אלנבארי מרים (להלן: "התובעת") הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") לתשלום גמלת הבטחת הכנסה.
משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק – "על פי סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א – 1980, ייחשבו כבני זוג 'לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו'.
עוד התבקשה התובעת להבהיר כיצד מתיישבת גירסתה שאינה נימצאת כלל בקשר עם בן הזוג החל מיום 1/3/11 (סעיף 10 לתצהיר התובעת), עם העובדה שבפרוטוקול הדיון בבית הדין השרעי אשר היתקיים ביום 27/6/11 (נ/10), בנוכחות התובעת ובהיעדר בן הזוג, הצהירה התובעת כי היא מסרה הודעה לבן הזוג לגבי מועד הישיבה והוא הודיע לה כי הוא מסכים שבית הדין יחייב אותו לשלם את דמי המזונות עבורה ועבור שלושת ילדיהם הקטינים; וכך השיבה התובעת לשאלה הנ"ל: "אני לא רואה אותו ולא מדברת איתו בכלל" (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 13-15).
לגבי ניהול משק בית משותף נקבעו, על ידי הנשיא (בדימוס) אדלר, מבחני עזר כדלקמן – ב
"האם בני הזוג מתגוררים באותו בית או בסמוך זה לזו; האם הם גרים בבתים נפרדים, ומה המרחק בין בית בת הזוג האחת לבתיהן של בנות הזוג האחרות שעימן גר האיש; אם האישה נשארה בחיק המשפחה או הוצאה ממנה; האם יש שינוי במעמדה בגלל הגירושין או ארוע אחר; האם נולדו לבני הזוג ילדים לאחר "הגירושים"; האם אב הילדים מבקר, אוכל, ישן, ומחזיק את בגדיו בבית האישה; למי שייך הבית שבו גרה האישה והרהיטים שבו; האם אבי הילדים משלם חשבונות חשמל, טלפון וכו' עבור הבית שבו גרה האישה; מי מקבל את קיצבת הילדים; האם לאישה יש חשבון בנק שלה נפרד מזה של בן הזוג; האם לאישה יש מקורות הכנסה נוספים על אלו שמעניק לה בן הזוג" (דב"ע מט/04-10 פאטמה דיב אובלבן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ', 334, 339).
בעדותה טענה כי בעלה נטש אותה שנה לפני מועד הפרידה – 1/3/11, וכאשר נדרשה להסביר כיצד נקלטה להיריון בנסיבות שכאלה, שינתה את גירסתה וטענה כי אותה שנה בה בעלה לא נכח בבית הייתה בשנת 2007.
...
גרסאותיה והסבריה של התובעת בפני בית הדין, אינם מתקבלים על הדעת, ועל כן מצאנו שאין ליתן אמון בגרסאותיה.
סיכומו של דבר, יישום המבחנים שבפסיקה על המקרה מושא פסק הדין, מביא למסקנה כי דין התביעה להידחות, מאחר ומהראיות שהוצגו עולה כי התובעת ובן זוגה מקיימים משק בית משותף על פי המקובל באורח חייהם ודתם.
סוף דבר – התביעה נדחית.