גמלת ניידות בגין אוסטיאוארתריטיס

מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי הועדה שמעה את תלונות המערער ופרטה אותן כדלקמן: "סוכרת. מחלת לב עם ניתוח לב פתוח. אוסטאוארטריטיס של הבירכיים. דכאון. יתר שומנים. יתר לחץ דם. נוירופתיה. מוסר שסובל ממחלת ורידים שמקשה לו על ההליכה". הועדה תארה את אופן התניידותו של המערער כדלקמן: "הליכה איטית על בסיס רחב עם נטייה לכיפוף קדמי". הועדה ערכה למערער בדיקה אורתופדית ופרטה את ממצאיה כדלקמן: ביחס לטווח תנועות מפרקי הירכיים: כיפוף- ימין ושמאל- 120 מעלות, יישור- ימין ושמאל- מלא, סיבוב פנימי – ימין ושמאל 30 מעלות, אבדוקציה (ימין ושמאל) 30 מעלות, אדוקציה (ימין ושמאל) 10 מעלות.

הקף שיקול הדעת הנתון לועדה לגימלת ניידות, מתייחס לשיקול הדעת מתוך פרשנות אנאלוגית לרשימת הליקויים, בהיתחשב במשמעות התפקודית שיש לממצאים שנמצאו בבדיקת הועדה, בהשוואה למשמעות התפקודית של רשימת הליקויים (דיון נה/23-01 המוסד לביטוח לאומי - חיה פיק, פד"ע כ"ט 546, 557 (31.3.96)).

...

הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו, ואפרט.

לעניין זה אציין כי מקובלת עלי טענת המשיב שלפיה לוועדה נתון שיקול דעת לקבוע דרגת נכות מוגבלות מותאמת תוך סטייה קלה מדרישות סעיף הליקוי, להבדיל מסטייה משמעותית מהמבחנים אינה עומדת במבחן הסבירות.

לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו.

המבחנים למתן שירותים אלה מפורטים בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט – 1979 והזכאות מותנית בכך שייקבע כי הנכה תלוי בזולת בבצוע פעולות היומיום (לבישה, אכילה, שליטה בסוגרים, רחצה וניידות עצמית בבית).

בית הדין נימק את המלצתו באריכות וכך כתב: "בשים לב לפער שקיים בין הניקוד שנתן ד"ר רנד והניקוד שניתן למערערת ע"י הדרג הראשון, ובנוסף בשים לב לכך שמעיון במסמכים עולה כי ביום 7.3.17 לאחר הניתוח השני (בקע) מצוין שמתנייד במחלקת ובנוסף היה מיסמך מיום 22.6.16 שבו מצוין שהיא מוגבלת תפקודית וזקוקה לעזרה ביתית אך לא עולה מהמסמכים שמדובר במצב רפואי שעונה על הקריטריונים שקובעים לקבלת קצבה שירותים מיוחדים.

...

לא מצאנו במסמכים אחרים בתיק שיעידו על חומרת מצבה כפי שמציין ד"ר רנד ולכן הוועדה עומדת מאחורי החלטתה כפי שניתנה בתקופה הרלוונטית.

לפיכך ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת הוועדה במקרה כזה, מוגבלת לבחינת שאלה יחידה - האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין? דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות ולהלן אנמק את קביעתי.

סוף דבר שוכנעתי כי לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה ולפיכך הערעור נדחה.

המערער, מר שי יעקב פיצ'ר, הגיש ערעור זה על החלטת ועדת העררים (ניידות) מיום 19.2.18, על פיה סוג הליקוי ממנו סובל המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות.

בהחלטתה קבעה ועדת העררים: "הועדה עיינה בסיכומו של ד"ר קאופמן אשר בבדיקתו אין כל טווחי תנועה ממשיים של מפרקי הגפיים התחתונות. מציין מיגבלה קשה מאוד בתנועות ע"ש גבי ומותני. עפ"י רשימת הליקויים המחלות שד"ר קאופמן טוען כי יש בגינן להעניק 100% מוגבלות בניידות (אוסטאוארטריטיס נוירופתיה פרפרית רטינופתיה דיאבטית עם עודף משקל קצוני אשר גורמים לסיכון מוגבל לנפילתו). לשיטתו, מצב זה מתאים ל100% נכות. ברם, לפי רשימת הליקויים אין סעיף כזה מוכר המזכה ב100% נכות. טווחי תנועה של מפרקים בגפיים תחתונות מתבצעות תחילה ע"י הפעלה אקטיבית של מהפרק כאשר במצב זה הנבדק הוא זה שמבצע את התנועה וביכולתו לווסת את טווח התנועה עפ"י כאב או שתוף פעולה. בהפעלה פסיבית הבודק הוא זה שמפעילה את טווח התנועה כאשר לעיתים גורם מכאני או כאב מהוה סוף טווח התנועה. לפיכך מבחינה אובייקטיבית תמיד מתבצע שילוב של הבדיקות כאשר מה שקובע בהערכת תנועות המפרק הנו הסיכום של אקטיבי + פסיבי. לאור זאת הועדה סבורה שלא ניתן ליישם מצבו לפי רשימת הליקויים. יש להדגיש שסעיף ו-א-2 לא ניתן ליישום במצבו וזאת לאור טווחי התנועה של מפרקי הירכיים כפי שהודגמו בבדיקתו שהם טובים. כמו כן, ו-א-4 הדן בהגבלה בתנועות הבירכיים לא ניתן ליישם במצבו וזאת לאור טווחי תנועה שלא מאפשרים יישום עפ"י רו"ח הסעיף". טענות המערער להלן עקרי טענות המערער בעירעור: מהחלטת וועדת העררים עולה כי אין היא חולקת על כך שהמערער מוגבל בניידות בגלל צבר של ליקויים רפואיים, ובבדיקתה מיום 25.1.17 היא קבעה ש"יש הגבלה בתנועה בגלל כאבים במפרקים והמשקל".

...

אין למסקנה זו בסיס.

אשר על כל אלה, בית הדין סבור שדין הערעור להידחות.

סוף דבר הערעור נדחה.

נכויים לטענת הנתבעת, יש לנכות גמלת סיעוד רעיונית ששוויה על פי חוו"ד אקטוארית בין 119,132 ₪ לבין 219,963 ₪ תלוי במידת התלות שיכיר בה המל"ל. הנתבעת טענה, כי התובעת לא עשתה די להקטנת נזקיה.

סוף דבר סך כל ניזקי התובעת הנם כדלקמן: כאב וסבל 16,145 ₪ הוצאות רפואיות וניידות 12,000 ₪ עזרת הזולת לעבר 31,520 ₪ עזרת הזולת לעתיד 43,152 ₪ ____________ סה"כ - 102,817 ₪ סך כל ניזקי התובעת בהן תישא הנתבעת הנם בסך 102,817 ₪ בתוספת החזר האגרה ששולמה על ידי התובעת בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום התשלום.

...

אינני סבורה כי יש לנכות גמלת סיעוד רעיונית, לא שוכנעתי מעדותה של התובעת ולא מהראיות שהמציאה הנתבעת, כי מדובר בתובעת הזכאית לגמלת סיעוד מהמל"ל, כפי שאף נכתב בדו"ח הערכת תלות שנערך ב-2007.

לא שוכנעתי כי לו הייתה מגישה התובעת תביעה לסיעוד במל"ל הייתה נענית בחיוב, שכן כאמור לא הוכח בפניי במידת השכנוע הנדרשת כי התובעת עונה על הקריטריונים המופיעים בטופס הערכת תלות.

סוף דבר סך כל נזקי התובעת הינם כדלקמן: כאב וסבל 16,145 ₪ הוצאות רפואיות וניידות 12,000 ₪ עזרת הזולת לעבר 31,520 ₪ עזרת הזולת לעתיד 43,152 ₪ ____________ סה"כ - 102,817 ₪ סך כל נזקי התובעת בהן תישא הנתבעת הינם בסך 102,817 ₪ בתוספת החזר האגרה ששולמה על ידי התובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום.

מר צבי העיד שהמנוחה עשתה שימוש במקל הליכה מתוך "סנטימנט" לבעלה שנפטר קודם לכן, מאידך גיסא בגירסת הגב' אסתר עבאס דוקא נטען שעם המקל הזה הכה אותה הבעל שסבל בחייו מאלצהיימר קשה (עמ' 5 לתמליל משורה 22) ולכן לא ברור איזה "סנטימנט" נותר ביחס למקל ונראה כי ההסבר למקל הוא אחר-רפואי/תיפקודי וכי לכל אורך השנים סבלה המנוחה מבעיות ברכיים קשות, אוסטיאופורוזיס על רקע ממאירות, אוסטיאוארטריטיס בשתי הבירכיים, בעיות עמוד שדרה לא פשוטות וכאן אביא לדוגמא (אחת מיני רבות) שכבר ביום 9.12.08 נרשם בתעוד הרפואי "כאבי ברכיים התגברו לא מסוגלת ללכת ללא עזרה", השנים שחלפו מאז ועד לתאונה כאמור לא היטיבו את מצבה.

מר צבי העיד ש"הופתע" לשמוע שהמנוחה הגיעה למצב בו היא נופלת אלא שמהחומר הרפואי עולה תמונה הפוכה, אפילו מסיכום המלר"ד אליו הגיעה עקב התאונה עולה שנירשם במפורש שהיא "מתניידת עם מקל" וש"ידוע על נפילות חוזרות".

אלא שהגב' עבאס והמנוחה שהגב' עבאס עמדה על כך שהייתה צלולה לגמרי מסרו לעובדת סיעוד של המוסד לביטוח לאומי שביקרה בבית המנוחה בינואר 2018 עובדות שונות בתכלית, מי שקורה את התלונות שמשמעותן כהצהרה שכן ניתנו ונרשמו לצורך קבלת גמלה או סיוע, מזדעזע וסבור שמדובר באישה סיעודית לחלוטין, אחת שאיננה מסוגל לקחת את הכדורים שלה לבד, אחת שלא יוצאת מהבית וכאשר נידרש מעקב בבית החולים היא מוסעת באמבולנס, "כשהיא לבד לא ניידת, לא מתרחצת, לא מחליפה בגדיה ולא מחממת ארוחותיה" אינני רוצה להרחיב בנקודה זו, אינני יכול להכריע במה מדובר, האם בהצהרה כוזבת למוסד לביטוח לאומי על מנת לזכות בגימלת סיעוד או שמא בעדות "לא מדויקת" בבית המשפט, כך או כך, הדבר פוגם בצורה קשה במשקל ובמהימנות עדות הגב' עבאס.

...

אינני מקבל טענה זו, סעיף 41 כולל 3 תנאים מצטברים על מנת להחילו, כאן התנאי החשוב ביותר לא מתקיים ולמצער לא הוכח והוא התנאי שלתובעים אין ולא הייתה הידיעה או היכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לפגיעה.

כך גם היה מוזר לשמוע שמר צבי לא יודע שאמו המנוחה סבלה מדיכאון קשה וכי הוא דווקא סבר שהדבר ממנה והלאה והיא האחרונה שאפשר לייחס לה בעיה שכזו (עמ' 22 לתמליל שורות 29-31) אבל החומר הרפואי מספר סיפור שונה לגמרי ושוב לדוגמא (אחת מיני רבות) ביום 7.4.11 נרשם בתיעוד הרפואי "התקפי חרדה ודיכאון קשה". לסיכום, בין אם מדובר בעדות מגמתית ובין אם מדובר בעדות של מישהו שבאמת אינו יודע דבר רלוונטי, עדות זו רחוקה מלחזק את התביעה, ההיפך הוא הנכון.

התביעה נדחית.