כמו כן, העותר המציא אישורים של הביטוח הלאומי על תשלום הבטחת הכנסה, מהם עולה כי קיבל הבטחת הכנסה בשנת 2012 "עבור זוג עם 7 ילדים" ובשנים 2010 – 2011 "עבור זוג עם 8 ילדים". האשה הראשונה הוזמנה לראיון ואולם לא הגיעה.
העותר התגרש אך בשנת 2006 והגיש בקשה להסדרת מעמד העותרת אך בשנת 2008, מכאן טען המשיב לחשש שגירושיו של העותר הנם פקטביים ונועדו אך לצורך הסדרת מעמדה של העותרת וכן פועל יוצא מכך שהעותרת שהתה שנים ארוכות בישראל באופן לא חוקי, מה שמצביע על חוסר ניקיון כפיים וזלזול בחוק.
מטופס הראיון עם העותר עולה כי עוד באותו מעמד הגיש העותר למשיב אישור מקופ"ח ואישור מעריית רהט והתבקש להמציא: "תעודת גירושין, תעודות מבית ספר, ביטוח לאומי קצבת ילדים והבטחת הכנסה". בזמנו זומן העותר לראיון ביום 6.7.11 שאז התבקש להביא דרכון זר על שם העותרת, תעודת לידה מקור +צלום, תעודות מקור +צלום המעידות על מצב אישי קודם ונוכחי שלו, ומרכז חיים לשנה האחרונה, דהיינו שבשום מקום לא מצינו כי המשיב ביקש מהעותר להמציא תדפיס חשבון הבנק של אישתו הראשונה.
...
כאמור, טענו העותרים, כי דין בקשתם של העותרים למתן מעמד לעותרת כבת זוגו של העותר דינה להידחות בשל כך שהעותר מנהל אורח חיים ביגמי.
ממכלול הראיות עולה, כפי שנקבע ע"י המשיב, כי העותר מנהל אורח חיים ביגמי למעשה עם העותרת ואשתו הראשונה, ולפיכך ההחלטה שהמשיב קיבל, בדחותו את הבקשה לאיחוד משפחות, אינה, כאמור, בלתי סבירה.
סוף דבר
העתירה נדחית.