כמו כן, נקבע כי "אין נפקות משפטית לטענת הנתבעת כי רק כאשר הגיעה התובעת לגיל פרישה עברה לתוכנית עוז לתמורה שכן כל עוד התובעת לא פרשה ולא השלימה 35 שנות עבודה, השכר הקובע אם היא בפנסיה תקציבית הוא כפי שמשולם למורים שהצטרפו לעוז לתמורה בתקופה הרלוואנטית" (שם, סעיף 13).
כמו כן, "רק בהסכם הקבוצי משנת 2020... נקבע כי עובדי הוראה המועסקים בשירות המדינה ובוטחו בפנסיה תקציבית יקבלו את גמלתם על פני 2 תקופות (ערב הכניסה לאופק חדש או עוז לתמורה ולאחר הכניסה לאופק חדש או עוז לתמורה). אין מחלוקת כי הסכם זה לא חל על התובעת כיוון שהיא איננה עובדת מדינה. משכך, כל עוד לא הוסכם כי מורים חברי ארגון המורים תעשה בעבורם חלוקה ל-2 תקופות בחישוב הפנסיה התקציבית, על הנתבעת לשלם את שכרה של התובעת על פי שכרה האחרון" (סעיף 17).
...
לאחר שעיינתי בפסק הדין, בבקשה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל, למעט ברכיב תשלום שכ"ט עורך דין והוצאות משפט.
נוכח שילוב בין סיכויי הערעור לבין מאזן הנוחות הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל, למעט ברכיב תשלום שכ"ט עורך דין והוצאות משפט, כפי שיפורט להלן.
סוף דבר – דין הבקשה להתקבל, למעט ברכיב תשלום שכ"ט עורך דין והוצאות משפט, ובכפוף להפקדת 140,000 ₪ בקופת בית הדין בתוך 30 ימים.
