גירוש עובד ישראלי בחו"ל על ידי משטרת ההגירה

במעמד הדיון הודיע ב"כ התובע כדלקמן: "התובע לא נוכח. התובע עזב את הארץ אחרי שהוגש תצהירו. הוא השאיר מישהו מטעמו כמיופה כוחו ממשפחתו ולאחר מכן הוא נעצר על ידי המישטרה אתמול. כך הבנתי מבן משפחתו. התובע לא נמצא בארץ. הוא השאיר מישהו מטעמו כדי שיוכל לקבל את הכסף. היתה בעיה עם המישטרה ולכן גם בן משפחתו לא יכול היה להתייצב היום. ולכן אנו מבקשים לנהל את ההליך בהעדר התובע על המסמכים בלבד...

ב"כ התובע השיב לטענות הנתבעת, בכך שניסיונו לנהל מו"מ עם ב"כ הנתבעת ערב דיון ההוכחות, אינו קשור במאום להמצאותו של התובע מחוץ לישראל, שכן זכויותיו הקוגנטיות של התובע לא שולמו לו. ב"כ התובע הוסיף, כי התובע מוכן להחקר באמצעות עזרים טכנולוגיים, שכן הוא מצוי במדינה, בה קיימים אמצעים טכנולוגיים.

בע"ע 14592/02 דן בוצ'ימן נ' סט ייזום ובניה בע"מ, פד"ע לח 824 עמד בית הדין הארצי על הקושי העומד בפני העובדים הזרים במימוש זכויותיהם וקבע כי יש להקל לפיכך על מימוש זכויותיהם : "בהיותם נתונים לחסדי המעסיק ולחסדיהן של רשויות השילטון, ולא אחת בסכנת גירושם מן הארץ – במקרים המתחייבים ממעמדם – הופך בית הדין להיות מפלטם האחרון ולעיתים אף היחיד של העובדים הזרים. על כן בית הדין יפתח שעריו לרווחה בפני העובדים הזרים המבקשים לממש זכויותיהם..." עם זאת, באשר לעובדים זרים שאינם מתייצבים לדיון מאחר שעזבו את ישראל, הדגיש בית הדין הארצי בע"ע 148/08 אשליק יוסוף -מנרב הנדסה ובניין בע"מ (8.12.2008), כי גישה מקילה בדיני הפרוצידורה בתביעת מהגר עבודה אין משמעה פגיעה בזכותו של מעסיק -נתבע למיצוי הגנתו בפני תביעת העובד, לרבות בחקירתו הנגדית: "שהייתו של מהגר עבודה מחוץ לגבולות המדינה בתקופה ניהול תביעתו לפני בית הדין אינה מצדיקה, כשלעצמה, חריגה מן הכללים הקבועים בדין לעניין אופן אישורה של הצהרה בכתב מטעמו" וכי: "עצם שהותו מחוץ לגבולות המדינה והעלות הכרוכה בהגעה ארצה, אינן כשלעצמן נסיבות המצדיקות המנעות מהתייצבות לחקירה נגדית". בע"ע 1127/00 אורסץ' - דניה סיבוס, פד"ע לז 305 קבע בית הדין הארצי כי רק במקרים נדירים, בהם התובע אינו מתייצב לחקירה נגדית מנימוקים נאותים, יש לידון ולהכריע בתובענה על סמך חומר הראיות ולאפשר את ניהול התביעה בהיעדרו, תוך מתן משקל מתאים לחומר הראיות שהוצג בפני בית הדין.

...

סוף דבר שתי הבקשות נדחות.

מאחר שהתובע לא התייצב לדיון ההוכחות ואף לא לדיון המוקדם, אנו מורים על מחיקת התביעה.

בשים לב לתוצאה אליה הגענו, ומאחר שהנתבעת 1 הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, התייצבה לדיון הוכחות ונערכה לחקירתו הנגדית של התובע, על אף שהתובע עזב את ישראל כשנה עובר לדיון ההוכחות, אנו מחייבים את התובע לשאת בהוצאות הנתבעת 1 בסך 6,000₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

בתחילת יולי 2015 נעצר התובע על ידי משטרת ישראל כשהוא בדרכו למציאת עבודה במושב בית הלוי שבשרון[footnoteRef:1] והוחזק במיתקן שהייה עד לגירושו לתאילנד.

על פי התביעה שכנגד הוציא התובע שכנגד/הנתבע, הוצאות לטובת רכישת מזון[footnoteRef:7] לתובע/הנתבע שכנגד, וכרטיסי חיוג לשיחות לחו"ל אשר לא קוזזו משכרו של התובע בטעות[footnoteRef:8].

[12: דב"ע לה/3-41, יעקב היגר נ' דינה שוורץ, פד"ע ז' 24] בעניינינו טען התובע, כי הוא זכאי לפצויי פיטורים, בשל הפגיעה בזכויותיו.

...

אשר על כן התביעה שכנגד שעניינה החזר הוצאות שהוציא הנתבע לטובת רכישת מזון וכרטיסי חיוג – נדחית.

אני מאשר שהמספר שלי במכולת הוא 3316 ולגבי החוב, אני לא זוכר את הסכום, אבל אני זוכר שאני חייב.

סוף דבר: לאור המקובץ, על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פדיון ימי חופשה - 7,392 ₪; הפרש דמי הבראה - 2,416 ₪; דמי כלכלה - 5,404 ₪; מענק - 5,824 ₪; פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה - 31,992 ₪.

כאשר התובע ניסה להיתנגד להתנהלות זו, הנתבע 2 איים עליו כי יפנה למשטרת ההגירה כדי לפעול לגירושו של התובע מישראל.

הנתבעים אינם מכחישים שהתובע נהג להעביר לנתבע 2 או לנציג אחר של הנתבעות את שכרו, אולם, לטענת הנתבעים, הדבר נעשה לבקשת התובע, ובשל רצונו של הנתבע 2 לסייע לו להמיר את שכרו, כמו גם את שכרם של יתר העובדים הזרים במסעדה, לדולרים, על מנת שהתובע יוכל לשלוח את שכרו, במטבע של דולר, למשפחתו השוהה מחוץ לישראל.

לטענתם, הנתבעת 3 לא יכולה הייתה לרשום את התובע תחת אשרת עבודה על שמה מבלי להגיש לרשות האוכלוסין וההגירה הסכם עבודה חתום על ידי התובע, וזאת בהתאם ל"נוהל הטיפול בבקשות למתן היתר העסקה ורישיון שהייה ועבודה למומחים זרים".

...

משכך אנו קובעים שהטענה להרמת מסך נדחית.

כללו של דבר בתוך 30 יום תשלם הנתבעת 1 לתובע את הסכומים הבאים בתוספות הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: עבור גמול שעות נוספות- סך של 65,479 ₪ עבור חלף הפרשות לפנסיה- סך של 6,711 ₪.

בתוך 30 יום תשלם הנתבעת 3 לתובע את הסכומים הבאים בתוספות הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: עבור פיצויי פיטורים- סך של 21,390 ₪.

רקע עובדתי בפני תביעה כספית נזיקית לפצוי בסך של 300 אש"ח שהגישה התובעת , אזרחית רוסיה כנגד הנתבעת .זאת בעקבות גירוש התובעת על ידי רשות האוכלוסין עת ביקשה להכנס בשערי הארץ על מנת לבקר את בנה הקטין המתגורר בישראל במשמורת אביו.

למעלה מן הדרוש אדגיש כי לא מדינת ישראל ולא רשות האוכלוסין או רשות ההגירה – לא היו צד להליך המשמורת ולפסק הדין למשמורת כאמור .

כל זאת לצד הודעתו של אלכסנדר לרשויות כי אין לו כל קשר לתובעת שנמצאת בחו"ל – סעיף 22 לתצהיר התובעת.

ביקוריה בישראל לצורך מפגשים עם בנה הקטין , ובנגוד לגירסתה לא היו בתדירות הנטענת , פסק הדין עליו הסתמכה , גם הוא לא הוצג במלואו בפני הנתבעת , הסדרי ביקורה בישראל – ושהייה במלון שיזמין וישלם אלכס – גם הם לא קויימו , כך שבהחלט נוכחתי כי חשדו של הבקר במשטרת הגבולות נוכח ההערה – "ההכללה" – בעיניין התובעת היה בהחלט סביר .

...

גרסת התובעת גם בתביעתה הייתה עמומה ולא קוהרנטית – ובעיני בעל תפקיד מטעם הנתבעת – בהחלט אפשרית מסקנה , סבירה , לחוסר אמינותה .התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית וחזרה למעשה על האמור בכתב התביעה הגם שלא פירטה באלו שנים ותאריכים כן ביקרה קודם לאירוע נשוא התביעה בישראל ,– כן טענה "למספר שנים " ונכנסה לישראל "עד פעמיים בשנה " – הערפול בנושא בהחלט לא ברור שהרי ברי כי הוא בידיעת התובעת, וגם בהחלט ברור כי בדיקה פשוטה על ידי מי מטעם הנתבעת מעלה כי אין אמת בדבר.

סוף דבר מסקנתי היא שבהחלט נוכחתי שהנתבעת פעלה מכח סמכותה על פי דין ובחומרה סבירה ולא למעלה מכך .

אשר לטענת התובעת בסיכומי בא כוחה כי הנתבעת סטתה מנהליה , לא שוכנעתי כי אלה פני הדברים .

התוצאה היא שדוחה את התביעה !.

המיתחזה הפקידה כספים בחשבון במזומן ולאחר שמשכה כספים בסכומים העולים על מסגרת האשראי שניתנה לה ולאחר שפקידי הבנק לא הצליחו ליצור קשר עם המיתחזה, בוטל כרטיס האשראי ובוטלה מסגרת האשראי בחשבון העו"ש. לטענת הבנק, על התובעת לגבות תחילה את נזקיה מהמתחזה שהיא גרמה לכל הנזקים הנטענים באמצעות גניבת התעודה והשמוש בה. המישטרה היתגוננה וטענה כי עשתה את הנידרש והמצופה ממנה ולראיה - עצרה את המיתחזה שהורשעה והועמדה לגירוש מהארץ.

התובעת גילתה לראשונה על השמוש בתעודת הזהות שלה על ידי המיתחזה כאשר בתחילת פברואר 2019 מתקבל מכתב התראה מטעם הבנק (מכתב מיום 15.1.2019) אשר נשלח לכתובתה של התובעת בחולון ולידי אמה של התובעת (התובעת שוהה באותה עת בחו"ל).

כאשר התברר לב"כ התובעת כי המישטרה עשתה כמיטב יכולתה על מנת לאתר את המיתחזה ועצרה אותה סמוך מיד לאחר שנודע לה על מקום מגוריה, טען בא כוחה בסיכומיו כי המישטרה סגרה את התיק כנגד המיתחזה מבלי שהעמידה אותה לדין על מעשיה, העבירה אותה לידי רשות הגירה ואין כל ידיעה מה ארע עימה.

התובעת הודיעה למשטרת ישראל על הגניבה וגם מן הסתם הודיעה לפקיד המירשם על הגניבה עת בקשה להנפיק תעודת זהות חדשה כך שבמועד פתיחתו של חשבון הבנק – הייתה אמורה להיתקבל התראה על פקיעת תוקפה של תעודת הזהות שהונפקה באפריל אותה השנה ונגנבה מהתובעת.

...

סוף דבר הוא כי הנני מחייבת את הנתבעת 1, הבנק, לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪ דמי טרדה ועוגמת הנפש שנגרמו לה כתוצאה מפתיחת החשבון על שמה והנפקת כרטיס אשראי ופנקס שקים ברשלנות כפי שפורט בפסק דין זה. כמו כן, ישלם הבנק לתובעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבעת 4, המדינה, נדחית.

התובעת תשלם למדינה הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.