גילוי מסמכים שלא גולו בהליך גילוי מסמכים

התובעת טענה עוד כי הבקשה במהותה אינה להוספת ראיות, אלא לגילוי מסמכים שלא גולו בשלב הליכי גילוי המסמכים.

...

בפרט באתי לכלל מסקנה כי לראיות תרומה משמעותית לבירור האמת בכל הנוגע לרכיבי קיזוז אלה.

לאור האמור, מצאתי להיעתר לבקשה לצירוף המסמכים לתצהירו של מר בן סימון.

אשר על כן, על אף שהבקשה מתקבלת, אני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעים בסך 3,500 ₪.

בבקשה לצוו גילוי מסמכים שהגישה המבקשת (להלן – הבקשה לגילוי) התבקש בית הדין "ליתן צו לגילוי מסמכים כנגד המשיבות לגבי פרטי הקבוצה והנזקים לה גרמה, וזאת כאשר לא שיחררה ו/או עיכבה כספים למעלה מ 35 ימים מעת הגשת בקשת המשיכה לידיה". לטענת המבקשת, בהתאם לעקרונות הפסיקתיים והשיקולים החלים על הליכי גילוי מסמכים, אין חולק כי על המשיבות לגלות את המידע המבוקש המוחזק על ידן באופן בלעדי, בהיותו חיוני לביסוס התביעה, איתורו על ידי המשיבות יכול להעשות בנקל או לכל הפחות מבלי להוות עבורן הכבדה משמעותית, וגילויו אינו מחייב פגיעה בפרטיותם של המבוטחים.

...

בית הדין האזורי דחה את הבקשה לגילוי וזאת מארבעה טעמים (להלן – ההחלטה): ראשית קבע בית הדין כי עתירת המבקשת לחיוב המשיבות בשינוי תקנונן מצויה בלב הבקשה לאישור, וכי "ספק גדול בעיניי האם קיימת סמכות לבית-דין זה להורות על שינוי תקנוני המשיבים במסגרת תיק תובענה ייצוגית". שנית נקבע כי לאור פסיקת בית הדין הארצי בעניין וולף (בר"ע 11387-07-22 מבטחים - וולף (5.1.2023)), "עמית באחת הקרנות הוותיקות אינו יכול להגיש בקשה לאישור כנגד קרן ותיקה שהוא אינו חבר בה, ומכאן שאף בהיבט זה לכאורה סביר ביותר להניח כי הבקשה לאישור תידחה". שלישית קבע בית הדין כי בדיון המוקדם הובהר כי הבקשה לאישור "מבוססת על תצהירה וסיפורה האישי של המבקשת בלבד", וכי הגם שבא כוחה של המבקשת טען כי לפי הערכתו מספר חברי הקבוצה המיוצגת עולה על אלף איש, "מעיון בתיק עולה כי לכאורה לא הוצגה תשתית ראייתית, ולו ראשונית, לקיומה של קבוצה, באופן המצדיק גילוי מסמכים בשלב דיוני זה". רביעית נקבע כי "המבקשת טענה כי היא מבקשת באופן ספציפי מידע על כל אדם שהמתין למשיכת כספים מעל 35 יום מיום הגשת הבקשה למשיכת כספים, אך בעניין זה מקובלת עלי טענת המשיבים כי אין כל קשר בין עניין זה, לבין הטענות שהעלתה המבקשת בבקשה האישור והגדרת הקבוצה שהיא מבקשת לייצגה". בקשת רשות הערעור לטענת המבקשת בית הדין האזורי שגה בהחלטתו משהתעלם מפערי המידע הגדולים הקיימים בין המבקשת למשיבות ומהמשמעות שיש לכך על היקף חובת הגילוי ועל היפוך נטל ההוכחה בשאלת קיומה של עילה קבוצתית.

דיון והכרעה לאחר בחינת בקשת רשות הערעור ועיון בחומר התיק הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף מבלי להידרש לעמדת המשיבות.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

טענות התובעים לגבי האחריות המוטלת על רמ"י בקיום פקוח או בעריכת בדיקות מסוימות, שמורות להם להליך העקרי, לרבות טענות אודות הנפקות המשפטית של אי המצאות מסמכים בידי רמ"י. אולם לנוכח תגובתה של רמ"י כי המסמכים אינם מצויים בידיה, אין סעד שניתן להעתר לו במסגרת הליכי גילוי מסמכים.

...

בקשר לעבודות מובל המים, מפנה י.ג. מתאר לתשובה מספר 3.15 לתצהיר גילוי המסמכים מטעמה, בו צורפו בדיקות של המובל שבהן נכתב מפורשות כי "המדגם עומד בדרישות מדגם 51 לצפיפות". דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי אין מקום למתן להוראות בעניין העברת מסמכים, שכן הנתבעים העבירו לכאורה לתובעים את כל המסמכים המצויים ברשותם, והמסמכים המבוקשים אינם בנמצא.

טענות התובעים לגבי האחריות המוטלת על רמ"י בקיום פיקוח או בעריכת בדיקות מסוימות, שמורות להם להליך העיקרי, לרבות טענות אודות הנפקות המשפטית של אי הימצאות מסמכים בידי רמ"י. אולם לנוכח תגובתה של רמ"י כי המסמכים אינם מצויים בידיה, אין סעד שניתן להיעתר לו במסגרת הליכי גילוי מסמכים.

ככל שמצויים מסמכים כאלה, על רמ"י להמציא אותם לתובעים תוך 14 יום, ולחלופין להמציא תצהיר על כך שאין מסמכים כאלה ברשות רמ"י. סוף דבר – הבקשה נדחית, בכפוף לאמור בנוגע למסמכים על מסירת השטחים הציבוריים לידי הרשות המקומית.

מסמכים אלה כוללים אף מסמכים שנאספו על ידי הנאמנים לאחר כניסתו של היחיד להליך חידלות פרעון, ככל שהם רלוואנטיים להליך, שכן המבחן שיש ליישם לצורך הליך גילוי אינו מועד יצירת המסמך או המועד בו הגיע לידי בעל הדין (או בעניינינו, לידי הנאמנים) אלא מידת הרלוואנטיות של המסמך לזירת המחלוקת הנתחמת על פי כתבי הטענות, כאשר, יש לזכור, נקודת המוצא של כללי הדיון האזרחי בכל הנוגע לגילוי מסמכים והעיון בהם היא גילוי מירבי.

...

הבקשה אינה כוללת טענות הנוגעות לרלוונטיות המסמכים שגילויים התבקש וממילא אין מקום להכריע בטענות הנוגעות למסמכים ספציפיים שגילויים התבקש על יסוד טענות של הנתבע והנאמנים - אשר כלל לא עמדו בפני התובעים במועד הגשת הבקשה - בטרם ניתנה לתובעים ההזדמנות לפרט הרלוונטיות של מסמכים אלה.

בכל הנוגע לבקשת התובעים לחיוב הנאמנים להשיב על שאלונים, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

משכך, הבקשה לחייב את הנאמנים להשיב על שאלון התובעים - נדחית.

ב – הבקשה ביום 24.10.2023 הגישו התובעים את הבקשה המונחת עתה בפניי במסגרתה הם עותרים למחיקת כתב ההגנה, ולחלופין למחיקת סעיפים מהתצהירים הנוספים מטעם הנתבעת ולהוצאת מסמכים שלא גולו במסגרת הליך גילוי המסמכים.

...

לפיכך, אני סבורה כי שימוש בתקנה 42 לשם מחיקת כתב הגנה צריך להיעשות בזהירות המתבקשת, במקרים שבהם ברור כי מתקיימות אמות המידה של שימוש לרעה בהליכי משפט – כמו פעולה בחוסר תום לב, או פעולה שתכליתה זרה להליך השיפוטי (כגון השתקה או פגיעה בבעל הדין שכנגד).

לפיכך, אני דוחה את עתירת התובעים למחיקת כתב ההגנה.

ד – סיכום נוכח המפורט לעיל, אני נעתרת חלקית לבקשה ומורה על: הוצאה מתיק בית המשפט של הידיעה מאתר Ynet שצורפה לתצהירה המשלים של הנתבעת.