על-פי הנטען בכתב התביעה, בשעות הבוקר של יום 15/1/10 התגלה לתובע 2 כי רכבו נגנב ולאחר חפוש יזום שנערך, נמצא הרכב בקירבת הבית ובסמיכות אליו גם רכבה של התובעת 3.
כן, הכחישה הנתבעת את הנזק הנטען מצד התובעים; כך, בכל הקשור לנזקים שנטענו על ידי התובעים 1 ו-3, הוכחשה הטענה כי רכבם שימש כ"מחסן נייד" כאשר ביחס לשתי חוות הדעת שצורפו נטען כי עסקינן בחוות דעת "תיאורטיות" בלבד, מקום בו לא צורפו כל מסמכים רלוואנטיים לתמיכה בהן כאשר חוות הדעת בעיניין שווי הארגז לא התבססה על מיסמכי קניה אשר יהיה ניתן ללמוד מהם, בין היתר, על סוג הארגז הנטען, מידותיו, מועד התקנתו ותוספות שהוא כלל.
...
לאור כל האמור, הנני מוצאת לקבוע כי התנהלות הנתבעת אשר הביאה בסופו של יום להותרת הרכבים במקום איתורם ללא פיקוח והשגחה וללא יידוע הבעלים על עזיבת השוטרים את המקום – עולה כדי התרשלות והיא שאפשרה את גנבת הרכבים בשנית.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בעניין הנזק, הרי שלאור ההסכמה בעניין שווי הרכבים עצמם יש לקבוע את הזכאות לפיצוי על בסיס ההסכמות בין הצדדים בנדון.
יחד עם זאת, באשר לפיצוי שיש לפסוק בגין הארגז, מצאתי כי יש לבססו על חוות הדעת של שמאי הנתבעת (19,000 ₪), וזאת לאור הנימוקים שהובאו על ידו בעניין זה וששוכנעתי כי יש לקבלם ובכלל זה - העדר האינדיקציה בחוות הדעת של התובעים בעניין טיב הארגז; אופן ההתחקות אחר בניית "הארגז הווירטואלי" מצד שמאי הנתבעים מקום בו לא היו בנמצא כאמור נתונים רלוונטיים וכן הסבירות שמצאתי בביצוע ההפחתה שמקורה בבלאי הארגז על רכיביו בהתחשב במשך השימוש שנעשה בו.
סוף-דבר:
לאור כל האמור ועל בסיס קביעותיי לעיל הנני מוצאת את זכאותם של התובעים לסכומים הבאים:
הפיצוי הכולל לו זכאים התובעים 1 ו-3 מאת הנתבעת יעמוד על סך של 65,500 ₪ לפי הפירוט הבא: פיצוי בגין הרכב בסך 7,000 ₪; פיצוי בגין שווי הציוד בסך 39,500 ₪ ופיצוי בגין שווי הארגז בסך 19,000 ₪ לסכומים אלו יש להוסיף ריבית והפרשי הצמדה ממועד האירוע (15/1/10) ועד היום.
