גילוי עובדות חדשות לאחר מתן פסק בוררות

סעיף 27 (א) לחוק קובע כי "לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק". סעיף 27 (ב) לחוק מוסיף וקובע כי "היתה פניה לבורר לפי סעיף 22, תתחיל התקופה של ארבעים וחמישה יום מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בפניה" וכי "ובבקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(10) – מהיום שנתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה". עת עסקינן בטענה לביטול פסק בוררות מכוח גילוי עובדות חדשות הרי זו מותנית "... בקיומם של שני תנאים: האחד- כי מדובר בעובדה חדשה שיש בה כדי לשנות את פסק הבורר מיסודו; השני - כי אותה עובדה לא הייתה ידועה למבקש ואף לא יכול היה לגלותה בשקידה סבירה" (הפ"ב 45339-03-10 גני עינב (בניה מעולה) בע"מ נ' יאיר בן דוד, פסקה 35 והאסמכתאות שם, ניתן ב-17.05.2015).

...

דין הבקשה להידחות גם מטעמיה.

חרף זעקת המבקש, סבורני כי בכל מקרה לא נגרם לו עוול.

התוצאה התוצאה היא שדין בקשת הביטול להידחות פעם נוספת.

תצהיר המבקש נעדר גם פירוט מהותי בהתייחס לשאלה מדוע אותו מידע חדש לו טוען המבקש, של הפחדת העד - מר בר אור, ע"י נציגי המשיבה כדבריו, לא ניתן היה לגלותו מבעוד מועד, עוד במהלך ניהול הליכי הבוררות בין הצדדים? מדוע הוא גילה אותו רק בחודש אוגוסט 2021, בחלוף כשלושה חודשים ממועד מתן פסק הבוררות שבערעור? לצורך העניין, אותה הידברות בין המבקש לבין מר בר אור מ-4.8.21 יכולה הייתה להתקיים גם קודם ולא בחלוף שלושה חודשים מהמועד שבו ניתן פסק הבוררות שבערעור.

הסיכוי לקבל את הבקשה לביטול פסקי הבוררות נמוך: גם אם נניח כי אכן התגלו לתובע עובדות חדשות הקשורות בעד מר בר אור; גם אם נניח כי הוא לא יכול היה לגלותן מבעוד מועד אלא רק לאחרונה משלא היו בשליטתו; וגם אם נניח כי היה בהן כדי לשנות מעדותו של מר בר אור בחקירה שנוהלה כנגדו ע"י המשיבה או בהליך הבוררות (מה שלא הוכח), גם אז – לא ניתן לומר כי יהיה בכך כדי לשנות מתוצאת פסקי הבוררות, הן בהליך הראשון והן בהליך העירעור.

...

על יסוד האמור, מקובלת עלינו טענת המשיבה כי עדותו של מר בר אור, עליה מבקש המבקש לבסס את בקשתו לביטול הפסק, היוותה אך נדבך אחד בלבד מתוך מארג של ראיות על בסיסן החליטה רשות השיפוט על שתי ערכאותיה, לקבוע כי המבקש מעל באמונה ולכן, דחתה את תביעתו וערעורו בהם ביקש להשיבו לעבודה.

סוף דבר: לאור כל האמור, משנימוקי הבקשה להארכת מועד נטענו באופן כללי ועמום, משהעובדות החדשות כנטען אינן חדשות ומאחר וגם על פניו לא יהיה בהן כדי לשנות מקביעות פסקי הבוררות הן בערכאת רשות השיפוט הראשונה והן בערכאת הערעור, אזי שלא הונח בפנינו כל טעם מיוחד, ודאי שלא בעל עוצמה ממשית, שיש בו כדי להצדיק את הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסקי הבוררות בחלוף המועד שנקבע לכך.

לפיכך, ומשלא הוכח בפנינו טעם מיוחד, דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

אולם, מפסק הבוררות עולה, כי פסק הבוררות ניתן "לאחר חתימה על שטר בוררין, קבלת קניין, ושמיעת טענות הצדדים". יתרה מכך, במכתבו של שטרן לבית הדין נושא תאריך אלול תשפ"א, כתב שטרן "העלינו בדיון טענות עובדתיות מוצקות..." מכאן, שאין יסוד לטענה שהדיון נערך שלא בפניו.

במצבים בהם מתברר, כי פסק הבוררות הנו תולדה של מעשה רמייה שנעשה במהלך ניהול הבוררות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, התגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות למבקש בשעת הבוררות מסיבות שאינן תלויות במבקש, גילוי תרמית שהשפיעה על מתן פסק הבוררות (א. גורן, בוררות, פרק י' עמ' 369; הפ"ב (מחוזי י-ם) 44027-03-14 מנור נ' הרשלר; ת"א (ת"א) 2330\87 תרשיש בע"מ נ' דומכס בע"מ (1988)).

...

עולה, כי בניגוד לכל האמור לעיל, לאחר שניתנו פסקי הבוררות, בחר שטרן, אשר ביצע את הבנייה נשוא פסק הבוררות, לרשום את הדירה בלשכת רישום המקרקעין על שם בנו.

סוף דבר התובענה בת.א 1208-10-21 לביטול פסק הבוררות- נדחית.

הוא סומך ידיו על שתי טענות עיקריות: הטענה הראשונה היא גילוי ראיות עובדתיות אובייקטיביות חדשות, שלא היו לפני הבורר גיאת ולפני בית משפט זה שעה שניתן פסק דין הפשרה, ושלא היה ניתן להשיגן לפני כן; הטענה השנייה נשענת על שקולי צדק.

"הכוונה למקרים שבהם לאחר שניתן פסק-דין סופי, נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק-הדין" (ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ״ד נז(3) 366, 372 (2003)).

...

ונזכיר כי בהתאם לפסק הבוררות של נוף – עליו נשען התובע בתביעתו שלפני – נקבע במפורש כי "עו"ד הורוביץ ראה בתובעים [ובהם שני העדים] כחברי הנציגות...בהתאם, גם לאחר חתימת הסכמי שכר הטרחה, התייחס עו"ד הורוביץ לכל אחד מהתובעים כחברי נציגות. אני קובע גם כי עו"ד הורוביץ המשיך להתייחס אל התובעים כחברי נציגות גם לאחר שהתברר לו כי אלה לא נבחרו בהצבעה כללית של אסיפת לקוחותיו" (פסקאות 69-68 לפסק הבורר החלקי).

על רקע כל אלה אני קובע כי גם אם נקבל את עמדת התובע כפשוטה, אין בראיות שהוא מבקש להסתמך עליהן, בדבר שינוי עמדת העדים, כדי להצדיק קיומו של משפט חוזר.

בטענות הנוספות שהועלו לא מצאתי צידוק לסטות מהמסקנה אליה הגעתי.

עקרי טענות הצדדים: דלית, טוענת כי יש לבטל את פסק הבוררות בהתאם לסעיף 24(10) לחוק הבוררות מאחר והתגלו לה עובדות חדשות לאחר הליך הבוררות אשר עשויות לשמש עילה לביטול פסק הבוררות, בין היתר, מהטעם כי לאחרונה נחשפה למסמכי נתוני כמויות המים של חברת "מקורות" בין השנים 2016-2018, מהם עולה כי האגודה חייבה את תושביה מעבר לכמויות המים שנרכשו ממקורות, וכן מהטעם שנודע לה לאחרונה כי ייתכן ומדי המים בשטחים החקלאיים זויפו (סעיפים 2-12 לבקשה לביטול פסק הבוררות).

יתרה מכך, ברע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (22.9.2003) (להלן: "פסק הדין בעיניין גמליאלי"), קבע בית המשפט העליון כי הדברים האמורים לעיל מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בבוררות הנובעת מתקנון של אגודה שיתופית: "על אופייה המיוחד של הבוררות באגודות השיתופיות עמד בית-המשפט ברע"א 853/91 בקל נ' אגודה שיתופית נהלל...: 'יש לתת משקל לכך שלא מדובר בהסכם בוררות בין שני צדדים 'רגילים' להסכם בוררות. מדובר בהסכם בוררות שמצא את ביטויו בתקנון של אגודה, המחייב כל חבר באגודה, וללא שנדרשה הסכמתו הנפרדת לו. מדובר גם בהסכם שבא לקבוע דרך לפיתרון סכסוכים בין החברים והאגודה, בהיתחשב ביחסי הקרבה המיוחדים ושותפות האינטרסים בין חברי האגודה, בינם לבין עצמם ובינם לבין האגודה.' האופי המיוחד של יחסי החברים עם האגודה הצדיק מתחילת דרכן של האגודות השיתופיות קיום מנגנונים מיוחדים של בוררות לפיתרון סכסוכים והוצאתם ממסגרת ההיתדיינות בבית-המשפט. מגמה זו מחזקת את הצורך בהצרת ההתערבות השיפוטית בהליכי הבוררות במיגזר החקלאי והשארת ההכרעות בעניינים אלה ככל האפשר בידי הבורר." בעניינינו, הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה בהתאם לעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות דהיינו האם "קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד." בפסק הדין בעיניין גרויצמן נקבע כי עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות מיועדת למצבים חריגים: "עילת הביטול שבסעיף 24(10) – ... היא עילה עמומה, שקשה להתוות את גבולותיה. ניתן לומר כי היא מיועדת למצבים נדירים למדי, כמו למשל, אם נפגעו עקרונות הצדק הטבעי, התגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות למבקש בשעת הבוררות, ואשר חוסר גילוין בזמנו לא היה תלוי במבקש, התגלתה תרמית שהשפיעה על מתן פסק הבוררות... (או שלא הייתה סמכות להזקק לבוררות) ..." זו נקודת המוצא בבחינת טענותיה של דלית אליהן אתייחס כדלקמן: מהכלל אל הפרט: מיסמכי נתוני כמויות המים של חברת "מקורות" בין השנים 2016-2018: דלית טוענת כי לאחרונה (ביום 9.1.2023 – סעיף 3 לתגובת דלית) הועברו לידה מסמכים חדשים של נתוני כמויות המים של חברת "מקורות" בין השנים 2016-2018 (להלן: "מיסמכי מקורות" ו-"מקורות", בהתאמה), והם למעשה "עובדות חדשות" אשר לא היו ידועות לה במסגרת הליך הבוררות.

...

ודוק: במסגרת חקירתו של אבי, נרשם על ידי הבוררת כי "המושב הוא ספק מים. לא תאגיד. אני יודעת שאני מקבלת התראה על נזילה.. וזו אחריות שלי אם אני לא מטפלת בזה" (ראו עמוד 445 לנט המשפט – נספח 14 לתשובת האגודה).

אשר על כן, אני דוחה את הטענה של דלית גם בעניין זה. סיכום: לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות, ומקבל את הבקשה לאישור פסק הבוררות בהתאם להוראות סעיף 28 לחוק הבוררות.

פסק הבוררות מיום 25.4.2022 (לרבות תיקונו מיום 27.6.2022) מאושר ואני נותן לו תוקף של פסק דין – אני מאשר את הפסיקתה שצורפה כנספח 3 לבקשה לאישור פסק בוררות.