גמלה על סמך פיצויים עבור הודעה מוקדמת בעת פירוק חברה

נטען עוד כי נפלה טעות בחישוב רכיב פצויי הפיטורין ובנוסף על האמור בעיניין הסכמי הפשרה, המפרקים הסתמכו על התשלום במהלך תקופת העסקה מכוח הסכמי הפשרה כסילוק מלא של הזכאות בגין אותה תקופה.

שכר ינואר עד מאי 2017 חושב בהתאם לשכר הפורמלי הנהוג במשרד החינוך; פצויי הפיטורין חושבו על בסיס ממוצע השכר הפורמלי; תשלומי גמל והשתלמות שולמו בשנת 2017 לפי השכר הפורמלי, ובשנים שקודם לכן על בסיס שכר מינימום; מחצית דמי הודעה מוקדמת וביגוד והבראה, ככל שנפסקו, חושבו על בסיס השכר הפורמלי.

בהתאם לכך, הסכמי פשרה אלו מסלקים באופן מוחלט כל טענה מכל סוג שהוא בגין תקופת הפשרה ועל כן פצויי הפיטורין חושבו בהסתמך על כך. המפרקים הדגישו כי בחינת תביעות החוב נעשתה במשקפי דיני חידלות פרעון ובשים לב כי קופת הפרוק ריקה וכי מדובר כאן בבדיקת בעלי תפקיד לשם קבלת גמלה מן המוסד לביטוח לאומי.

בעיניין רכיב תשלום דמי הנסיעות, התשלום בוצע לכל עובד שלא קיבל רכיב זה. חלק מהמערערים טענו כי הנם זכאים לפצוי סטאטוטורי בגין אי הנפקת תלושי שכר, אולם, אין הצדקה לפיצויים אלו בהליכי פירוק לאור תכלית הפצוי שהיא הרתעת המעסיק, שעה שהמעסיק פורק (פר"ק (מחוזי חי') 57169-02-18 אגם הנדסת חשמל ותשתיות בע"מ נ' כונס הנכסים הרישמי מחוז חיפה והצפון (27.06.2018); פש"ר (מחוזי ת"א) 1066/02 ויקטור קרמר נ' עו"ד מיכה צמיר בתפקידו כמנהל מיוחד לבדיקת תביעות חוב של עובדים של חברת מערכות אקוודוקט - נהול ופיקוח בע"מ (25.10.2004)).

בהקשר זה יש להזכיר את שנקבע בפר"ק (מחוזי ירושלים) 39470-04-13 אחים חסיד חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' רו"ח תמיר סער, נאמן (01.02.2017)‏‏ (כבוד השופט ד' מינץ) (פסקה 16): "במסגרת זו הנטל להוכחת תביעת חוב של נושה מוטל על שכמו ועליו להגיש תביעת חוב מנומקת ומלאה, תוך שהוא תומך אותה בכל האסמכתאות והראיות הנמצאות ברשותו. בעל התפקיד אינו מחויב לתור אחר ראיות עבור הנושה, ולא מוטלת עליו חובה "לסייע" ולהבהיר לו אלו מסמכים עליו לצרף לתביעת החוב (ראו: בש"א (מחוזי י-ם) 7013/09 אברהים אבו ג'האלין נ' עו"ד ד"ר משה כהן, המנהל המיוחד לבדיקת תביעות החוב כנגד חברת ש. בראשי בע"מ, [פורסם בנבו], 26.5.2011).

...

המערערים מלינים על כך שהיה נדרש מהמפרקים עקב הנסיבות החשודות של הסכמי הפשרה לעשות שימוש בסמכותם "ולהציץ אל מעבר לפסק הדין". אני סבור כי הדין עם המפרקים.

המפרקים טענו כי חישוב זה נעשה עקב העדר תלושי שכר המאפשרים את חישוב הזכאות לתקופה זו, ובשים לב לאחריותם התורמת של העובדים להתנהלות החל"צ. אני סבור כי החלטה זו סבירה בנסיבות העניין ואין בה חריגה מהותית המצדיקה את התערבות בית המשפט בשיקול דעת בעלי התפקיד.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, כל הערעורים נדחים בזאת.

לימים, נקט העובד בהליכי פירוק נוספים גם כנגד שלוש החברות על סמך פסק הדין, זאת במסגרת פר"ק 26326-05-19, פר"ק 26340-05-19 ופר"ק 26322-05-19 (להלן: "הליכי הפר"ק בעיניינן של שלוש החברות").

כלומר, מסעיף 183(א) הנ"ל עולה, כי הגימלה לה זכאי עובד מורכבת משכר עבודה ומפיצויי פיטורים, כמפורט שם. סעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי קובע ומבהיר מהו "שכר עבודה" בכל הנוגע לאותה גמלה המשולמת על ידי המל"ל לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, כדלקמן: "שכר עבודה" – "כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, לרבות סכום שלפי כל דין רואים אותו כשכר עבודה ולהוציא תגמול לפי פרק י"ב אך לא יותר מהסכום הבסיסי כפול חמש. פחת שכר העבודה של עובד משכר המינימום שלו הוא זכאי לפי חוק שכר מינימום, יהיה שכר העבודה שכר המינימום האמור". סעיף 1 לחוק הגנת השכר מגדיר "שכר עבודה" כך: "לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו". כמו כן, "חוב שכר עבודה" מוגדר בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי כך: "לרבות סכום שנוכה משכרו של עובד שלא על פי חיקוק על מנת להעבירו לאדם שאינו קופת גמל ולא הועבר לתעודתו". למען השלמת התמונה ועל אף שרכיב פצויי הפיטורים אינו במחלוקת בעניינינו, אציין כי "פצויי פיטורים" מוגדרים בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי כ: "פצויי פיטורים המגיעים מכוח חוק פצויי פיטורים או מכוח הסכם קבוצי". להרחבה בסוגיה זו, ראו: ע"א 10961/04 המוסד לביטוח לאומי נ' גוטר ואח' (נבו 4.9.2006) – שם גם נקבע כי "שכר עבודה" כולל גם "דמי הודעה מוקדמת" בגין פיטורים עובר לפירוק התאגיד.

האם עצם הגשת תביעת חוב כנגד מעסיקתו האחרונה – חברה מס' 4 – סותמת את הגולל על כך? האם העובד אכן מיצה את זכות תביעתו לקבלת זכויות בגין רצף העסקתו במקום עבודתו עת בחר לנקוט תחילה בהליכי פירוק רק כנגד חברה מס' 4? מהוראות הדין והפסיקה, ניתן ללמוד כי הנטל לקיום זכויות העובד עבור כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה, לאור עקרון שמירת זכויות העובד בעת חילופי מעבידים, מועבר לפתחו של המעסיק החדש, זאת כאשר מדובר בזכות לפצויי פיטורים ובזכות לדמי חופשה או פדיון ימי חופשה.

...

וכך נכתב: "אבקש לחדד כי פועלו של סעיף 30 (א), בהתקיים הנסיבות המנויות בו, הוא במתן הגנה לעובד על ידי הרחבת מעגל הנתבעים האפשריים, קרי הן מעסיקו הקודם והן מעסיקו החדש. מסקנה זו עולה בירור הן מלשון הסעיף ("אחראי גם המעסיק החדש") והן מנוסח כותרת השוליים של הסעיף הנותנת ביטוי להיות המעסיק החדש בגדר ערב לחובות של המעסיק הקודם ("ערבות מעסיק חדש לחוב קודמו").

יחד עם זאת, המל"ל לא הניח לפני תשתית עובדתית מבוססת ומוצקה המלמדת על פעולות שביצע העובד כדי לנצל את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת על ידי קבלת כספים בשל כך מהמל"ל. כך, המל"ל לא הראה בראיות כי נרקמה מזימה כלשהי של העובד יחד עם איזה מנושאי המשרה או בעלי המניות העומדים מאחורי החברות המדוברות, על מנת לסייע לעובד לקבל זכויות נוספות מהמל"ל. במצב הדברים הקיים בו אין לפני עדות כזו או אחרת לכוונה מצד העובד להשתמש באופן בלתי תקין במנגנון האישיות המשפטית הנפרדת לטובת קבלת זכויות נוספות מהמל"ל, אין בידי לקבל את עמדת המל"ל בעניין זה. כדרך אגב, אציין כי מצב כזה שבו עובד ומעסיק פועלים בצוותא חדא במטרה להגדיל את הסכומים להם יהיה זכאי העובד על פי דין, יכול להיות למשל במקרה שבו מדובר במעסיק שבן משפחתו רשום כעובד תחת חברה שבבעלות המעסיק, ואילו המעסיק מבצע פעולות כדוגמת שינוי שם החברה המעסיקה על מנת להיטיב עם העובד לצורך מקסום מלאכותי של זכויותיו של העובד מול המל"ל ואחרים.

ברי כי אין לזקוף דרך פעולה זו לחובתו ולמנוע ממנו את זכויותיו על פי דין בשל כך. סיכום: מן המקובץ לעיל, אני מורה על דחיית ערעור המל"ל תוך שאני קובעת, כדלקמן: ככל שלא שולמה לעובד גמלת מל"ל לפי סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי, המשקפת את מלוא זכויותיו בגין רצף העסקתו בחניון מלון דן בתל אביב והלוקחת בחשבון גם את תקופות העסקתו בשלוש החברות – הוא רשאי לתבוע תשלום השלמת זכויות אלה וקבלת גמלה בהתאם מהמל"ל, במסגרת הליכי הפר"ק המתנהלים בעניין מעסיקותיו הקודמות: חברת חניוני נחום (94) בע"מ; חברת וינשטיין הפעלות מסחר ושירותים בע"מ; חברת ש.א.י. חניונים 2010 בע"מ. המפרק יבחן את רכיבי השכר והסכומים שאושרו לעובד במסגרת הכרעת החוב מיום 17.9.2018 שאושרה בעניין חברה מס' 4, אל מול רכיבי השכר והסכומים שאושרו בהכרעות החוב מימים 1.3.2020 ו- 18.3.2020 בעניין שלוש החברות.

בא כוח המבקשים הבהיר כי המחלוקת שנותרה בין הצדדים עוסקת רק בתקופת ההקפאה, וכי המבקשים סבורים שמגיעה להם גמלה בגין אי התשלום עבור הודעה מוקדמת ושכר עבודה.

אעיר כי המוסד לביטוח לאומי הציע לשלם למבקשים תשלום דמי אבטלה, על בסיס ההנחה כי פוטרו ולא עבדו בתקופת ההקפאה, אולם הצעה זו לא התקבלה על ידי המבקשים.

המתוה המוסכם שהושג בין הנאמנים לבין כונס הנכסים בתיק הקפאת ההליכים, נסמך על הדין הקודם.

מהאמור עולה כי על פי הדין הקודם מתן צו הקפאת הליכים לחברה בהליכי הבראה לא הקנה לעובדי החברה זכות לקבלת גמלה על פי פרק ח' לחוק המוסד לביטוח לאומי, וככל שהעובדים המשיכו לעבוד בחברה, היה על החברה, באמצעות הנאמן, לשלם את שכרם מהכספים ששמשו להליך ההבראה.

תביעתם הייתה לשכר עבודה ופיצויים בעקבות פיטורם מהחברה, והמוסד אישר גמלה רק עבור התקופה שקדמה למועד צו הקפאת ההליכים.

התוצאה מכל האמור היא כי העובדה שבמשך תקופה קצרה המשיכו המבקשים לעבוד בחברה לאחר צו הקפאת ההליכים אינה שוללת את זכותם לגימלה עבור תקופה זו. הליכי ההבראה הסתיימו בכשלון, צו ההקפאה בוטל, ובסופו של יום הוגשה בקשה למתן צו פתיחת הליכים לחברה במסלול של פירוק.

...

מהאמור מתחייבת המסקנה כי לא ניתן לעגן את זכותם של המבקשים לגמלה עבור תקופת ההקפאה במתווה המוסכם.

סוף דבר לאור כל האמור, אני קובע כי העובדים זכאים לגמלה, על פי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, גם עבור עבודתם בחברה מיום מתן צו ההקפאה, 3/1/2019, ועד ליום הפיטורים 11/2/2019.

בהתאם לתוצאת הבקשה, אני מחייב את המוסד לביטוח לאומי לשלם למבקשים הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 4,000 ₪.

בהכרעה זו קבע המל"ל כי מעמדו של המבקש החל מיום 01.04.2019 ועד פירוק החברה הנו עובד עצמאי, ומשכך אינו זכאי לגימלה בעבור תקופה זו. העובדות הצריכות לעניין חברת סוככי השרון (סיבט) בע"מ הנה חברה שעסקה ביצירת והתקנת סוככים ומוצרי הצללה.

בקשתו כללה חוב עבור שכר עבודה, פצויי פיטורין, הודעה מוקדמת ודמי הבראה, כאשר סך התביעה עמדה על 135,987 ₪ (ראו לעניין זה נספח 5 לבקשת המבקש).

לעניין זה מפנה המבקש לעע (ארצי) 478-09 יצחק חסידים נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו, 13.01.11) לפיו "מושכלות ראשונים הן, כי מעמדו של מועסק כ"עובד" אינו נקבע על פי התאור שניתן לו על ידי הצדדים, אלא על סמך מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה (ע"ע 300274/96 שאול צדקא – מדינת ישראל, גלי צה"ל, פד"ע לו 625 (2001); ע"ע 1076/04 מדינת ישראל – אדם שוב, מיום 11.7.2005; ע"ע 548/09 ישראל לוי – מוסך עלית לוי 93 בע"מ, מיום 22.11.2009).

עוד מפנה המל"ל לעניין עע (ארצי) 231/05 חיים קרן נ' הדסים חברה לפיתוח חקלאי בע"מ (פורסם בנבו, 26.12.06), שם נקבע כי במקרה של העסקת אדם כעצמאי בתנאי שכר מועדפים, תוך הסכמה חופשית למהות הקשר, אין צורך לשלם מעבר לכספים שקבל בגין עבודתו: "המערער הפיק תועלת מצורת העסקתו כעצמאי ובמצב דברים זה לא קמה הצדקה משפטית לקביעת זכויותיו, בראיה לאחור, על בסיס התשלומים ששולמו לו בפועל" ועוד בהמשך כי "עניינו של המערער הוא מקרה מובהק בו אדם הועסק כעצמאי בהסכמה ותוך מודעות מלאה למעמדו. המערער קיבל תמורה מלאה להעסקתו על בסיס שכר של עובד בצרוף כל הזכויות הסוציאליות... אדם אינו יכול לטעון שהוא עובד ובו בזמן לקבל זכויות על בסיס שכרו כ"קבלן", כשקיימים נתונים ברורים ששכר זה גבוה מן השכר כ"עובד" (שם, בפסקות 8, 26, 29) המל"ל מבהיר כי הגימלה המוענקת לעובדים עת מעסיקם נמצא בהליכי חידלות פרעון מעוגנת בפרק ח' לחוק, וזו נועדה לתת מענה לעובדים אשר היו זכאים לפיצויים (בגין שכר עבודה ונגזרותיו, כמו גם פצויי פיטורים) במצבים בהם אין בידי המעסיק האפשרות לשלם לעובדים את שמגיע להם.

לעניין זה מפנה המל"ל לקביעתה של כב' השופטת אלשיך בעיניין פש"ר (תל אביב-יפו) 1066/02 ויקטור קרמר נ' עו"ד מיכה צמיר (פורסם בנבו, 25.10.04): "חובתו של הביטוח הלאומי לשלם גימלה אינה חוב שנוצר עקב היתנהגות הביטוח הלאומי, אלא הנה תוצר של דין המעמיד את הביטוח הלאומי בנעליה של קופת הפרוק, ומחייב אותה לשלם במקומה, עד תיקרת-חוב מסוימת. לשון אחר; חובת הביטוח הלאומי לתשלום אינה קיימת, אלא במקום בו חלה חובה זהה על קופת הפרוק, אשר נעדרת משאבים מספיקים כדי לעמוד בתשלום כזה. יוצא, כי מקום בו פטר הדין את המפרק מתשלום פצויי הלנה, לא חב בכך אף הביטוח הלאומי. דבר זה מתיישב עם לשון חוק הביטוח הלאומי, המדברת על גימלה נשוא שכר עבודה ופיצויי פיטורין בלבד, תוך אימוץ משמעותם המהותית של מושגים אלו. כמו כן מתיישב הדבר אף עם שורת ההיגיון ושיקולי מדיניות משפטית ראויה, באשר כספי הביטוח הלאומי אינם אלא כספי ציבור" (שם, בפיסקה 6).

...

אין מדובר בצד "מוחלש" להסכם; סבורה אני כי החברה לא ניצלה מצוקה כלשהי ולא טמנה פח למבקש על מנת להוזיל עלויות, וזאת בין היתר לאור העובדה שחלק מעובדי החברה נותרו במעמד של שכירים עד הכנסה לפירוק, ראו דברי ב"כ המל"ל בעמ' 7 שו' 7-9 : " לחברה במועד הפירוק היו עוד עובדים שכירים ועצמאים. זה היה משהו מקובל בחברה ולא שהחברה באופן שיטתי רימתה את העובדים והעבירה את כולם על-מנת להימנע מזכויות". הגעתי לכלל מסקנה שהמקרה שלפנינו דומה לתיק פש"ר (ת"א) 19043-09-18 ווין גלובל מרקטס אינק (ישראל) בע"מ נ' עו"ד רונן מטרי (11.7.19, פורסם במאגרים) (להלן: "עניין ווין גלובל"), שם קבעתי כדלקמן: " הנני מודעת להלכה שנזכרה על ידי המערערים לפיה יש לבחון את מהות הקשר ואין להסתפק במבחנים "צורניים" או בהגדרות כאלו או אחרות שבחרו הצדדים במהלך העבודה המשותפת.

ואכן הכנסתו ברוטו של המבקש עלתה בחודשים הללו; המבקש בקש גם להינות מיתרונות נוספים שדרך העסקה זו מאפשרת, ראו דברי נציגת המל"ל בדיון, בעמ' 8 שו' 2: " אני יכולה להעיד מהמסמכים שהוא הכניס הוצאת ארנונה". דברים אלו לא נסתרו, ראו גם עמדתו של הנאמן בדיון, שתמך בעמדת במל"ל, בעמ' 7 שו' 12 -35, עמ' 8 שו' 4-13; ראו גם עמדת הכנ"ר בעמ' 8 שו' 16-21: " שמעתי את הדברים, אני מסכים עם הנאמן. נקודה נוספת שיש ליתן עליה את הדעת, ששמענו מקודם שלא רק שהיתה לו את האפשרות להתייעץ, המימון של אותה עו"ד שהכינה את החוזה נעשה במשותף, קרי הוא ובעל המניות שילמו לעוה"ד. זה לא ניצול לרעה ביחסי עבודה. העובד לא שייך לאוכלוסיה המוחלשת וזה לא מתיישב עם הטענה שהמעסיקה כפתה עליו לעבוד באופן הזה. אני מסכים עם הנאמן ועם המל"ל". לפיכך, וגם אם עיסוקו בפועל של המבקש בחברה לא השתנה ועומד הוא במבחני ההשתלבות המוכרים בפסיקה, מבחנים אלו כבודם במקומם מונח עת דנים במישור היחסים הישירים בין המועסק למעסיק (או אז העלויות תחולנה על המעסיק שהיה צד ישיר לסיכום), ויש לעשות את ההתאמות הדרושות וליתן משקל מתאים למבחנים שגובשו בפסיקה, עת בוחנים את המקרה תחת המטרייה של חדלות פירעון.

ומאחר ולא ניתן להינות מכל העולמות, והבחירה החופשית נעשתה על ידי מבקש, מורה אני על דחיית הבקשה.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, התובעת הסתמכה על הצהרות הנתבעים, שגם קיבלו ביטוי בהסכם, שהם בעלי יכולת כלכלית לרכוש את הבית בהתאם למועדי התשלום שנקבעו בו, אך הם פרו באופן בוטה את התחייבויותיהם ולא שילמו את התמורה במועדים שסוכמו.

התובעת הגישה את התביעה הן מכוח סעיף הפצוי המוסכם לפי ההסכם וכן מכוח סעיף 3.2.5 הקובע שכל איחור בתשלום יישא ריבית פיגורים עבור כל יום של פגור בתשלום.

הליך הפרוק של חברת ונג זכוכית נידון במסגרת תיק פר"ק 8688-11-16 בפני כבוד השופט איתן אורנשטיין בביהמ"ש המחוזי בת"א. הבקשה הוגשה ע"י שני עובדי החברה ועפ"י הנטען בבקשת הפרוק, החברה לא עמדה במחויבויותיה הסטאטוטוריות לשלם שכר עבודה בגין חודשים ספטמבר ואוקטובר 2016, פצויי פיטורין, הודעה מוקדמת ופדיון זכויות סוציאליות, וכן אי תשלום לקופת הגמל משנת 2011.

התובעת טענה שבשיחות הטלפון שהיו לה מול הנתבע, הלה טען שהוא מתקשה לקבל משכנתא בשל העובדה שהוא מישתכר שכר נמוך בעבודתו כשכיר אצל אביו וזאת בין היתר בשל קצבת הנכות שהוא מקבל.

...

אשר על כן אני דוחה את כל טענות הנתבעים ביחס להפרות נטענות של התובעת את ההסכם, ומקבלת את טענת התובעת שהנתבעים הפרו את ההסכם.

לאחר שבחנתי את נסיבות הפרת ההסכם, את ההוצאות הריאליות הרבות שנגרמו לתובעת, את הלחצים שהיא הועמדה בהם ויתר נסיבות העניין ראיתי לנכון לקבל את התביעה במלואה.

סוף דבר הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים: בגין הפרה יסודית של ההסכם והפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם – סך של 240,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (21.2.19) ועד למועד התשלום בפועל.