גילוי מסמכים בתביעה נגזרת לאחר הגשתה

לטענת החברה, הבקשה הנה תיאורטית ומקדימה את זמנה; זהו המקרה המצדיק סילוק על הסף של בקשה שאינה "בשלה" לדיון, וגם אם הייתה מוגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת על בסיס מסד הנתונים הידוע, דינה היה להיות מסולקת על הסף, ומפנה בעיניין זה לתנ"ג 12255-04-19 דה לנגה נ' טבע תעשיות פרמציטיות בע"מ, פסקה 24 (פורסם במאגרים, 11.2.20) (להלן :"עניין דה לנגה"): " סיכומה של נקודה זו – אין מניעה עקרונית לסלק על הסף במקרים המתאימים גם בקשה לגילוי מסמכים המוגשת לפני הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת מכוח ס' 198א לחוק החברות. מקרים כאלה הם חריגים ומתקיימים רק כאשר טענות הסף הן ברורות על-פניהן ואינן מחייבות דיון מעמיק או בירור עובדתי כלשהוא, וכאשר הבירור שלהן עשוי לחסוך דיון ובירור מורכב במסגרת בקשת הגילוי לגופה". לשיטת החברה, אין לקבל את טענת המשיבה לפיה בשלב הנוכחי אין צורך להוכיח קיומו של נזק או את הקפו, ובעניין זה טוענת החברה כי טענות המשיבה אינן תואמות את הפסיקה, ומפנה בין היתר לאמור בסעיף 43 לעניין דה לנגה: " לכן אני סבורה כי בקשה שהוגשה בטרם התגבשה עילת תביעה ובכלל זה בקשה להגשת תביעה נגזרת בעילת רשלנות שהוגשה לפני שניגרם נזק בר-תביעה לחברה, היא בקשה שדינה להיות מסולקת על הסף. זאת, גם אם לאחר שהיא הוגשה, מתגבש נזק. באופן זה יועבר המסר למבקשים הפוטנציאליים להמתין ולא להגיש בקשות לא בשלות". החברה מבהירה כי במקרה הנידון, קיומו של נזק הנו חלק מרכיבי העילה וכל עוד זה לא התגבש, אין מקום כאמור לברר את הבקשה.

...

הבקשה לגילוי מסמכים הועברה לטיפולי, ובהחלטה הראשונית מיום 8.8.23 קבעתי כדלקמן: "מעיון בה (בבקשה) עולה כי הבקשה הוגשה יום לאחר הדיווח המיידי בדבר הכוונה להטיל עיצום כספי ע"י רשות התחרות. דומה כי עיצום זה טרם הוטל וכן נרשם כי החברה טוענת כי פעלה כשורה. במצב דברים זה עולה השאלה האם ראוי לברר את הבקשה כבר בשלב זה או שמא יש להשהות את בירורה ולעכב את ההליך עד שתתבהר התמונה... לפיכך, ובטרם תועבר הבקשה לתגובה, דבר אשר מן הסתם עלול להסב נזק לחברה, וכן ליצור עלויות וודאיות – תודיע המבקשת האם עומדת היא על בירורה". למרות החלטתי הנ"ל וחרף העובדה כי נדרשה הבהרה בטרם העברת בקשת הגילוי לתגובה, הגישה החברה ביום 9.8.23 את הבקשה שבפניי, במסגרתה טענה כי יש לסלק את הבקשה לגילוי מסמכים על הסף, וזאת נוכח היותה בקשה מקדימה את זמנה ותיאורטית גרידא, כפי שיפורט להלן.

כלל זה עלול להוביל למצב בו מוגשת בקשה לגילוי מסמכים שאינה בשלה, והגעתי למסקנה כי זהו המקרה שלפנינו.

במקרים הנכללים בקטגוריה הראשונה, יש לתת עדיפות מכרעת לתובע "הראשון בזמן" שהוא כאמור זה שחשף את הפרשה, ואין לאפשר לגורמים אחרים "לרכוב" על ההליך שהגיש התובע הראשון.

מכל הטעמים הללו, מורה אני על סילוק הבקשה על הסף.

לפניי בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת בשם עמותת בית כנסת "אשכולי פז" באשקלון, ובקשה לצוו גילוי מסמכים בכל הנוגע לפעילות בית הכנסת "אשכולי פז". הבקשות הוגשו במסגרת תביעה עיקרית שהוכתרה כ"כספית/ צו גילוי מסמכים/ סעד הצהרתי", ועומדת על סך 175,000 ₪.

קביעה זו מבוססת על כך שעקרונית, ניתן לטעמי להכיר באפשרות להגיש תביעה נגזרת, בהקש מההסדר בחוק החברות לעניין חברה לתועלת הציבור, ועל כך שבנסיבות הייחודיות של המקרה דנן, אין לשלול על הסף מהמבקשים את האפשרות להגיש תביעה נגזרת (לאחר הליך גילוי המסמכים).

...

מתוך החומר שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי קיימת תשתית ראייתית ראשונית לגבי התקיימותם לכאורה של שלושת הרכיבים של סעיף 198 לחוק.

במצב דברים זה, יש הצדקה להיעתר לבקשה לגילוי מסמכים.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשה למתן צו לגילוי מסמכים.

סעיף 198א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999, העוסק בגילוי מסמכים במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת, קובע: "(א) מי שרשאי להגיש תביעה נגזרת לפי סעיף 197, רשאי לבקש מבית המשפט, לפני הגשת הבקשה לאישור תביעה נגזרת או לאחר הגשתה, כי יורה לחברה לגלות מסמכים הנוגעים להליך אישור התביעה הנגזרת.

...

נוכח כל האמור לעיל, נראה כי בנסיבות העניין אין הצדקה למתן צו הגילוי והעיון המבוקש.

סוף דבר הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבים את הוצאות הבקשה בסך 8,500 ₪.

בית המשפט החיל על בקשה לגילוי מסמכים במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת, בשינויים המחויבים, את המבחנים שנקבעו ביחס לגילוי מסמכים בשלב הבקשה לאישור הגשת תביעה ייצוגית, ואלה הם: (1) המסמכים רלוואנטיים לשלב זה של ההליך; (2) הוצגה תשתית ראייתית ראשונית אשר ניתן ללמוד ממנה כי קיים סיכוי שהבקשה לאישור תביעה נגזרת תיתקבל; (3) על הגילוי יחולו המיגבלות החלות באופן כללי על גילוי מסמכים.

בית המשפט המחוזי אף הוא ציין כי "בקשה לצרוף ראיה במסגרת דיון בבקשה לגילוי מסמכים טרם נדונה בבית המשפט כאן ובכלל", אולם החיל לעניין זה את התנאים שנקבעו בפסיקה להגשת ראיה נוספת בשלב שלאחר שמיעת הראיות וטרם הכרעה בתביעה.

...

איני שולל את האפשרות לשקול את תום הלב הדיוני של בעל דין במסגרת בקשה לצירוף ראיות, אולם סבורני כי יש מקרים בהם ניתן לרפא פגם זה באמצעות פסיקת הוצאות, שתשקף את מורת הרוח של בית המשפט מהתנהלות דיונית פסולה.

מסקנתי היא כי בשקילת מכלול השיקולים האמורים לעיל, ובראשם הרלוונטיות של מסמך מדר לטענות שבלב הבקשה לגילוי מסמכים (ומבלי להביע עמדה באשר לסיכוייה של הבקשה לגילוי מסמכים להתקבל, אף לאחר צירופו של מסמך מדר), היה דינה של הבקשה לצירוף ראיה להתקבל.

לסיכום: אמליץ לחברַי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור.

מבחינת הסדר הכרונולוגי של הבקשות שהוגשו לבית המשפט – ראשונה הוגשה על ידי טלמור בקשה לגילוי מסמכים, לאחר מכן הוגשה על ידי רבקה בקשה לאישור תביעה נגזרת, ואחרונה הוגשה על ידי עידו בקשה לאישור תביעה נגזרת.

...

זאת מהטעם שהכלל הראוי להכרעה בין בקשה מוקדמת לגילוי מסמכים, לבין בקשה מאוחרת לאישור תביעה נגזרת, הוא כי דין הבקשה המוקדמת לגבור.

מקובלת עלי המפה שהיטיב לשרטט חברי השופט נ' הנדל, על סמך המגמה שנתגבשה בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, ובה תאר את שלוש התחנות שעל בית המשפט לעבור במסעו-משׂאו לעבר קביעת זהותו של התובע הנגזר הפוטנציאלי, מבין המועמדים השונים.

הרף הדרוש על מנת להעתר לכל אחת משתי הבקשות הללו, אינו זהה.