גילוי נאות בהלוואות חוץ בנקאיות

ליסודותיה העקריים של עיסקת הלוואה ראו, למשל: כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), תשנ"ב-1992; חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993.

...

טענה זו אינה מקובלת עלינו ודינה דחייה.

הטענה אינה מקובלת עלינו.

סוף דבר אציע לחברותיי כי נבטל את הצו-על-תנאי ונדחה את העתירה, אך זאת נעשה בלא שנפסוק הוצאות.

האם חברת כרטיסי אשראי רשאית להתנות מתן הלוואה (בכלל או בתנאים מועדפים), בכך שהלווה יחזיק כרטיס אשראי ("חוץ-בנקאי") שלה; או שמא מדובר בכריכה של שירות בשירות, בנגוד להוראת סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות)? שאלה זו נימצאת בליבת הבקשה שלפניי לאישור תובענה ייצוגית, ועימה שאלה נוספת: האם אי-הכללת דמי השמוש בכרטיס האשראי בתחשיב הריבית האפקטיבית, מהוה הטעה והפרה של הוראות הדין, ובכללן הוראת סעיף 21 לכללי הבנקאות (שירות לקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992 (להלן: כללי גילוי נאות).

...

סיכום ביניים: אין בידי לקבל את הטענה בדבר התניית שירות בשירות.

לאור האמור, דין הטענה לגבי הטעיה בעניין הריבית האפקטיבית – להידחות, וזאת אף בלי להיזקק לטענת המשיבה כי המבקש לא טען – וממילא לא הוכיח – קשר סיבתי ונזק (המבקש חולק על כך ובין היתר טוען כי יסודות אלה אינם טעונים הוכחה בהקשר הנדון, וכי בכגון דא עצם ההפרה יוצרת את הקשר הסיבתי הנדרש; אך ראו האמור בסעיף 6 להסדר הפשרה בעניין מועלם).

סוף דבר די באמור כדי להוביל לדחיית הבקשה לאישור תובענה ייצוגית; וכך אני מורה.

העדה מטעם הנתבעת, גב' שלי אמסלם: העדה בתצהירה תארה את מתכונת ההיתקשרות של חברת מימון ישיר בהסכם למתן הלוואה חוץ בנקאית והסבירה כי בפני הלקוחות עומדות שתי אפשרויות: האחת - פנייה באופן ישיר לנתבעת 1 בהתקשרות בהסכם למתן הלוואה והשנייה - פנייה באמצעות בית העסק לשם רכישת המוצרים או השירותים המבוקשים.

ביחס לכל אחד מהתובעים נטען כי הועברה הודעת גילוי נאות וכי לאחר אישורה הועברו יתר הטפסים הנושאים את הלוגו של "מימון ישיר". עוד נטען כי באותם מסמכים הצהירו התובעים כי הם יודעים ומסכימים לכך שהם יהיו מחויבים בהחזר ההלוואה גם אם המוצר לא יסופק או לא ישביע את רצונם וכי הנתבעת 1 איננה אחראית להספקת המוצר או טיבו.

...

למען הסר ספק, כל יתר טענות התובעים - נדחות.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 1 - נדחית.

לאחר ששקלתי בדבר ולא בלי התלבטות, הרבה לפנים משורת הדין ובשים לב למכלול נסיבות העניין ומבלי שהדבר יהווה תקדים למקרים אחרים - אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

במאמר מוסגר אוסיף, כי למרות זאת, אבני לא נימנע בכתבי בית הדין שהגיש בתביעתו כאן מלתקוף את פסק הדין בעירעור (למען הגילוי נאות, יצוין כי מותב זה ישב בהרכב בערכאת העירעור ואף כתב את חוות הדעת העיקרית).

אבני אף הוסיף בתצהירו (סעיף 6) כי נסיס "הנו מלווה חוץ בנקאי הגובה ריביות נשך שלא כדין ואשר אינו פועל על-פי כל דין וזאת תוך הפרת הוראות חוק הלוואות חוץ בנקאות וכן את דיני המס". יצוין, כי תצהירו של אבני היוה את הבסיס לבקשה שהגיש לוינקורן, כשהנימוק הראשון המובא בה הוא: "פרקליטו לשעבר של המשיב [נסיס] מצהיר כי המשיב הודה בפניו כי חובו של המבקש [לוינקורן] – טרם ההליכים שנקט (לשיטת המשיב עצמו(!!!)) אינו עולה על הסך של 100,000 דולר". כב' השופט הדר דחה את הבקשה בציינו, בין היתר, כי "הבקשה לתיקון ההיתנגדות מגלה לפחות בחלקה סוגיות של חיסיון עו"ד-לקוח" (נספח 10 לתצהיר נסיס).

...

החידוש שנעשה באלכסנדר הוא חיובו בפיצויים של בעל דין שעשה מעשה כאמור, וכדברי כב' השופט שטיין (בפסקה 33): "מסיבה זו, סבורני כי נעשה נכון אם נוסיף לרשימת הסנקציות הללו – אשר לא נועדה להיות רשימה סגורה מלכתחילה – את חיובו של מי שפוגע בהליך משפטי תקין בכוונת מכוון בפיצויים לטובת הנפגע אשר סופג נזק או הפסד ממעשיו הפסולים. בהיבט המהותי, חיוב כאמור הינו דרוש מאחר שבלעדיו לא נוכל להביא את הנפגע על תיקונו. הסיבה לכך נעוצה בהבדל בין מקרים שבהם ניתן למנוע את השימוש לרעה בהליכי משפט לפני המעשה באמצעות מתן סעד דיוני מתאים, לבין מקרים קשים וקיצוניים, דוגמת זה שלפנינו, בהם המעשה החמור של שימוש לרעה כבר נעשה, הושלם והשיג את מטרתו באופן שאין שום תרופה זולת פיצויים אשר יכולה להועיל לנפגע. עבור נסיבות כגון אלו נקוט בידינו כלל משפטי עתיק יומין: ubi jus, ibi remedium (מקום שם הזכות – שם הסעד)..." כב' השופט מינץ הסכים עם תוצאת חוות דעתו של כב' השופט שטיין- דחיית שני הערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט גוטובניק) שחייב את המשיבה כהן (המערערת ב-ע"א 161/20) לשלם סכומים מסויימים למערערת (שערערה על דחיית אחד מרכיבי התביעה)- אך ביסס את מסקנתו על עוולת הרשלנות הנזיקית (כפי שעשה בית המשפט המחוזי), והוסיף (פסקה 20): "בנסיבות אלו, אינני מוצא לנכון להביע עמדה באשר להתאמתה של דוקטרינת השימוש לרעה בהליכי משפט כמקור עצמאי להטלת חובה על כהן לפצות את אורן על מלוא הפסדיו ונזקיו, כפי שמצא חברי השופט שטיין לעשות". כב' השופט מלצר הצטרף לתוצאה, והוסיף כי במחלוקת המשפטית האמורה הוא "נוטה לדעה שאותה הציג כב' השופט א' שטיין, כי קיימת עילה עצמאית מכוח סעיף 39, בצירוף סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, המאפשרת הגשה של תביעה לפיצויים בגין שימוש לרעה בהליכי משפט שנפתחים או מתנהלים שלא בדרך מקובלת ובחוסר תום לב בוטה". (פסקה 3, הדגשה במקור).

כמו-כן, לא ניתן ליַיחס חוסר תום-לב לנסיס, כאשר הוא בחר להגיש את תביעתו זו לאחר שאבני הגיש את התביעה נגדו; 4- אין מקום לטענה שדין התביעה של נסיס להידחות, משום שאבני נתן את התצהיר האמור לאחר שפסקו יחסי עורך-דין- לקוח שהיו ביניהם.

התוצאה היא שהפיצויים ההדדיים מקזזים זה את זה. תוצאה התביעה נדחית.

התביעה שכנגד נדחית.

טענות האיש לעניין מזונות הקטינים תביעת המזונות הוגשה ע"י האשה בחוסר תום לב ובחוסר גילוי נאות, שכן האשה דורשת מזונות ומדור בסכום כולל של 10,098 ₪ לחודש, בעוד האיש מישתכר כ-6,000 ₪ נטו לחודש, ובשל משבר הקורונה, יש ירידה בהכנסתו.

לצדדים הלוואות אותן נטלו במהלך החיים המשותפים המשולמות מהחשבון המשותף כדלהלן: הלוואה חוץ בנקאית ע"ס 10,000 ₪ בהחזר חודשי של 450 ₪ (נכון לחודש יולי 2020 עמדה על סך של 6,000 ₪); הלוואה חוץ בנקאית ע"ס 15,000 ₪ בהחזר חודשי של 477 ₪ (נכון לחודש יולי 2020 עמדה על 11,200 ₪); הלוואה בסך 90,000 ₪ מהבנק הבנלאומי בהחזר חודשי של 1,970 ₪ (יתרה לסילוק נכון ליום 22.06.20 עמדה על 59,250 ₪); הלוואה בסך 100,000 ₪ מהורי האשה בהחזר חודשי של 2,800 ₪ (יתרה משוערת נכון לחודש יולי 2020 עומדת על 79,000 ₪).

א' העידה, כי החתימה את הצדדים על הלוואה של 150,000 ₪ לצורך הליך הפש"ר, כדי לסייע לצדדים בזמן פשיטת הרגל וכדי שהבנק לא יהיה נושה על חשבון ה-150,000 ₪ וכי היא מחלה על החזר ההלוואה, כל עוד הצדדים חיו יחד ולפני שהאשה גילתה כי האיש בגד בה. ראה: עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 22-34.

...

ביום 12.04.23, ניתנה החלטתי לפיה הצדדים יבהירו מדוע טרם הוגש החישוב מטעם המומחית לתיק.

לאחר עיון בטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש לחייב את האיש במחצית הריביות המפורטות בתחשיב של המומחית, העומדות על סך כולל של 16,143 ₪.

לאור כל האמור לעיל, הנני מאשרת את חוות הדעת של המומחית מיום 23.05.21 ביחס לתחשיב איזון ב', דהיינו ללא ההלוואה מהורי האישה משנת 2013 (אך כולל ההלוואה משנת 2019), בכפוף לשינויים הבאים: א. אין מקום להפחית מזכויותיה של האישה את שווי הרכב שהיה לאישה טרם הנישואין.