גמלאות עובדי מדינה בסעיף 60 לחוק שירות המדינה

כאמור לעיל, הוראת סעיף 64(ד) לחוק גמלאות צה"ל ולפיה "לענין סעיף 86 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], רואים גימלה כזכות הנובעת מחוזה" זהה בלשונה להוראת סעיף 332 לחוק הביטוח הלאומי, וכן להוראת סעיף 60(ד) לחוק שירות המדינה ולהוראת סעיף 5ג(ד) לחוק הרשויות המקומיות.

באותה מקרה ציינתי, בהפניה לפסק הדין בעירעור בעיניין מאיר, כי "המדובר בקיצבת שאירים שהמערערים מקבלים מכוח סעיף 28 לחוק שרות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, להבדיל מכספים המתקבלים על פי חוזה ביטוח, ומכאן כי יש מקום לנכות את סכומי הקצבה". כך גם בעניינינו, מקום שבו הקצבה משולמת מכוח חוק גמלאות צה"ל. מדובר בפנסיה תקציבית המשולמת מאוצר המדינה, היא אינה תלויה ברצון העובד ואינה מותנית בנכוי שכרו.

...

איני סבור כי מסקנה זו היא בגדר מסקנה מתחייבת, ואיני סבור כי התוצאה הקונקרטית בעניין מאיר תומכת בטענת המערערים.

סוף דבר סיכומו של דבר, כי התוצאה הקונקרטית בעניין מאיר, היא חריגה על רקע הפסיקה דלעיל, וניתן להסבירה בקביעה העובדתית כי העירייה המחתה את זכותה לשיפוי לטובת העיזבון והתלויים.

לנוכח כל האמור, לא מצאתי להתערב בתוצאה אליה הגיעו הערכאות קמא, כך שהערעור נדחה.

כן ראו גם הוראות סעיף 60 לחוק שירות המדינה ("היה המקרה שחייב את אוצר המדינה לתשלום גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי בתשלום פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – פקודת הנזיקין) או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975, רשאי אוצר המדינה לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגימלה ששילם או שהוא עתיד לשלמה, עד לשעור הפיצויים שחייב בהם הצד השלישי") וסעיף 36(א)(2) לחוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים) ("...זכאית המדינה להיות מפוצה בעד תשלומים אלה ובעד כל תשלום אחר שהיא עלולה להתחייב בו מכוח חוק זה, מידי האדם שעליו מוטלת החובה לשלם...") שבפסיקה הובעו דיעות שונות ביחס לסיווגן (לעניין סעיף 60 לחוק שירות המדינה ראו עניין איגוד לביטוח.

...

במצב הדברים שנוצר, ובהינתן שהסיבה להיווצרותו נעוצה בפסיקות של הערכאות הדיוניות, ולא בשגגה שיצאה מלפני טבע וחברת הביטוח הזרה, סבורני כי יש לאפשר להן לבחור בין שתי חלופות: ראשית, המשך ניהול התביעה במתכונת שבה הוגשה (להלן: מתכונת הנאמנות); שנית, צירופה של חברת הביטוח הזרה להליך כתובעת נוספת, תוך ביסוס תביעתה על מנגנון התחלוף, כפי שיש להניח שהיה קורה אלמלא פסק דין VIG (להלן: מתכונת התחלוף).

משנתקבל הערעור העיקרי, ממילא דין הערעור שכנגד להידחות, על שני רכיביו.

סוף דבר אם תישמע דעתי, יתקבל הערעור העיקרי וידחה הערעור שכנגד, כאמור בפסקאות 116-115 ו-120 לעיל.

בהקשר זה, הפניתה השופטת שבח לפסקי דין שמתייחסים לקצבאות שונות (כגון קיצבאות המל"ל וקצבאות לעובדים בשירות המדינה) ולפיהם יש לנכות את הקיצבאות האמורות, למרות קיומה של הוראה דומה לזו שקבועה בסעיף 64(ד) לחוק הגימלאות.

בע"א 4574/11 אג'וד נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (19.5.2013), נקבע כי "מדובר בקיצבת שארים שהמערערים מקבלים מכוח סעיף 28 לחוק שרות המדינה (גמלאות) [...], להבדיל מכספים המתקבלים על פי חוזה ביטוח, ומכאן כי יש מקום לנכות את סכומי הקצבה". אולם, בעיניין אג'וד לא נדונה המשמעות של סעיף 60 לחוק שירות המדינה ונפקות ההוראה שלפיה רואים גמלה המשולמת מכוחו כזכות הנובעת מחוזה.

...

כפי שראינו – פסיקה רבה תומכת בגישה שלפיה במקרים שבהם לא עומדת למיטיב זכות חזרה, ובהעדר הוראה ספציפית של המחוקק, אין מקום לנכות את ההטבה, בבחינת "אין שיפוי – אין ניכוי". סוף דבר התוצאה מכל האמור היא, כי משעה שאין למדינה זכות חזרה כלפי המבטחת בגין קצבת השאירים שמשולמת על-ידה למערערת, חלה הוראת סעיף 64(ד) לחוק, אשר לפיה אין לנכות את קצבת השאירים.

כלל הטעמים המשפטיים שהציגה חברתי השופטת וילנר לתמיכה במסקנה האמורה הם משכנעים – כל אחד מהם לחוד, ולא כל שכן כולם יחד.

ממילא חברת הביטוח אינה צריכה ליהנות מעצם קיומה של זכאות זו. לא זו אף זו: המסקנה האמורה מתיישבת היטב גם עם שיקולים של הכוונת התנהגויות, כמו גם עם ערכים מוגנים אחרים שדיני הנזיקין מגנים עליהם.

המדינה הוסיפה וטענה שבהתאם לסעיף 60 לחוק שירות המדינה (גמלאות) תש"ל-1970 (חוק הגימלאות), על התובע לבחור בין הגימלה שהוא מקבל לבין הפיצויים שהוא תובע.

...

סופו של דבר, כך נקבע שם, יש לבחון כל מקרה ומקרה "על פי מכלול שיקולים לרבות התנהלות המעסיק בהתייחס להתנכלות (כגון, ומבלי למצות, אילו אמצעים נקט המעסיק למניעתה או למניעת הישנותה מעת שנודע לו עליה ומידת הנמרצות בה טיפל בתלונה) ויש להכריע בכל מקרה על פי נסיבותיו". בפריזמה הצרה של המקרה שלפנינו נוסיף כי ישנה משמעות יתירה למאפייניו של המעסיק.

לאור כל האמור לא מצאנו כי התובע סבל מהתעמרות.

לאחר שהתובע הגיש את תלונתו, נזכיר, ובעקבותיה, נערכה ביקורת שהובילה בסופו של דבר לפרישתו של מפקד קציעות משירותו בשב"ס. כלל העדים, לרבות מטעם התובע עצמו, אישרו שבשב"ס קיימים מספר מנגנונים שהם יכלו לפנות אליהם ככל שהם היו מעוניינים להתלונן – פנייה למפקדים בכירים יותר; הגשת תלונה לקצין הקבילות; לבקש ראיון מפקד מחוז; לבקש ראיון עם הנציבה (ר' למשל עדותו של אבוחצרא בעמ' 61, ש' 5 לפרוטוקול).

סוף דבר התביעה נדחית.

הפלוגתאות השנויות במחלוקת לאחר הגשת הסיכומים הפלוגתאות בהם הצדדים חלוקים הנן כדלקמן: נסיבות ארוע התאונה האם הנתבעת אחראית כלפי התובע לרבות שאלות של אשם תורם האם פרישת התובע לפנסיה היא בעקבות התאונה, והאם לאור זאת הוא מנוע מהגשת תביעתו לאור סעיף 60 לחוק שירות המדינה (גמלאות9 [נוסח משולב], תש"ל – 1970 (להלן: חוק הגימלאות ) גובה הנזק לרבות השאלה האם התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל. הכרעה ודיון לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות, בשים לב לכך שניזקו של התובע נבלע בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

...

הפלוגתות השנויות במחלוקת לאחר הגשת הסיכומים הפלוגתות בהם הצדדים חלוקים הינן כדלקמן: נסיבות אירוע התאונה האם הנתבעת אחראית כלפי התובע לרבות שאלות של אשם תורם האם פרישת התובע לפנסיה היא בעקבות התאונה, והאם לאור זאת הוא מנוע מהגשת תביעתו לאור סעיף 60 לחוק שירות המדינה (גמלאות9 [נוסח משולב], תש"ל – 1970 (להלן: חוק הגמלאות ) גובה הנזק לרבות השאלה האם התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל. הכרעה ודיון לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, בשים לב לכך שנזקו של התובע נבלע בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

בענייננו הגעתי למסקנה כי הנתבעת לא פעלה להנהגת שיטת עבודה בטוחה.

בשוקלי את כל הנ"ל אני סבור כי יש להשית על התובע אשם תורם בשיעור 10% פרישת התובע לפנסיה סעיף 60 (ג) לחוק הגמלאות, נותן בידי ניזוק שהוא עובד מדינה את הזכות לבחור בין המסלול הנזיקי והמסלול של הגמלאות, כאשר המזיק היא המדינה.

לאור זאת אני מורה על דחיית התביעה.