גילוי של ראיה חסויה ודיון בעניינה

ראשית ייאמר כי יש ממש בטענת המשיבה שאם ברצון העותר להשיג חומר מודיעיני חסוי, אם קיים, על אודות פעילות המישטרה בתקופה המדוברת, האכסניה המתאימה לגילוי חומר זה – היה ותנתן תעודת חיסיון על ידי השר לבטחון פנים האחראי על פעילות המישטרה – לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, הנה בית המשפט שדן את העותר, בעניננו בית המשפט המחוזי.

...

סופו של דבר הערר נדחה.

הדוחות והמסמכים שנמסרו לבית המשפט במסגרת הבקשה להארכת מניעת המפגש הנם עיבוד וניתוח של חומר הראיות יחד עם חומר מודיעיני שמוטל עליו חסיון, ואינם בגדר חומר חקירה; הפגישה במשרדי השב"כ היתה פגישת היתייעצות ואינה מהוה פעולת חקירה שיש חובה לתעד וסעיף 74 לחסד"פ אינו חל עליה; הבקשה לקבלת תעוד השמוש באמצעים המיוחדים בחקירות המבקש מקומה במסגרת בקשה להסרת חסיון, ולא במסגרת בקשה לעיון בחומר חקירה, ומכל מקום הועברה למבקש פרפרזה בעיניינה (ת/1).

יחד עם זאת, להבדיל מענייננו כאן, באותו עניין לא התבקש בית משפט שלערעור לידון בבקשה לגילוי ראיה חסויה בשלב זה אלא הועלתה טענה כללית כי החסיון שהוטל על חקירתו של המערער – שהסרתו כאמור לא התבקשה – מעלה ספק ביחס למהימנות הודאותיו שנגבו במהלך חקירת השב"כ (שם, פסקה 4).

...

כאמור, לאחר שבחנתי את הבקשות לגופן, מצאתי לדחותן, מן הטעמים שיפורטו להלן.

אף אם בנסיבות אלה, לא ייזקף האיחור בבקשה לחובת המבקש, הרי שיש לדחות את בקשתו בעניין זה, לגופה.

סוף דבר, הבקשות נדחות.

עוד בהקשר זה נטען, כי מדובר במסמכים שאינם רלוואנטיים להליך כאן, שכן בית המשפט בהליך זה לא אמור לידון בשאלת מי ראוי להחזיק את הקטין ולקבל משמורת עליו, בודאי לא ערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי ולא על בית המשפט העליון, שהכריע זה מכבר בעיניין זה. משכך, לשיטת המשיבה, מסמכים אלה, אשר כולם הנם מתוך עשרת תיקי התלונות הקודמות אשר הגישה המבקשת בעצמה כנגד ע"ת 1, אינם רלוואנטיים להליך כאן ואין מקום להעבירם למבקשת.

ככל שנוגע לחומרים החסויים – הדרך פתוחה בפני המבקשת להגיש עתירה לגילוי ראיה חסויה.

...

דיון והכרעה סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי, מעגן את זכותו של נאשם לעיין בחומר החקירה הנוגע לכתב האישום שהוגש נגדו, בקובעו כי – "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו, וכן אדם שהסנגור הסמיכו לכך, או בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה..." לאחר שעיינתי בטענות הצדדים על הכתב וכן שמעתי ושקלתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

ככל שנוגע לחומרים שבמחלוקת (שעניינם המסמכים המתייחסים להליך המשפטי שהתקיים בבית משפט לענייני משפחה) – דין הבקשה להידחות, מדובר במסמכים שאינם רלוונטיים להליך כאן, שכן בית המשפט בהליך זה לא אמור לדון בשאלת מי ראוי להחזיק את הקטין ולקבל משמורת עליו, בוודאי מותב זה איננו ערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי ולא על בית המשפט העליון שהכריע זה מכבר בעניין זה. לגופם של דברים –המסמכים הללו ממילא מצויים בידי המבקשת במסגרת ניהול ההליכים המשפטיים בבית המשפט לענייני משפחה, בערכאת הערר בבית המשפט המחוזי, בערכאת הערר בבית המשפט העליון, גם במסגרת הליכי הערר שהגישה המבקשת כנגד סגירת התיקים בעשרת התלונות שהגישה כנגד ע"ת 1 (בן זוגה לשעבר).

דיון בסוגיה היתקיים ביום 7.5.2020, ובסיומו הודיע בא כוח המשיב כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה, לנוכח הערות בית המשפט, ובנסיבות אלה לא יעמוד על בקשתו לעיון חוזר.

ביום 20.5.2020 נערך דיון מקדמי לפי סעיף 143א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), וכן דיון בבקשת המשיב לביטול כתב האישום ובבקשות נוספות שהגיש בנוגע לקבלת רשימת חומרי חקירה והמצאת מסמכים.

בין לבין, ביום 27.10.2020 הגיש המשיב עתירה לגילוי ראיה חסויה, והדיון בה נקבע ליום 10.11.2020.

...

בית המשפט נעתר לבקשה וקבע כי הדיון בבקשותיו השונות של המשיב יתקיים ביום 25.11.2020, ובהמשך נקבע כי הדיון למתן מענה לכתב האישום יידחה ליום 7.12.2020.

לכן, אני מורה על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן אם וכיצד בנוסף לפיקוח האלקטרוני ניתן "לתפור" למשיב חלופת מעצר בהתאם להנחיות דלעיל, ואם ניתן לעשות כן גם בתקופת האשפוז.

בשלב זה, ועל מנת לאפשר לבית המשפט המחוזי לעשות מלאכתו מבלי להכניסו לסד זמנים דוחק, במיוחד בימי קורונה וסגר, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום החל מיום 1.12.2020 או עד למתן החלטה אחרת במ"ת 1503-03-20 או עד למתן פסק דין בת"פ 1470-03-20 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

השוואה כאמור צויינה בדברי ההסבר להצעת התיקון לחוק, שצוטטו לעיל; והיא נעשתה בסעיף 74(ד1) לחסד"פ, אשר קובע כי על דיון בעיניין גילויו של חומר מודיעין "יחולו הוראות סעיף 46(א) עד (א2) לפקודת הראיות [...] בשינויים המחויבים". בעינייני החסיונות אליהם הושוו הוראות החוק בדבר סודיותם של חומרי מודיעין חל הכלל אשר קובע כי ראיה חסויה תגולה לנאשם אם היא "עשויה להועיל להגנת הנאשם ומידת התועלת שבה להגנה עולה על העניין שיש לא לגלותה, או שהיא חיונית להגנת הנאשם" (ראו סעיף 44(א) סיפא וסעיף 45(א) סיפא לפקודת הראיות; ב"ש 838/84 לבני נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 729, 738 (1984) (להלן: עניין לבני); וכן בש"פ 4873/17 יפה נ' שר הבטחון (6.7.2017) בפיסקה 11).

...

אשר על כן, דין הערר בעניין דו"חות מ.ט. להידחות.

סוף דבר בהתבסס על האמור לעיל, אני מקבל את הערר באופן חלקי, כדלקמן: המדינה תעביר לידי באי-כוח העוררים רשימה סדורה של כל השאלות שפרקליטיה הציגו למ.א. עובר לשינוי גרסתו המקורית ואחריו – אם שאלות כאמור אכן נשאלו ולא תועדו על ידי הפרקליטים.

באשר לשאר העניינים שהועלו בערר, הנני דוחה את הערר בכפוף להבהרות בעניין ההליכים אשר יכול שיבואו במסגרתם של סעיף 108 לחסד"פ, סעיף 46(א2) לפקודת הראיות ועתירה לגילוי החומרים החסויים – לכשייפתחו לפי בקשת העוררים.