גילוי מסמכים לפני הגשת כתב הגנה במסגרת מו"מ

לפניי בקשת המבקשת, היא התובעת בתובענה דנן, ליתן צו המחייב את המשיבה, היא הנתבעת, למסור לעיונה של המבקשת את ההסכם שנחתם בין המשיבה לבין המזמין- מיסמך אשר נזכר בכתב ההגנה שהגישה המשיבה, וזאת בהתאם להוראות תקנה 116 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

ביום 7.9.2020 הגישה המשיבה כתב הגנה, במסגרתו טענה, בין היתר, כי המבקשת היא שבחרה, לאחר מו"מ עם מזמין העבודות, שלא להציע הצעה במיכרז ועל כן הגישה המשיבה הצעה משלה, ללא המבקשת.

בעיניינה של תקנה 114 לתקנות כבר נקבע, כי המיגבלה הקבועה בתקנה 120(א) לתקנות, שלפיה ניתן להגיש בקשה למתן צו רק לאחר שחלף המועד להשלמת ההליכים המקדמיים, אינה חלה על בקשה לעיון במסמך (בשונה מבקשה לגילוי מסמכים או למתן מענה לשאלון), שכן בתקנה 114 נקבע כי בעל הדין רשאי לבקשת העיון בכל עת [ראו למשל תנ"ג (מרכז) 22387-05-15 שילוני נ' וילר (פורסם בנבו, 16.5.2016)].

...

על כן אף נשמרה לה הזכות לתקן את כתב תשובתה לאחר העיון במסמך, במסגרת החלטתי מיום 20.10.2020.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.

המזכירות תדוור העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

לגוף המסמך טוענים המבקשים כי מדובר במסמך נעדר כל נפקות משפטית מחייבת בהיותו לכל היותר לטענת המשיב, מיסמך טנטטיבי אשר נוסח כטיוטה וכחלק ממו"מ שנערך אותה העת בין הצדדים ובו הישתתפו הנתבע שכנגד 4, השר ליצמן וארבעה חברי מועצה מטעם חסידות גור.

המשיב מוסיף וטוען כי מדובר במסמכים חיוניים לחקר האמת וכי לטעמו אין צורך בבקשה פורמאלית להגשתם שכן מדובר בהליך ביניים מקדמי לפני כתב הגנה, לפני גילוי מסמכים, לפני הוכחות ולפני האפשרות להציג את כל הראיות וכי ככל שהוא טועה, מבוקש לראות בתגובה זו על נימוקיה, כבקשה פורמאלית להוספת מסמכים.

צודק המשיב בטענתו כי אין מדובר במסמך חדש אלא במסמך שצורף לכתב הגנתו (נספח י"ב) וכי הערייה אף התייחסה אליו מפורשות במסגרת סעיף 35 לסיכומיה ולמעשה גם המבקשים לא טוענים שמדובר במסמך חדש אלא טוענים כנגד קבילותו מאחר והמשיב לא הזמין את מר משה קווס לעדות ולא הגיש את המסמך באמצעותו.

...

על כן אני דוחה את הבקשה להוציאם מן התיק.

לאור האמור, אני נעתרת לבקשה רק לעניין נספח א'.

על כן אני מורה למשיב להגיש כתב סיכומים מתוקן ללא נספח א'.

טיעוני הצדדים בבקשה לטענת התובע, במסגרת סעיף 5 לכתב התביעה נטען כי בעת ניהול המו"מ בין התובע לנתבע ביחס לשכירות המקום לניהול העסק, היה מצוי במושכר צד ג בשם נזרוב, אשר ניהל עסק דומה, הוסכם בין הנתבע לתובע כי התובע ישחרר את מר יעקב נזרוב מחוזה השכירות באופן בו התובע ייכנס לנעליו של השוכר ע"פ ההסכם בין הנתבע לצד ג. עוד לטענתו במסגרת סעיף 6 לתביעה, נטען כי "בנוסף בעת ניהול המו"מ, הצהיר הנתבע בפני התובע כי מכר את ציוד העסק והמוניטין לשוכר היוצא בעת כניסתו למושכר". לטענתו, נוכח הכחשתו של הנתבע במסגרת הגנתו את דבר מכירת המוניטין של הנתבע למר יעקב נזרוב, דבר שלדעת התובע לא היה שנוי במחלוקת נכון למועד הגשת התביעה, העביר ביום ה- 24/4/21 "דרישה לגילוי מסמכים". במסגרת תצהיר הגילוי לטענתו לא היתה כל היתייחסות למבוקש בסעיף 4 לעניין "חוזה מחודש 6/16 בין מרשך לבין השוכר היוצא יעקב ניזרוב" וכן "חשבוניות בגין מכירת ציוד מלא מוניטין ממרשך למר יעקב נזרוב...". לטענתו ביום ה- 10/5/21 הגיש הנתבע לתיק בית המשפט תצהיר גילוי מסמכים כללי במסגרתו לא גילה את חוזה השכירות מחודש 6/16, לטענת המבקש.

בעניינינו, אין ספק, כי מלאכת החיפוש ואיתור המסמכים הרלוואנטיים אמורה הייתה להתבצע עוד בטרם הגשת כתב התביעה, ולכל המאוחר בשלב הכנת התצהירים.

...

נוכח כל האמור לעיל ובהתאם למצוות מתקין התקנות, הנני מחייבת את התובע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת הנתבע בגין בקשה זו, כמפורט להלן: בגין הבקשה לצרוף המסמכים הנני משיתה על התובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת הנתבע בסך של 2,000 ₪.

סוף דבר.

הבקשה לצירוף המסמכים ולתיקון כתב התביעה, מתקבלת.

עוד טען כי ביום 4.12.19 הוא המציא לשלמה, במסגרת גילוי מסמכים הדדי, עותק של כל החשבוניות וקבלות שהיו בידיו בנוגע לכספים שהשקיע בעסק.

עוד טען שהבקשה מוגשת בשיהוי ובחוסר תום לב בעת שגילוי המסמכים נעשה כאמור ביום 4.12.19 ותצהיר העדות הראשית שלו הומצא לשלמה כבר ביום 1.3.20 וכי אין המדובר בעובדות חדשות, אלא כאלה שהיו ידועות לשלמה עוד בטרם הגשת כתב הגנתו וכתב התביעה שכנגד ומכאן שאין מדובר בתיקון "טכני" אלא בשינוי אסטרטגיה וטקטיקה.

בסעיף 13 רו"ח ששון הצהיר ששלמה לא שמע בעצתו ולאחר חתימת ההסכמים, הוא הציג אותם לפניו, והסביר שחתם על ההסכמים כנגד המשך עבודת אהרון עבור העסק ולאחר מכן התלונן כי שלמה טען באזניו שאהרון מפר התחייבות זו. מכאן שרו"ח ששון לא היה מעורב במו"מ לקראת חתימת ההסכם ועדותו בעיניין כוונת שלמה, היא עדות מפיו של שלמה, לאחר חתימת ההסכם.

...

עוד טען, שבסופו של דבר הוא ושלמה השתמשו בחשבונה של אשתו של שלמה לניהול ותפעול העסק.

אולם, גם אם ביהמ"ש יקבל טענת שלמה כי אהרון לא מילא הסכם העבודה, אזי המסקנה היא שהפר הסכם העבודה ואינו זכאי לתשלום עבור עבודתו.

ככל שמי מהצדדים ימצא להמשיך לעסוק בסוגיה זו ולברר אותה עד תומה, יהיה עליו להביא אותה לידיעת הגורם האמון על כך. סוף דבר ביהמ"ש מחייב שלמה לשלם לאהרון כלהלן: · הסך של 464,093 ₪, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

על החלטה זו מלין המערער בנימוקים כדלקמן: ההחלטה ניתנה בהסתמך על טענות כוזבות המתייחסות לגילוי הנתונים ביחס לעומדים מאחורי החברה וההתקשרות שבלב ההליך מאחר שהמשיבים ידעו כבר בעת הגשת התביעה את זהותם של המועמדים לצרוף וטענותיהם, הקושרות בין המילחמה באוקראינה והסנקציות שהוטלו על ידי האיחור האירופי, הנן עורבא פרח.

ראו: רע"א 4615/22 נופי חריש - עמותה לדיור נ' לוי (ניתן ביום 25.7.2022, שם נקבע: "7. בהתאם לתקנה 46 לתקנות, בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן. במסגרת זו על בית המשפט להיתחשב, בין היתר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, בשלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה ובמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג (ראו גם: עניין פרטוש, פסקה 6; רע"א 3509/22 רבץ השקעות בע"מ נ' דורקס לעבודות אלומיניום בע"מ, פסקה 7 (13.7.2022)). בעניינינו בית המשפט לקח בחשבון את השלב המוקדם בו מצוי ההליך, כאשר טרם הוגש כתב הגנה ואף לטענת המבקשת כתב התביעה כלל לא הומצא לה." בעניינינו, היתחשב בית המשפט בשלב המאוד מקדמי, בו מצוי ההליך, אשר טרם הוגש בו כתב הגנה, וכן היתייחס ליתר הנסיבות הרלוואנטיות.

מיסמך נוסף עליו סמכו טענותיהם היה דו"ח ביקורת שנערך ב"אלפא גרופ".

מה גם, שעל פי הנטען בכתב התביעה ובבקשה, עילות התביעה נגד משיבים 5-7 הנן עילות נזיקיות הנסמכות על התנהלותם שלהם במסגרת המשא ומתן ובתקשרות החוזית.

...

בחינת טענת המערער מובילה למסקנה לפיה, מקרה זה אינו נמנה על מקרים אלה.

לאחר בחינת מכלול העובדות והנתונים, קבעה כב' הרשמת כי, אין מדובר בהתנהלות חסרת תום-לב. לא מצאתי עילה להתערב במסקנה זו. אשר לטענת ההתיישנות שלהשקפת המערער היה על בית המשפט לבחון, עובר לקבלת הבקשה.

אשר על כן, הערעור נדחה.

המערער ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ₪.