לעמדת המבקשים, מיסמכי ההיתקשרות ומסמכי המבקשים (כהגדרתם לעיל) רלוואנטיים להוכחת עילת התביעה שביסוד בקשת האישור; ובנגוד לקביעה בהחלטת הגילוי, מסמכים אלה אינם מכילים סודות מסחריים של המשיבות ואף אין בגילויים כדי לפגוע בפרטיותם של הסוכנים.
על מבקש הגילוי לעמוד ביתר התנאים והמגבלות שחלים באופן כללי על הליכי גילוי מסמכים, ובהם כי המידע או המסמכים שגילויים מתבקש מצויים בידי בעל הדין שכלפיו מופנה הצוו לגילוי ועיון; כי מתן הצוו יביא לפישוט ולייעול ההליכים; וכי אין בו כדי להכביד באופן בלתי סביר על הצד שכנגד (רע"א 8649/17 חברת פרטנר תיקשורת בע"מ נ' תגר, פסקה 17 (16.4.2018); רע"א 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' זליכה, פסקה 11 (29.3.2016), להלן: עניין תנובה; רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) 513, 519 (2003)).
...
בעניין זה יבואר כי סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 מורה באופן מפורש כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו"; ועל יסוד האמור אין מקום לכאורה להידרש לבקשת רשות הערעור ככל שזו נוגעת להוצאות שהוטלו על המבקשים במסגרת החלטת הגילוי – ודינה להידחות על הסף (ראו: רע"א 7146/18 קידום ד.ש. (השקעות ופיננסים 1992) בע"מ נ' ששון, פסקה 17 (22.10.2019); רע"א 9519/17 מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' גורודיש, פסקה 11 (7.7.2019)).
ואולם משהגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור בחלקו, סבורתני כי יש להורות גם על ביטול ההוצאות שהוטלו על המבקשים על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת החלטת הגילוי.
סוף דבר
התוצאה היא שבקשת רשות הערעור מתקבלת, והערעור שנדון לפי הרשות שניתנה מתקבל באופן חלקי, במובן זה שהמשיבות יגלו למבקשים את "מסמכי המבקשים" כהגדרתם לעיל בתוך 45 יום.
