם כל ההליכים הטיפוליים, השתלבה בפרויקט לימודי ואף סיימה שנת לימודים גבוהים בהצלחה, נישאה ומצויה בראשית דרכה כאדם בוגר.

...

אחד השותפים ערער על חומרת עונשו, וערעורו נדחה – עפ"ג (מחוזי מרכז-לוד) 42516-02-23 סלאמה נ' מדינת ישראל (1.5.23).

סוף דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו מיום 23.6.22 עד יום 2.8.22.