גמלת סיעוד: קשר לתאונת דרכים

במסמך זה טוענות הנתבעות כי אין קביעה במסמכי המל"ל לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה ובין צרכי הסיעוד של המנוחה; כי תעוד המל"ל אינו מהוה חוות דעת רפואית; וכי הסיבה העיקרית בגינה אושרה הגימלה הנה הדמנציה ממנה סבלה המנוחה אשר אינה קשורה לתאונת הדרכים.

...

תיעוד ההליכים במל"ל מבהיר את הטעם למסקנה זו. אף שלנפגעת היו בעיות רפואיות נוספות, הבעיה המכרעת, שעד שנוצרה לא ביקשה גמלת סיעוד ורק בשל הופעתה קיבלה אותה, היתה פגיעתה האורטופדית בתאונה.

לסיכום: בהגנת הנתבעות אין ממש.

התביעה לפצוי עבור תשלומים לטיפולי פיזיותראפיה מציבה שתי שאלות: הקשר של הטיפולים לתאונת הדרכים, והצורך במימון טפול פרטי לנוכח היותם של טפולי פיזיותראפיה בקהילה כלולים בפרט 22 בתוספת השניה לחוק ביטוח בריאות.

נכויים בא-כוח הנתבעים גרס כי אם בית המשפט יחליט כי חלק מקיצבת הסיעוד שמקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי נובע מתאונת הדרכים, אזי יש לנכות חלק ממנה מהפצוי המגיע לתובע מהנתבעים, וזאת על-פי ההלכות שנקבעו ברע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350 (2003) וברע"א 1459/00 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 27.3.2011).

...

המסקנה שהייתה יפה לעבר, בדבר "תרומת" התאונה לצורך בטיפולים, הולכת ונחלשת בחלוף הזמן.

סיכום הנזקים סיכום הפיצוי לתובע בגין נזקיו הינו: * הוצאות נסיעה בתקופת האשפוזים 2,000 ₪ * עזרת זולת בעבר 33,000 ₪ * אביזרים מיוחדים בדירה 160 ₪ * טיפולי פיזיותרפיה בעבר 4,000 ₪ * התקנת דלת במקלחת 2,006 ₪ * עזרת זולת בעתיד 77,400 ₪ * נסיעות לטיפולים ורכישת תרופות בעתיד5,000 ₪ * כאב וסבל 74,200 ₪ * ניכויים 76,488 ₪ סך הנזקים לאחר הניכויים 121,278 ₪ התוצאה לאור האמור לעיל הנני מחייב את הנתבעים (ביחד ולחוד) לשלם לתובע את סכום הפיצוי בסך 197,766 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 15.34% מסכום זה, ואשר ממנו ינוכו התשלומים התכופים בסכום המשוערך של 76,488 ₪.

כמו-כן, ישלמו הנתבעים (ביחד ולחוד) לתובע את חלק האגרה ששולם על ידו.

משום כך, לא מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב זה. כאב וסבל על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976, בגין 44% נכות רפואית ו – 96 ימי אישפוז (87 ימי אישפוז מתאריך 12.10.11 ועד 6.1.12 [מסמכים 45 ו – 69], וכן אישפוז בן 9 ימים לצורך החלפת מפרק ברך שמאל מתאריך 23.7.12 ועד לתאריך 31.7.12 [מיסמך 101]) בנכוי גיל, הפצוי הוא בסכום של 74,560 ₪ [במעוגל].

בנסיבות האמורות חוות הדעת האקטוארית שהוגשה על ידי הנתבעות הנוקבת בסכום של 441,384 ₪ בגין תגמולי הסיעוד החל מתאריך 1.2.12 ועד תוחלת חיים, אין בה לתרום לחישוב אופן הפצוי מאחר שהיא מניחה שכל גמלת הסיעוד קשורה לתאונה, ולא כך הוא.

...

על רקע האמור ראיתי לפסוק בראש נזק זה פיצוי גלובאלי בסך כולל של 8,000 ₪.

סוף דבר בתאריך 12.10.11, בהיותה הולכת רגל, התובעת נפגעה בתאונת דרכים מרכב בו נהגה הנתבעת.

בגין האמור, התובעת זכאית לפיצויים כדלקמן: עזרת הזולת (עבר) 204,500 ₪ עזרת הזולת (עתיד) 113,000 ₪ הוצאות רפואיות (עבר ועתיד) 10,150 ₪ נסיעות 8,000 ₪ כאב וסבל 74,560 ₪ ניכויי מל"ל (38,450 ₪) סה"כ ביניים 371,760 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד (13% ומע"מ) 56,545 ₪ סה"כ לאחר שכ"ט 428,305 ₪ בניכוי תשלום תכוף (10,670) ₪ סה"כ 418,000 ₪ (במעוגל) הנתבעות תשלמנה לתובעת, יחד ולחוד, סכום של 418,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט (למעט שכר עדותו של נציג מד"א שלא היה בה צורך) כשהם צמודים ונושאי ריבית מיום ההוצאה ועד למועד פסק הדין.

כמו כן, סבורתני כי יש לעשות איבחנה בין התקופה שלאחר התאונה מושא התביעה ועד לתאונה השנייה במטבח , לתקופה שלאחר התאונה במטבח שאז מגבלותיה של התובעת החמירו עד מאוד, ללא קשר לתאונת הדרכים, אלא קשורים הם לתאונה במטבח.

יצוין כי רק לאחר הנפילה במטבח וחזרתה של התובעת משיקום ממושך בגין השבר בעצם הירך והניתוח לו נזקקה, היא פנתה למוסד לביטוח לאומי לקבלת גמלת סיעוד, בקשה אשר כאמור נדחתה, עקב היתרשמות הגורמים המוסמכים במל"ל כי התובעת אינה זקוקה לגימלת סיעוד.

...

נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב כי סמוך לאחר התאונה וכן לאחר הניתוח הנוסף שעברה התובעת וכן לאחר הניתוח שתצטרך התובעת לעבור בעתיד, היא זקוקה לניידות מוגברת, מעבר לניידות לו היא זקוקה מבאת גילה והתאונה אותה עברה במטבח, ובשים לב כי התובעת היתה נזקקת לניידות מוגברת, גם מפאת גילה המבוגר ללא קשר לתאונות אותן עברה, אני מעמידה את רכיב הפיצוי בגין ניידות לעבר ולעתיד על סך של 10,000 ₪.

מקובלת עליי טענת התובעת כי היו לתובעת הוצאות מאז התאונה ועד היום, אולם היא שמרה אותן.

אולם כאמור, הנכויות של התובעת בעקבות התאונה מושא התביעה, לא ממנו ממנה לבשל ולכן לא מצאתי לנכון להיעתר לדרישת התובעת בעניין זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים שנפסקו לעיל.

אולם, שעה שהתובע בחן דברים אלה והחליט לשלם גמלאות סיעוד על סמך דעתו של רופא מומחה ודו"ח הערכת תלות שקשרו סיבתית את המצב הרפואי לתאונת הדרכים, אינני סבור כי יש מקום לקיים עתה דיון מחודש מאחר והליך שכזה יש בו כדי להחטיא את מטרת ההסכם שבין הצדדים, דהיינו לחסוך בהתדיינויות.

...

לא צריך להיות רופא מומחה כדי להגיע למסקנה שמגבלות הנפגעת שהביאו לכך שהתובע הכיר בדרישתה לקבלת גמלת סיעוד נובעות כולן מהעובדה שנפגעה ברגלה השמאלית בתאונת הדרכים.

יוער, כי לאור הפסיקה, אין לחוות דעתו של פרופ' גנאל משקל או מעמד כלשהוא בתביעה זו. למען הסר ספק, מאחר והמומחה מטעם התובע בחר להתייחס לחוות דעת זו, לאחר שעיינתי בה, אינני סבור כי האמור בה יש בו כדי לסתור את קביעתו של ד"ר וטין בדבר הקשר הסיבתי שבין גמלאות הסיעוד לפגיעה בתאונה, שהרי פרופ' גנאל עצמו מדבר על כך שהנפגעת משתמשת באופן קבוע במקל הליכה, אמנם מצביע על בעיות אורטופדיות קודמות, לרבות מחלה ניוונית במפרקים ושברים שונים, אולם אין אמירה בחוות הדעת כי הנפגעת נזקקה לשימוש במקל עוד לפני התאונה.

בנסיבות אלה התביעה מתקבלת.

אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 145,548 ₪, בצרוף הריבית שנקבעה בהסכם מיום הגשת התביעה, 28.8.03, ועד התשלום המלא בפועל, בתוספת שכר טירחת עו"ד בסך של 28,000 ₪ בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.