הקריטריונים שלפיהם הוצאה הוראת השהיה לעותר, שרירותיים, אינם סבירים ואינם עורכים איבחנה ראויה ומתבקשת בין אזרחי סודאן מאיזור חרטום, לבין אזרחי סודאן מדרפור, אשר בהם התבצע רצח עם ועד ליום זה הנם נרדפים במדינת מוצאם.
לדברי העותר, הוא נישאל בלישכה בשפה הערבית אם הוא רוצה לחזור לסודאן או ללכת למיתקן "חולות", והוא השיב בשפה בסיסית כי אינו רוצה לחזור לסודאן וכי אין לו דרכון .
סעיף 32 ד(ב) קובע:
"ממונה ביקורת הגבולות רשאי לתת הוראת שהייה, בין שהמסתנן מוחזק אותה עת במשמורת מכוח צו גירוש לפי חוק זה או מכוח צו משמורת לפי חוק הכניסה לישראל, ובין שהמסתנן אינו מוחזק במשמורת כאמור."
סעיף32 כ לחוק למניעת הסתננות עוסק בהעברה למשמורת, כאשר סעיף 32כ(א), מורה, כי הממונה על ביקורת גבולות רשאי להורות בצו על העברת שוהה למשמורת, אם ביצע את אחד המעשים שפורטו.
...
לאור זאת, טען ב"כ העותר, כי זכותו של העותר להליך הוגן, עובר לשלילת חירותו נפגעה והוראות הדין במקרים מעין אלו, בהם מצבור הפגמים קשה מנשוא וכאשר עומדות זכויות חוקתיות "גרעיניות" על הכף –
טענות ב"כ המשיב
דין העתירה להידחות, שכן המשיבה פעלה במסגרת הסמכות שהוקנתה לה בחוק למניעת הסתננות ולא נפל כל פגם בהתנהלותה.
בנסיבות אלו, אין לאפשר לעותר להעלות כיום טענות כנגד החלטת המשיבה, לאחר שלא פעל לפיה, ודינה של העתירה להידחות.
מאידך גיסא נראה לי כי לא ניתן לקבוע בשלב זה כי ההחלטה היתה בלתי סבירה, ובנסיבות בעניין , יש מקום להחיל את כלל הבטלות היחסית, כך שההחלטה להעביר את המשיב למתקן שהייה לא תבוטל, אך היא תיבחן פעם נוספת לאחר מתן זכות שימוע לעותר, בה יוכל להיות מיוצג על ידי עורך דין, להביא ראיות ולטעון את טענותיו.
לאור האמור אני דוחה את העתירה ביחס לסעד הנוגע לביטול החלטת המשיב, אך אני מורה כי העניין ייבחן שוב לאחר מתן זכות שימוע כאמור.
באשר להוצאות, נראה לי כי אין מקום לחייב בהוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.
