גילוי מסמכים חלקי לפי סעיף 41 לחוק בתי המשפט

כך, ב[רע"א 2903/13]אינטרקולוני השקעות בע"מ נ' שקדי (27.8.2014) (להלן: עניין אינטרקולוני), נדונה הסוגיה העקרונית והמקדמית בדבר זכותו של בעל מניות להגיש תביעה נגזרת "משולשת" ולבקש גילוי מסמכים מהחברות הנמצאות במורד שרשרת ההחזקות עוד קודם הגשת התביעה הנגזרת.

יצויין כי גם בעיניין אינטרקולוני הנ"ל הוגשה בקשה לסילוק ההליך הערעורי על הסף בהתבסס על הוראת סעיף 41(ה) לחוק בתי המשפט, אולם זו נדחתה בנימוק כי שלילת זכות ערעור צריכה להעשות במפורש ולא בדרך של היקש; וכי סעיף 41(ה) נועד למנוע עיכוב בירורה של תביעה שכבר אושרה, להבדיל מהליכים שקדמו לאישור (החלטת כב' הרשמת ל' בנמלך מיום 30.6.2013).

פעמים השניים מתמזגים זה בזה, פעמים קיימת ביניהם חפיפה חלקית, ופעמים שהם מוציאים זה את זה. בחינת הדין המצוי בסוגיה שלפנינו, ועיון בהסדרים החוקיים הייחודיים החלים על קופות החולים, מלמדים כי אין "לייבא" - מחוק החברות אל חוק ביטוח בריאות ממלכתי - בדרך של פסיקה, את הפרק העוסק בתביעה נגזרת.

...

סיכום וסוף דבר פתחנו את דברינו בהבחנה בין דין מצוי לדין רצוי, ובכך שהשניים לא תמיד מתמזגים האחד עם רעהו.

במישור הדין המצוי, לאחר שעמדנו על ההסדרים החוקיים החלים על קופות החולים, מצאנו כי אין "לייבא" מחוק החברות אל חוק ביטוח בריאות ממלכתי - בדרך של פסיקה - את הפרק העוסק בתביעה נגזרת.

מסקנה זו נשענת על מספר נדבכים השלובים זה בזה: החל ממעמדן הציבורי הייחודי של קופות החולים; דרך המשטר הרגולטורי המקיף החל עליהן מכוח הוראות החוק; דרך ההבדלים המשמעותיים בין בעל מניות בחברה לבין חבר קופת חולים; וכלה בכוונת המחוקק, כפי שזו נשקפת מסעיף 37ה לחוק, כמו גם מהשוואה לשורה של מקורות נוספים.

לפניי ערעור על החלטת המפקחת על רישום מקרקעין (כב' המפקחת הבכירה אביטל שרייבר) מיום 7/2/2021 בתיק 1/370/2014, בה התקבלה באופן חלקי בלבד בקשת המערערת למתן צו לגילוי מסמכים.

החלטת ביניים של בית משפט ניתנת לערעור ברשות בלבד (סעיפים 41(ב) ו- 52(ב) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1982), בכפוף לכך שאין מדובר בהחלטה מסוג ההחלטות לגביהן לא תנתן רשות ערעור (ראו: צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009).

...

סיכומו של דבר, די היה בכך שלא נמצא בהחלטת המפקחת הנכבדה פגם מסוג הפגמים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור על מנת לדחות את הערעור.

התוצאה: הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות הליך זה בסך 12,000 ₪.

ביום 30.1.2020 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המחיקה, וקיבל באופן חלקי את הבקשה למסירת פרטי הדירות.

אשר לבקשת המחיקה נקבע, כי "אין להדרש לעת הזו לשאלות האם המסמכים חיסויים (בשל המשא ומתן אם לאו) כאשר ממילא זכויות הצדדים לקבילותם ומשקלם נשמרת". לצד זאת ציין בית המשפט המחוזי, כי הוא "מתקשה להבין כיצד חוות דעת מומחה המהוה בסיס לפשרה, יכולה להיות שונה מחוות דעת המוגשת לתיק בית המשפט במסגרת התיק העקרי, אולם שאלות [...] אלה ממילא עשויות להתברר הן במסגרת גילוי מסמכים והן במסגרת חקירות נגדיות". אשר לבקשה למסירת פרטי הדירות שטרם נמכרו בבניינים 2-1 נקבע, כי על מנת להכריע בבקשה יש לבחון מהי אותה אכיפה בקירוב שנתבקשה בכתב התביעה.

בהתאם לאמות המידה הקבועות בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אין בהחלטת בית המשפט המחוזי בעיניין זה כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות המבקשת, לגרום למבקשת נזק של ממש, או להוביל לניהול הליך מיותר או בדרך שגויה.

...

מנגד טוענות המשיבות, כי דין הבקשה להידחות.

בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור בעניין זה להתקבל בחלקו.

בנסיבות העניין, פרשנות זו מתקבלת על הדעת, ואין הצדקה להתערב בה. סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור מתקבלת בחלקה.

בהחלטתו אשר ניתנה במהלך הדיון, דחה בית המשפט המחוזי באופן חלקי את הבקשה, וקבע כי ההליך הנוסף מיתנהל עוד מחודש אוקטובר 2018, עובר לישיבת קדם המשפט אשר במהלכה נידרש בית המשפט המחוזי לסוגיית גילוי המסמכים, ומשכך אין לקבל את הבקשה במלואה בשלב זה. לצד זאת, נקבע כי יש לאפשר לחקור את המשיב לגבי עניינים מסוימים העולים מן הראיות שבקשו המבקשים להגיש, ובכלל זה לגבי סוגיית סרוב המשיבים לשלם את דמי הפיתוח.

כידוע, ערכאת העירעור תמעט להתערב בהחלטות הנוגעות להגשת ראיות נוספות, בהיותן החלטות דיוניות הנוגעות במובהק לניהול ההליך, וזאת אלא במקרים חריגים שבהם קיים חשש שיהיה בכך כדי להביא לפגיעה ממשית בזכויות הצדדים (ראו: סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי 204-203 (מהדורה שלישית, 2012); וכן ראו והשוו: רע"א 3584/09 ש. שרבט חב' לבניין והשקעות בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 3 (1.6.2009); רע"א 2948/15 חוסין נ' רשות הפיתוח, פסקה 12 (1.7.2015)).

...

בהקשר זה טוענים המבקשים כי חלק מן המסמכים כלל לא היו קיימים במועד בו התקיים קדם המשפט, ואף משכך יש לקבל את הבקשה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

בענייננו, המבקשים לא הצביעו על טעם לחרוג במקרה זה מן הכלל שלפיו יש לדון בהשגות על החלטות מעין אלה במסגרת הערעור על פסק הדין, ואף משכך יש לדחות את הבקשה (ראו והשוו: רע"א 5731/15 פלונית נ' פלוני (18.10.2015)).

סוף דבר: הבקשה נדחית.

ניתנו צוים לגילוי חלקי של מסמכים בידיהם של כל אחת ואחת מן הנתבעות ושל הצדדים השלישיים ולמענה לשאלונים.

היטב הובהר, ולא באורח שרירותי כי אם בנימוקים אשר נפרשׂו יותר מפעם אחת לפנֵיה של התובעת, כי בית-משפט זה אינו רואה מקום להשתמש בסמכותו שלפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט ולהעביר, בהיעדרה של סמכות ענינית לבית-משפט השלום, תביעה מתוקנת אל בית-המשפט המחוזי.

...

על החלטתי ביקשה התובעת להשיג לפנֵיה של ערכאת-הערעור הנכבדה.

אני דוחה את הבקשה לתיקונו של כתב-התביעה ולהעברתו לפנֵיה של הערכאה המוסמכת לדון בתביעות, שסכומן גבוה מזה, שבסמכותו הענינית של בית-משפט זה. טעמים לכך בוארו קודם להחלטתי זו והם מבוארים בה עתה בהרחבה, כמפורט לעיל.

בתוך 15 ימים מיום, שקיבלה לידיה את החלטתי זו תשלם התובעת את הסכומים הבאים: לנתבעות 1 ו-3, יחד ולחוד, סך כולל מע"מ של 4,100 ש"ח לשכר-טרחה של עורך-דין בגין הגשתה של התייחסות בכתב; לצדי ג', יחד ולחוד, סך כולל מע"מ של 4,100 ש"ח לשכר-טרחה של עורך-דין בגין הגשתה של התייחסות בכתב.