גילוי חישובי אקטואר במהלך הדיון בערעור

בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12.10.78) נפסק: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו". לטענת התובעת, דלקת הפרקים ממנה סבלה בעטיה של התאונה מסבה לה כאבים בצואר, סחרחורת, רגישות בכל חלקי הגוף, פגיעה בכבד, עלייה בלחץ הדם במשקל ועוד.

במצב זה טוענת הנתבעת כי אין לפצות את התובעת כלל בראש נזק זה. לא ניתן אף להיתעלם מהעובדה שלאחר תקופת העדרות קצרה שבה התובעת מיד לעבודתה ולא הוכח כי שכרה נפגע בתקופה זו, ואף לא נטען כך. התובעת אף נעדרה לאחר כן ממושכות מעבודתה, אולם לא הוכח כי התאונה היא שהובילה להעדרות זו או להפסדה עד היום, בפרט הנכות שהוענקה בגינה מתבססת על סעיף הדן בפגיעה קלה ובפרט עת לא הופעלה תקנה 15 ונקבע כי התובעת רשאית לחזור לעבודתה.

הפסד הישתכרות לעתיד: "אכן בחישוב פיצויים בגין הפסד כושר הישתכרות לימים יבואו, נדמה אנו בעיננו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות, ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הנטל עלינו לגלות את צפונות העתיד- עתיד שיהייה ועתיד שלא יהייה – ואנו לא נביאים אנו ולא בני נביאים" בע"א 2061/90 מרצלו נ' מ"י (פ"ד מז 1 802, 822 01/03/93).

התובעת מציעה לחשב את אופן ההישתכרות לעתיד על בסיס חישוב אקטוארי של הנכות התפקודית לשיטתה (שיעור 20%) ושכרה עובר לתאונה משעורך להיום.

...

אף על פי כן עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקקה התובעת, סביר כי היא נשאה דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקקה להוצאות נסיעה לטיפולים אלה.

בנסיבות אלו, נחה דעתי כי עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינה הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע (ר' קציר בספרו בעמ' 820,ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (פורסם בנבו) 19.11.97 הנזכר שם בעמ' 829).

סה"כ ראשי הנזק: הפסד שכר לעבר: 22,000 ש"ח הפסד שכר לעתיד: 87,077 ש"ח הפסד פנסיה: 13,634 ש"ח הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר: 5,000 ש"ח הוצאות רפואיות ונסיעות לעתיד: 2,000 ש"ח עזרת צד ג': 30,000 ש"ח כאב וסבל: 15,582 ₪ סה"כ: 175,293 ש"ח ניכויים: 61,284 ש"ח סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 114,000 ₪.

לפי הנטען, תוחלת חיים זו גבוהה יותר מהנתונים המפורסמים על-ידי הלמ"ס. המבקשת פנתה למשיבה, חברת הביטוח אשר ביטחה את רכבה של המבקשת בעת התאונה, בדרישה לגילוי מסמכים ובכללם "כל הטבלאות ו/או לוחות התמותה של [המשיבה] על פיהן היא מבצעת את חישוביה האקטואריים ו/או חישובים אחרים כלשהם ... בכל פעילותה (לרבות פנסיה, ביטוח חיים, ביטוח בריאות וכיו"ב)" וכן "כל הטבלאות ו/או לוחות התמותה שקבלה ו/או שלחה [המשיבה] מרשות שוק ההון, הביטוח והחסכון במשרד האוצר ו/או ... כל גורם חצוני אחר ...". משלא הועברו מסמכים אלה לעיונה, הגישה המבקשת בקשה למתן צו לגילוי מסמכים אלו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, ולאחר שנתתי לצדדים היזדמנות לטעון בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, ושוכנעתי כי זכויות הצדדים כבעלי דין לא תיפגענה אם אפעל בהתאם לתקנה האמורה, החלטתי לידון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי והוגש ערעור על-פיה.

...

אציין כבר עתה כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.

משכך, אני מורה על השבת הדיון בבקשה לגילוי המסמכים הנדונים לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בטענות אלה, ויאזן בין רלוונטיות המסמכים לתביעה הנדונה כפי שנקבע לעיל, לבין האינטרסים המוגנים להם טוענים המשיבים.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כמפורט בפסקה 11 לעיל.

][ לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 12.5.2021 (השופטת ר' רונן, ת"צ 1756/09), שניתנה במהלך הדיון בתובענה שאושרה זה מכבר כייצוגית ונסבה על טענה לגביית יתר בחשבונות חשמל.

עוד נטען כי התגלתה טעות אקטוארית באופן שבו חישבה חברת החשמל את התחייבויותיה לפנסיה של עובדיה, דבר שהוביל לבצוע הפרשות עודפות לפנסיה – וגם בשל כך גדלו חשבונות החשמל שלא כדין (להלן: הטעות האקטוארית).

...

חברת החשמל טוענת שיש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף, וזאת מן הטעם שההחלטה היא מסוג ההחלטות שאין להעניק לגביהן רשות ערעור על פי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט או הצו).

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתשובת חברת החשמל ובתשובה לתשובה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית.

הבדיקה הפיזיקלית גילתה שקיימת רגישות ובדיקת ההדמיה הראתה כי השבר היתחבר בעמדה טובה אך לא אנטומית (העידר חפיפה בין הפיבולה לטיביה וכן זיז גרמי בקדמת הקרסול).

אצל קטינים או צעירים נקודת המוצא הנה חישוב אקטוארי על בסיס זהות בין הנכות הרפואית לתפקודית.

הנתבעת מבקשת החזר בעבור חוות דעת הפסיכיאטר אותו מימנה ואשר קבע כי לא נותר נכות, יש צדק בטענה זו. אולם, יש לזכור שמנגד בגין היתנהלותו של הנתבע נידרש בית המשפט לקיים דיון בשאלת החבות (אשר במהלכו התברר כי הנתבע אכן פגע בתובע) על אף שדיון זה היה קדם משפט בלבד נשמעו בו עדויות והיה מקום לחייב את הנתבעים בהוצאות בגין ניהול דיון זה (ראו פסק דין בת.א. 57757-03-15 י. ב. נ' איי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בהתאם לתקנות.

...

יוער כי גם אם הייתי סובר כי כיום יש מקום לגריעה נמוכה מהנכות הרפואית הרי שאזי יש לקחת בחשבון שבעתיד תהיה החמרה שתגדיל את הנכות ותגדיל את הגריעה ומשכך אני קובע כי בעניינו של תובע זה יש מקום לזהות מלאה בין הנכות הרפואית לבין הגריעה בכושר ההשתכרות, דבר שמעמיד את הפיצוי בהתאם לשכר הממוצע במשק לאור התיקון בצירוף הפסדי פנסיה על סך של 330,000 ₪ וזאת החל ממועד השחרור מהצבא (1.4.23).

בנסיבות העניין אני קובע כי יש מקום לקזז את ההוצאות בגין הדיון למול שכר טרחתו של הפסיכיאטר.

לסיכום הנני קובע כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 378,900 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין (בשיעור 15.21% כולל מע"מ) החזר אגרה ששולמה וכן החזר הוצאות משפט בסך 500 ₪.

אולם, הגענו למסקנה כי אין מקום לכך וזאת משני טעמים: ראשית, למעשה במהלך הדיונים בעירעור הוצגו לממונה השיקולים כמפורט לעיל, והוא נתן להם את המשקל שמצא לנכון, כמפורט בהודעה מיום 4.8.2022, ובהודעה זו עתר כי בית הדין הוא שיכריע במחלוקות בין הצדדים.

מעבר לכך, מצאנו מקום לתת משקל מיוחד לנסיבות הנוספות והייחודיות למקרה הנידון, שבהן נוכח הטעות והשתלשלות האירועים לאחר גילוי הטעות נאלצה המערערת להמשיך בעבודתה במשך חמש שנים נוספות ולא יכלה לממש את רצונה לפרוש מעבודה בגיל 62, ובמשך כל התקופה היה עליה להיתמודד עם אי ודאות וחרדה מפני עתידה הכלכלי לאחר פרישתה מעבודה.

אשר לדרך תשלום הפצוי: ראשית, יש לערוך חישוב אקטוארי של סכום הפנסיה בגין השכר הקובע לפנסיה תקציבית שהיה משולם למערערת במועד פרישתה לגימלאות בחודש אוקטובר 2022, אילו הייתה מבוטחת מתחילת עבודתה בקרן הפנסיה בה היא מבוטחת לגבי רכיבי השכר האחרים (להלן: הקרן).

...

מודעים אנו לכך שהחל משנת 2017 טענת ההסתמכות שינתה פניה והיא בעלת משקל נמוך יותר, שכן המערערת הייתה לפחות מודעת לסיכון שלא תתקבל הטענה בדבר זכאותה לפנסיה תקציבית, אולם בשל הנסיבות הנוספות הקונקרטיות במקרה זה, מצאנו כי צודק שלא לנכות מסכום הפיצוי גם את חלקה של המערערת בהפקדות החל מחודש ינואר 2017.

בנסיבות אלה, שוכנענו כי אין לפסוק לזכותה פיצוי לא ממוני נוסף.

סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו כמפורט לעיל.