גמלת ניידות ערעור על החלטת ועדה רפואית עקב נסיבות אישיות

משכך, הראתה העותרת כי עם חלוף שמונה שנים מעת מכירת הדירה, לא נותר בידיה דבר מעבר לקיצבת החודשית אותה היא מקבלת, אשר מכסה את סכום השכירות ותו לא. גם כאן, החלטת הוועדה נומקה בלקוניות: "למרות הנסיבות לא ניתן להענות לבקשה". עתירתה של גב' מרקוביץ, כמו גם עתירתם של הזוג בן שטרית נוגעת לשאלה, האם יש מקום להחריג מהזכאות על פי הנהלים, גם מי שהיתה בידו דירה, גם בנסיבות בהן לא נותרה יתרה ממכירת הדירה, או שבפועל הדירה אינה ניתנת למימוש.

ערעור על החלטת ועדה זו ניתן להגיש בתוך שנה לוועדה הציבורית לאיכלוס (סעיף 7.1 לנוהל) ובמקרה של שינוי נסיבות ניתן לבקש דיון נוסף בוועדה זו (שם).

ההנמקה בהחלטת הוועדה לפיה: "למרות הנסיבות לא ניתן להענות לבקשה" הנה הנמקת חסר, לקונית ביותר, וללא כל פירוט ממשי, שאינה משקפת את נסיבותיהם האישיות של הפונות והפונים לועדה, אינה מפרטת את המסמכים שעמדו בפני הועדה ואינה מפרטת מהן אותן נסיבות שעל אף ולמרות קיומן סירבה הועדה להעתר למבוקש.

גב' לוי הצביעה על מספר מקרים בהם אף ללא עמידה בתנאי הסף למשפחה מזכה, אושר דיור צבורי: כך למשל, אושר דיור צבורי לזוג צעירים ללא ילדים, לאור נכות נפשית (75%) ולאור הנסיבות, או מקרה בו אושרה בקשתה של אם חד הורית עם שני ילדים בגירים, זאת לאור נסיבות אישיות (דוג' מס' 7 ו-15 בהתאמה, בטבלה שהציגה גב' לוי בתגובתה מיום 7.12.2018).

לעניין זה אביא את ההנמקה של משרד השיכון, שכן ניתן לנמק גם החלטות הדוחות בקשות לסיוע בדיור, ומבהירות את השיקולים במקרה שלפניי (הבאתי הנמקה זו כדוגמא לבעייתיות שבחוסר מתן משקלות ניתנים להשוואה לתבחינים): "נכות – העותרת מצויה במדרג הנמוך ביותר – אמנם הורה עצמאי אך לילדה אחת מתחת לגיל 21, וכן עם נכות אחת במשפחה, כאשר שיעור הנכות הרפואית נמוך יחסית – 40 אחוזים בלבד (נפשית). שיעור קצבת נכות או כושר הישתכרות 100 אחוזים (שאינו המאקסימאלי) יציבה. לא ידוע על מצב של נכות פיסית המבטאת קושי בניידות.

...

אני סבורה כי אין מקום לדחיית העתירה על הסף, רק בשל העובדה שבשל צירוף העתירות, ובחינת הנושא לעומק בידי משרד השיכון, התמשכו ההליכים, וחלפו שנתיים נוספות, מה שמאפשר לגב' מרקוביץ להגיש בקשה חדשה.

סוף דבר משרד השיכון יפעל כמפורט: הנהלים של ועדות החריגים יתוקנו כך שיתווספו לתבחינים משקולות מדידים, וכן יווסף תבחין של זמן המתנה בתור לדיור ציבורי במועדים הקבועים בפס' 81, בסיום הפרק השמיני בסיכום הביניים לעניין התבחינים.

אשר להוצאות – אני סבורה כי במקרה זה משרד השיכון לצד הסיוע המשפטי והעותרות הספציפיות ערכו עבודה יסודית ועניינית, שהביאה להתקדמות משמעותית, לאור נכונות משרד השיכון לערוך עבודת מטה רצינית בעניין, בעתירות הפרטניות שהתקבלו ולו בחלקן, ייפסקו הוצאות אם כי על הצד הנמוך -10,000 שקלים לעותרות בכל אחת מהעתירות, לרבות בעתירת הזוג בן שטרית.

עם זאת, אין בטענה האמורה כדי לסייע למערער, היות ונכותו הרפואית המשוקללת עומדת על 53%, כך שהיא נמוכה מרף שיעור אי הכושר המינימלי המזכה בקיצבת נכות (60%).

אשר למסמך הרפואי מאת דר' שחל בצלאל מיום 22.4.2021, בשים לב לכך כי מדובר במסמך רפואי מהותי, במסגרתו צוין כי המערער נאלץ להפסיק לעבוד בשל קושי תיפקודי ניכר והגבלה בתנועות וניידות וכי המערער נוטל משככי כאבים ובכלל זה קנביס רפואי ונקבע כי המערער איבד את כושר עבודתו באופן מלא; ובשים לב לכך כי מועד המסמך קודם למועד הועדה ועמד לפני הועדה במועד היתכנסותה, שוכנעתי, כי היה מקום שהועדה תתייחס אליו.

לעניין זה, יש לשים לב, כי מדובר בערר שהוגש על החלטת הועדה הרפואית בנכות כללית מדרג ראשון, תוך שבשולי הדברים (בסעיף 5) צויין כי המערער מערער גם על החלטת הועדה הרפואית שקבעה כי הוא לא איבד 50% מכושרו להישתכר.

] צודק המשיב כי במסמך הרפואי מיום 22.4.21 מטעם ד"ר שחל בצלאל מצויינות נכויות רפואיות בגין פגימות בכתפיים, אשר לא נקבעו למערער על ידי הועדה הרפואית (נכות כללית).

עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (אי כושר) על מנת שתשוב ותשקול את עניינו של המערער תוך היתחשבות בשיעור נכותו הרפואית, בנסיבותיו האישיות ובכלל זה גילו, ניסיונו התעסוקתי וטענתו כי מאז שנת 2017 הוא אינו עובד, וביכולתו לחזור לעבודתו הקודמת.

...

שאלת ההשפעה שיש לנכות ביחס לכתפיים שנקבעה על ידי ד"ר שחל בצלאל על קביעתו שלפיה המערער איבד את כושר עובדתו באופן מלא, היא שאלה רפואית שעל הוועדה לדון בה. אין בידי לקבל את טענת המערער שלפיה הוועדה טעתה משלא התייחסה לכך שהוא משתמש בקנאביס רפואי ונוטל תרופות ביולוגיות הפוגעות בכושר עבודתו.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל.

משהתקבל הערעור, ישלם המשיב למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ₪.

בפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 17.8.21 אשר קבעה כי המערער איבד פחות מ-50% מכושר הישתכרותו (להלן – הועדה).

המערער הגיש תביעה לקיצבת נכות כללית.

הועדה לא התייחסה לתלונות המערער שהובאו בפניה לעניין הפרעות מערכת העיכול, קושי בניידות, חולשה והפסקת עבודה במשרה חלקית כמתרגל.

אין בידי לקבל טענה זו. נפסק בנוגע למידת ההנמקה הנדרשת בועדה בעיניין אי כושר: "העובדה כי לא קיים פער בין דרגת הנכות הרפואית לדרגת הנכות התפקודית אינה פוטרת את הועדה מלנמק את החלטתה, תוך היתייחסות לנסיבותיו האישיות של המבוטח כפי שנקבע בעיניין מוהרה. על כך עמד לאחרונה בית דין זה מפי השופט (כתוארו אז) אילן איטח בקובעו כי:

...

מקובלת עליי הטענה, כי הנמקת הוועדה אינה מלאה.

אין בידי לקבל טענה זו. נפסק בנוגע למידת ההנמקה הנדרשת בוועדה בעניין אי כושר: "העובדה כי לא קיים פער בין דרגת הנכות הרפואית לדרגת הנכות התפקודית אינה פוטרת את הוועדה מלנמק את החלטתה, תוך התייחסות לנסיבותיו האישיות של המבוטח כפי שנקבע בעניין מוהרה. על כך עמד לאחרונה בית דין זה מפי השופט (כתוארו אז) אילן איטח בקובעו כי:

סוף דבר - העניין יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש קביעתה תוך התייחסות מנומקת לתלונות המערער לגבי סימפטומים של מחלתו כפי שתוארו בפני הוועדה, קושי בפעולות היום יום וכן לעובדה כי סולק מלימודים ועזב עבודה במשרה חלקית.

למערערת נכות רפואית כדלקמן: בגין הפרעת אישיות 20% בגין חבלה בברך ימין 50%.

תקנה 2 ובעת כי אדם שנכותו היא בשיעור של 60% "התלוי בעזרת הזולת בבצוע פעולות יומיום ברוב שעות היממה עקב נכותו" יהיה זכאי לקיצבת שירותים מיוחדים לבצוע פעולות יומיום: "פעולות לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית והקשור בהן", ולהשגחה: "השגחה ופקוח על הנכה למניעת סכנה לעצמו ולאחרים". החלטת הועדה לעררים (שירותים מיוחדים) ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד לפני בית דין זה, בהתאם להוראות סעיף 213 לחוק.

בעירעור על החלטות ועדות לעררים מוסמך בית הדין לבחון האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה.

מדובר בטענה כללית, המופנית כלפי שיקול הדעת המקצועי של הוועדה המודעת לכך כי המערערת סובלת מליקוי בברך, שכן האיבחון הרפואי מיום 28.4.22 עליו חתום ד"ר ששון עמד לעיני הועדה בעת ההחלטה והוא אף מצוין בסעיף 2 לפרוטוקול הועדה.

סבורני כי בנסיבות המקרה ונוכח התרשמותה החוזרת ונשנית של הועדה מיכולותיה של המערערת בעיניין הניידות, האכילה והכנת המזון, ניתן להיתחקות אחר הלך מחשבתה של הועדה בעיניין האכילה והכנת המזון וקביעתה כי המערערת זקוקה לסיוע מועט.

...

כמו כן, בחלק מפעולות משק הבית קיבלה המערערת ניקוד נוכח המגבלה הפיזית כך למשל בנושא הקניות נקבע: "לא מסוגלת לבצע קניות בגלל מגבלה פיזית" לפיכך לא מצאתי שיש ממש בטענות המערערת ומשכך דינן להידחות.

סבורני כי בנסיבות המקרה ונוכח התרשמותה החוזרת ונשנית של הוועדה מיכולותיה של המערערת בעניין הניידות, האכילה והכנת המזון, ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה בעניין האכילה והכנת המזון וקביעתה כי המערערת זקוקה לסיוע מועט.

סוף דבר לנוכח האמור והמפורט לעיל, לא שוכנעתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת ועדת הערר ולפיכך הערעור נדחה.

מתניידת באופן עצמאי וכן מעברים.

החלטת הועדה אינה מתייחסת כלל לנסיבותיה האישיות של המערערת ונראה כי השיקול העקרי שעמד כנגד עיניה הוא עבודתה באופן חלקי מביתה.

דיון והכרעה  כידוע, בית הדין מוסמך לידון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות, קרי האם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

עוד יוער כי ככל שהטענה היא לעצם ההיריון בסיכון גבוהה, הגימלה הרלוואנטית היא גמלת שמירת היריון אשר כידוע אינה נבחנית במסגרת הליך זה. אשר לטענות המערערת בעיניין הקלדת פרוטוקול הדיון בפני הועדה – עיון בפרוטוקול הידני מעלה כי לא נרשם כי פרוטוקול הועדה הוקלט וכן לא נרשם כי המערערת סירבה להקלטה כמופיע בפרוטוקול המוקלד אשר ככל הנראה שגגה דבקה בו, שעה שנושא זה כלל אינו נזכר בפרוטוקול הועדה אשר נכתב בכתב יד. משאין כל תעוד בעיניין ההקלטה התוצאה היא כי הדיון בועדה לא הוקלט ולכל היותר ניתן להתייחס להעדר ההקלטה , ככל שהמערערת בקשה הקלטת הדיון, כפגם טכני אשר אינו בגדר פגם משפטי.

...

לאחר עיון במסכי התיק בפרוטוקול הוועדה ובטענות הצדדים הן בדיון שהתקיים לפני והן בסיכום טיעוניהם, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות וזאת מהטעמים אשר יפורטו להלן.

עוד יוער כי ככל שהטענה היא לעצם ההיריון בסיכון גבוהה, הגמלה הרלוונטית היא גמלת שמירת היריון אשר כידוע אינה נבחנית במסגרת הליך זה. אשר לטענות המערערת בעניין הקלדת פרוטוקול הדיון בפני הוועדה – עיון בפרוטוקול הידני מעלה כי לא נרשם כי פרוטוקול הוועדה הוקלט וכן לא נרשם כי המערערת סירבה להקלטה כמופיע בפרוטוקול המוקלד אשר ככל הנראה שגגה דבקה בו, שעה שנושא זה כלל אינו נזכר בפרוטוקול הוועדה אשר נכתב בכתב יד. משאין כל תיעוד בעניין ההקלטה התוצאה היא כי הדיון בוועדה לא הוקלט ולכל היותר ניתן להתייחס להעדר ההקלטה , ככל שהמערערת בקשה הקלטת הדיון, כפגם טכני אשר אינו בגדר פגם משפטי.

סוף דבר לאור כל מקובץ ומשעה שלא מצאתי כי דבק פגם משפטי בהחלטת הוועדה , דין הערעור להידחות.