בעמ' 16 לפרוטוקול, משיבה גב' רפפורט לשאלת ב''כ הנאשמים, לאחר שנשאלה אם היא קובעת כי הנכס דנן הוא למגורים, את הדברים האלה:
" לא אמרתי, אמרתי שלהבנתי הדירה בהיתר למגורים, אין לי ידע על היתרים....אינני ממחלקת רשוי על הבניה, אינני יכולה להעיד על ההיתרים שניתנו בפועל כשאתה מציג לי בקשה לשינויים מ- 37 עם שינויים לקומת הגג, כשהשינוי זה למגורים...."
בהמשך נישאלה גב' רפפורט לגבי העובדה שבתכנית האב נקבע כי ניתן להקים מוסך, כי בנכס דנן היה מוסך ומכבסה, וכן הוצג בפניה מיסמך, מוצג נ/3, מכתב של מהנדס העיר דאז, משנת 1974, שלפיו אושר במבנה מוסך ומכבסה, ומבקשים להסב אותו לחנות, ותשובתה של גב' רפפורט הייתה, כי יש בכך כדי לחזק את הטיעון שלה, מאחר ואכן ניתן לעשות את אותם שימושים לפי התכנית המקורית, כי יתכן ולפי המפורטת זה לא היה אפשרי, ואם יש צורך בפירסום, אז ככל הנראה מדובר בשימוש חורג, וכשנשאלה כיצד זה מחזק את הטיעון שלה, היא משיבה כי אותו שימוש תואם את התכנית המתארית ושככל הנראה הגישו בקשה לשימוש חורג, וכשמקריאים לה את תוכן אותו מכתב, מוצג נ/3, שם מצויין כי מלכתחילה אושרו מכבסה וגראז', על אף שהיא ציינה כי על פי תכנית האב, עסקינן באיזור מגורים א', היא משיבה (עמ' 17 לפרוטוקול) : " אני קוראת וזה בדיוק מה שאני אומרת. כתוב שהמבנה הנידון הוגש והוקם בזמנו. אני לא הייתי צריכה להכנס לזה כי איני מתעסקת בהיתר מהעבר בבניין זה".
גב' רפפורט השיבה, שוב וציינה, בעמ' 17 לפרוטוקול, כי גני ילדים מכוח תכנית האב והתכנית, הם מותרים, אך יש להגיש בקשה להיתר לאותו שימוש.
בחקירתו הנגדית, הנאשם אישר , כי במענה להתראה שנשלחה אליו לגבי השמוש החורג, הוא ציין כי יטפל בענין, וכשנשאל מה הוא עשה לצורך כך, הוא השיב כי הוא שכר שירותיו של אדריכל, בדק את העניין עם הבעלים, וכן בדק עם גנים נוספים בחיפה, והתברר כי גנים לא מעטים מתנהלים בדירות מגורים ללא הפרעה משך שנים, והמאשימה לא עשתה דבר.
...
אציין, בסוף דבריי, כי נראה, כי המאשימה הייתה מודעת לבעייתיות בהגשת כתב האישום ומכאן, שלאחר תקופה די ארוכה מאז הגשת כתב האישום, היא תיקנה את כתב האישום, ע''י הוספת הטיעון כי עסקינן בשימוש בסטייה מתכנית, בציפייה שיהיה בכך כדי לשפר את עמדתה, אך לאור הדברים שציינתי לעיל, לא היה בכך כדי לסייע לה.
לאור כל האמור, אני מזכה את הנאשמים מהעבירה המיוחסת להם בכתב האישום.
