גמלת שמירת הריון לעובדת עצמאית שלא שילמה דמי ביטוח בזמן

סעיף 49(א) לחוק קובע את הזכות הבסיסית, ולפיו "המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה". "מבוטחת לדמי לידה" מוגדרת בסעיף 40(ב) לחוק, כ"עובדת או עובדת עצמאית שמלאו לה 18 שנים והיא מועסקת בישראל, ואם היא ומעבידה הם תושבי ישראל וחוזה העבודה נקשר בישראל, אף אם היא עובדת מחוץ לישראל" (סעיף-קטן (1)), או כ"אישה שמלאו לה 18 שנים והיא נימצאת בהכשרה מקצועית" (סעיף-קטן (2)).

מדובר אם כך בגימלה מחליפת הכנסה, שנועדה ככלל "למבוטחת שיעבדה, ואשר לרגל ההריון או הלידה נכרת מקור פרנסתה, ואין היא עובדת יותר או עוסקת במשלח ידה... למבוטחת שכזאת משולמים דמי הלידה כתחליף הכנסה לשמירת רמת חייה בתקופת חופשת הלידה" (עב"ל (ארצי) 1126/00 יוכבד לוי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 193 (2002)).

סעיף 57א', שהתווסף לחוק במקביל לחקיקתו של חוק ההסכמים לנשיאת עוברים, קובע הסדר ספציפי בדבר "גמלאות להורה מיועד", לרבות זכאות למענק אישפוז, מענק לידה ודמי לידה, תוך הבהרה כי "היום הקובע" יהא "היום שבו קיבלה האם המיועדת את הילד למשמורתה..." והבהרה נוספת לפיה דמי הלידה "ישולמו לאם מיועדת החל ביום שבו ניתן לה צו הורות לפי סעיף 11 לחוק הסכמים לנשיאת עוברים... ובילבד שלא ישולמו דמי לידה אלא בעד פרק הזמן שבו הילד נמצא במשמורתה לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים". עם זאת "אם מיועדת", הזכאית לזכויות מכוח סעיף זה, היא רק מבוטחת או אשת מבוטח "שקבלו למשמורתם ילד כהורה מיועד לפי הוראות חוק הסכמים לנשיאת עוברים". סעיף 57 ב' ממשיך וקובע הסדר ספציפי ביחס ל"גמלאות להורה במשפחת אומנה", וקובע זכאות לדמי לידה (בלבד) ל"מבוטחת שהיא הורה במשפחת אומנה", תוך הבהרה כי "היום הקובע" יהא "יום קבלת הילד לביתה...". קיימים לפיכך הסדרים ספציפיים הקובעים זכויות להורים מאמצים, הורים מיועדים ומשפחות אומנה, אך אין חולק שהמערער אינו נופל לאף אחת מקבוצות אלה.

...

בית הדין הבהיר כי "בעוד שאישה שילדה יכולה לבחור להתחיל את תקופת הלידה וההורות טרם הלידה ואף תקבל דמי הלידה, בגין התקופה שקדמה ללידה, הרי שתקופת ההורות והלידה של אם מיועדת לפי חוק עבודת נשים היא ביום קבלת הילד למשמורת ולא לפני כן, וכך אף הזכויות לדמי לידה בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי". אשר לטענת המערער לפיה כגבר שהוא הורה יחיד נכפה עליו לבצע את הליך הפונדקאות בחו"ל ולא בארץ, ולפיכך נזקק להפסיק לעבוד לפני הלידה לצורך ההכנות - ציין בית הדין כי הגם שמדובר בטענה שובת לב היא נדחית, מאחר שעל פי חוק תשלום דמי לידה להורים מיועדים ייעשה רק ממועד קבלת הילד למשמורת.

סוף דבר - ככל שתישמע דעתי, הערעור יתקבל.

ואולם, בנסיבות העניין לא שוכנעתי הן מהנימוקים שפורטו בחוות דעתה של חברתי והן בהיעדר כל תשתית עובדתית על מאפייני מבוטחים בעלי הסדר פרטני וצרכיהם, כי בעניינו של המערער, יש לסטות מההסדר הרגיל.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב, הערעור מתקבל כמפורט בסעיף 65 לחוות דעתה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה.

הנתבע טוען כי התובעת אינה זכאית לדמי לידה כעצמאית, היות שלא שילמה דמי ביטוח כעצמאית בתקופת שקדמה ללידתה, ומכיון שבמועד הלידה לתובעת היה לה חוב דמי ביטוח.

(ב)  לענין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח: (1)   תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי פגיעה, דמי לידה, דמי אבטלה, דמי היסתגלות מיוחדים, דמי תאונה, גמלה לשמירת הריון, קצבת נכות לפי פרק ה' בשל נכות שדרגתה 100%, תגמול לפי פרק י"ב או תגמול לפי פרקים י"ג או י"ג1 בשל נכות שדרגתה 100%;  (2)  תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי מחלה או תמורת חופשה שנתית באמצעות קופת גמל כמשמעותה בסעיף 180; (3)   שני החודשים הראשונים של חופשה ללא תשלום; (4)   תקופה שבה היתה האישה מבוטחת לפי סעיף 40(ב)(2), ובילבד שיעבדה כעובדת או כעובדת עצמאית לפחות 30 ימים רצופים בתכוף לפני היום הקובע; (5)   תקופה שבה היתה האישה עובדת עצמאית, ומועד תשלום דמי הביטוח בעד אותה תקופה חל לאחר היום הקובע או בחודש שבו ארעה הלידה.

...

גם בקשתה לחייב הנתבע בצירוף מסמכים דינה להידחות בהינתן עיתוי העלאתה.

התייחסות לטענות נוספות אשר להענקה מן הצדק – המדובר בטענה שנזנחה על ידי התובעת, כבר בתצהירה ובהמשך גם בסיכומיה, ועל כן אין צורך שנידרש לה. התיישנות – הנתבע העלה בכתב הגנתו טענת התיישנות וזאת מהטעם שכתב התביעה בהליך זה הוגש באיחור של שבועיים, אך זנחה טענה זו בסיכומיו, ועל כן אין צורך שנידרש לה. סוף דבר התביעה נדחית.

עם זאת, כנהוג בתביעות בתחום הביטחון הסוציאלי, איננו עושים צו להוצאות אף שהתביעה נדחית.

פנייה זו נדחתה בנימוק כי "לא נמצאה סיבה מוצדקת לרישום באיחור כעצמאית שעונה להגדרה." הוראות הדין הרלוואנטיות גמלת שמירת הריון משולמת לאשה עובדת שנאלצה להפסיק את עבודתה בתקופת ההיריון, וזאת בתנאים המפורטים בסעיפים 58 ו -59 לחוק והתקנות שהותקנו מכוחם.

(ב) לענין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח: (1) תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי פגיעה, דמי לידה, דמי אבטלה, דמי היסתגלות מיוחדים, דמי תאונה, גמלה לשמירת הריון, קצבת נכות לפי פרק ה' בשל נכות שדרגתה 100%, תגמול לפי פרק י"ב או תגמול לפי פרקים י"ג או י"ג1 בשל נכות שדרגתה 100%; (2) תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי מחלה או תמורת חופשה שנתית באמצעות קופת גמל כמשמעותה בסעיף 180; (3) שני החודשים הראשונים של חופשה ללא תשלום; (4) תקופה שבה היתה האישה מבוטחת לפי סעיף 40(ב)(2), ובילבד שיעבדה כעובדת או כעובדת עצמאית לפחות 30 ימים רצופים בתכוף לפני היום הקובע; (5) תקופה שבה היתה האישה עובדת עצמאית, ומועד תשלום דמי הביטוח בעד אותה תקופה חל לאחר היום הקובע או בחודש שבו ארעה הלידה.

...

מאחר שעל פי הדין, לא ניתן להקנות תקופת אכשרה באמצעות תשלום ודיווח בדיעבד, הנתבע טען שיש לדחות את התביעה.

על כן בדין נדחתה בקשה לתשלום על פי חלופה זו. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, בשים לב לנסיבותיה האישיות של התובעת, לרבות אופי עיסוקה, אנו סבורות כי יש לקבל את התביעה וכי היה על הנתבע לקבל את הבקשה להענקות מטעמי צדק.

בהיבט זה, אנו סבורות כי מתקיים גם התנאי הנוסף בתקנה 3(10), לפיו "שורת הצדק מחייבת מתן הענקה". סוף דבר – התביעה מתקבלת.

המוסד מצידו מציין כי שאלת צבירת תקופת אכשרה על ידי התובעת לא נקבעה כפלוגתה, ואולם משעלה העניין עמדתו היא שתעודת עובדת הציבור מלמדת בבירור שהתובעת לא צברה תקופת אכשרה המזכה בגימלה, במובן זה שלא שולמו בפועל דמי ביטוח לתקופה שנקבעה בחוק קודם ל'יום הקובע'.

מסגרת נורמאטיבית: סעיף 58 לחוק מגדיר מי נחשבת למבוטחת לצרכי גמלה לשמירת הריון כך: "עובדת או עובדת עצמאית, המבוטחת לפי פרק י"א ומתקיימות בה הוראות סעיף 50, ולענין זה היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון". סעיף 50 לחוק שאליו מפנה סעיף 58 מיפרט את תנאי הזכאות לדמי לידה וזו לשונו: "50(א) מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה – דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה –

עיון בפירוט הפעולות שבוצעו בחשבונה של התובעת במוסד (נספח 1 לתעודת עובדת הציבור) מעלה כי במהלך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע, כלומר, החל מחודש 6/2019 התובעת שילמה מקדמות דמי ביטוח עבור 5 חודשים בלבד (6-9/2019 ו-1/2020), וכי היא לא צברה 15 חודשים של תשלום דמי ביטוח במהלך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע (החל מחודש 10/2018).

...

כך שבדין טוען המוסד שההליך להקמת הוראת הקבע הושלם בסופו של דבר רק במועד זה. יתרה מכך, רק ביום 26.10.2020 פנתה המייצגת של התובעת למוסד בבקשה להגיע להסדר תשלומים בנוגע לחוב העבר.

במהלך ההליך התובעת הלינה על המוסד שלא גבה את חובותיה מתוך הוראת הקבע שהעמידה בחודש 2/2020, אלא שדין הטענה להידחות.

כללם של דברים, לנוכח כל האמור לא שוכנעתי כי נפל פגם בשיקול הדעת של המוסד ולכן אין מנוס מדחיית התביעה.

לנוכח היותו של ההליך מתחום הביטחון הסוציאלי, ובשים לב לכלל נסיבות העניין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

(ב) לעניין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח: (1) תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי פגיעה, דמי לידה, דמי אבטלה, דמי היסתגלות מיוחדים, דמי תאונה, גמלה לשמירת הריון, קצבת נכות לפי פרק ה' בשל נכות שדרגתה 100%, תגמול לפי פרק י"ב או תגמול לפי פרקים י"ג או י"ג1 בשל נכות שדרגתה 100%; (2) תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי מחלה או תמורת חופשה שנתית באמצעות קופת גמל כמשמעותה בסעיף 180; (3) שני החודשים הראשונים של חופשה ללא תשלום; (4) תקופה שבה היתה האישה מבוטחת לפי סעיף 40(ב)(2) ובילבד שיעבדה כעובדת או כעובדת עצמאית לפחות 30 ימים רצופים בתכוף לפני היום הקובע; (5) תקופה שבה היתה האישה עובדת עצמאית ומועד תשלום דמי הביטוח בעד אותה תקופה חל לאחר היום הקובע או בחודש שבו ארעה הלידה".

לשון אחרת, המחוקק בחר הסדר שלם הנוגע למבוטח, שאיננו כולל את האפשרות להביא בחשבון בתקופת אכשרה לדמי לידה תקופות שאינן אלה שבעדן שולמו דמי ביטוח משכרו של המבוטח כעובד או כעצמאי.

...

מדובר בקביעה של רוב ואף הערעור נדחה פה אחד.

סוף דבר – לא ניתן לראות בתקופת האבטלה של התובע כתקופת אכשרה לדמי לידה לאב.

על כן התובע לא צבר תקופת אכשרה מספקת לדמי לידה, ודין תביעתו להידחות.