גילוי הריון למעסיק לאחר הבנת פיטורין

אביעד בתצהירו ס' 16 מפנה לתצהיר גילוי מסמכים שבו מופיעה החלטת בימ"ש לבקשה לצוו מניעה וכך נקבע בהחלטה: "מבלי לנקוט עמדה באשר לנכונות טענות המבקשים, המשיבים 2 ו-4, שכלל אינם עובדים במקום, מוזהרים כי עליהם להמנע מלהכנס אל משרדיה של המבקשת 1 ולהמנע מכל הפרעה לסדרי העבודה תקינים במקום. המשיבות 1 ו-3 מוזהרות שלא להטריד את מי מהעובדים ובכלל זה את האחראי המשמרת והמנהלים במקום, שלא לצעוק עליהם ושלא לפגוע בעבודה התקינה במקום." (ההתרחשויות במשרדי הנתבעת ביום 13.7.14 שתוארו לעיל יכונו להלן "האירוע") .

יפים לענין זה הדברים שאמרה עדת הנתבעים – מי שהיתה אחראית המשמרת ועזבה עבודתה נוכח התנהלותן(עמ' 32 ש' 20-22) :" אני עזבתי בגלל ההיתנהגות שלהן, ידעתי שנשים בהריון אסור לפטר ושתיהן היו בהריון, ואני שלא הייתי בהריון ואני הנפש שלי מתה קמתי והלכתי בגלל שלא יכולתי לסבול, הבריאות שלי נגמרה מההתנהגות שלהן." ובהמשך: " אני לא יכולה לתאר את הצער שעברתי בדרך למסעדה ובחזור, והחוצפנות וההתנהגות הלא נאותה כלפי מנהלת הזלזול, זה היה דבר מדי יום ביומו, הרמתי ידיים ואמרתי לאביעד שאני לא יכולה להמשיך לנהל כזה מקום, זה גם יצר מרד מכל העובדות מסביב, שהן רואות עובדת שמגיעה מתי שבא לה, הולכת למטבחון לשתות קפה, מאחרת מהפסקה רבע שעה אחרי, זה גזל זמני עבודה, חוסר סדר. שבנות לא חוזרות עם כולן אלא רבע שעה אח"כ י סדר ושמשפיע על שאר העובדות." הובהר, למרבה הצער, כי התובעות החלו בהתנהלות זו , תוך כדי הריונן כאשר ברי שסמכו על ההריון שיגן עליהן מפני צעדים מתחייבים של המעסיקה, אלא שדרך זו לא צלחה.

הרעת תנאי העבודה /אפליה נקדים ונאמר- התובעות מהלו בכתב התביעה לענין זה טענות מן הגורן ומן היקב: אפליה, היתעמרות, הרעת תנאים, פיטורים- כשאף הטענות העובדתיות- לענין הקשר שבין היתנהגות זו כלפיהן לבין הריונן ולבין הגשת התביעות בהליכים אלה שלובות זו בזו וישנו קושי להבין מה נתבע מכח מה. בעיקרו של דבר טוענות התובעות כי החלו לסבול מכך שלא שולמו להן באופן מלא העמלות בגין תרומות שגייסו, וכי הוגבלה בדרכים שונות האפשרות שלהן להצליח באיסוף התרומות.

...

יתר תביעות התובעות נדחות.

מצאנו ממש בטענה זו. כתב התביעה כולל טענות מן הגורן ומן היקב שהוברר מתוך העדויות כי לפחות לגבי חלק מהן- התובעות עצמן מכחישות אותן במפורש, (כפי שצוין לעיל לענין התביעה לפיצוי בגין העדר תלושי שכר-) ולגבי חלקים אחרים- הן חולקות בפועל ע ל הנטען שם (כך למשל לגבי טענה לנזקי בריאות מעישון.

על כן תשלם התובעת 1 (שרה) לנתבעת סך כולל של 40,000 ₪ בגין הוצאותיה ושכ"ט עו"ד (פחות מ10% מסכום התביעה) ואילו התובעת 2 (תמר) תשלם לנתבעת הוצאותיה ושכ"ט בסך כולל של 36,000 ₪.

הנתבעת הוסיפה, כי התובעת במעשיה סיימה בפועל את תקופת הניסיון במו פיה, שכן אין לצפות כי מעסיק יקבל לעבודה עובדת שבתקופת ניסיון אינה דוברת אמת, מגדפת, מסרבת להגיע לשיחה ואף לא מגלה כישורים, כפי שהציגה מראש.

המחוקק נתן את דעתו לקושי בהוכחת טענת האפליה, ולכן אין הוא מטיל חובה על העובד להוכיח פוזיטיבית את טענת ההפליה, אלא נקבע כי על העובד להוכיח כי לא היתה קיימת עילה ברורה לפיטוריו על פי היתנהגותו או מעשיו, ולאחר מכן עובר הנטל על כתפי המעביד.

חזוק לגירסתו של דוד, מצאנו גם בעדותו של מאיר שהעיד כך: "לשאלת בית הדין אני משיב שהייתי עם דודו כשהייתה השיחה. אני זוכר שזה היה ביום שישי בסביבות הצהריים, הייתי איתו ברכב...הוא שאל את התובעת מה קורה ורצה לדעת מה עושים כי הוא צריך פקידה במשרד ואמר שאנו ממש מנותקים וצריך לעשות משכורות. היא התפרצה בזעם "מה אתה רוצה שאני אקיא לך במשרד? אתה לא מבין שאני בהיריון ואני לא יכולה לבוא ואני חולה" ואחר כך אמרה "שאלוקים ישלם לך על זה שאתה מפטר אותי" אבל הוא לא דיבר מילה אחת ולא אמר שהוא מפטר, רק שאל אותה מתי היא באה למשרד כדי שיידע ואם לא אז צריך להביא מישהי אחרת.

...

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש ונזק בלתי ממוני.

סוף דבר מאחר ולא מצאנו כי קיימת הצדקה לפסוק לתובעת סכום כלשהו בגין הסעדים המפורטים בכתב התביעה, דין התביעה להידחות.

בשים לב לתוצאה אליה הגענו, התובעת תשלם לנתבעת סך של 8,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

יחסי העבודה בין הצדדים לא נמשכו שישה חודשים, על כן אין התובעת נהנית מהגנת סע' 9 לחוק עבודת נשים, תש"יד-1954 (להלן – חוק עבודת נשים), המתנה פיטורי עובדת בהריון בקבלת היתר משר התמ"ת. התובעת מבססת איפוא את תביעתה על הוראות חוק שויון הזדמנויות בעבודה, הקובע בסע' 2(א) כדלקמן: "2.(א) לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת... הריון... בכל אחד מאלה:

כל עוד אלו הם פני הדברים, מצופה ממעסיק המגלה שעובדת שקבל לעבודה לא חשפה בפניו שהיא בהריון בעת ראיון העבודה, לגלות הבנה וסבלנות לכך ולהבין את הנסיבות הגורמות לדבר, מבלי למצוא בכך פגם בעובדת, או בהתנהלותה.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, ולאחר שקבענו כי היו שיקולים נוספים מהותיים לפיטוריה נוסף על ההיריון, מאחר ולא ניתן לקבוע כי לולא ההיריון, התובעת היתה ממשיכה בעבודתה עד הלידה ועד תום התקופה המוגנת, ואם כן אף לא היתה משלימה שנת עבודה, אנו דוחים את תביעותיה להפסדי זכויות סוציאליות.

...

עם זאת, בשים לב לכך כי קיימת הסכמה לעניין היקף משרתה (6 משמרות שבועיות) הנדרש של התובעת, ולכך כי תלושי השכר אשר כללו את זכויותיה הסוציאליות, תאמו בפועל את שעות עבודתה בהתאם לדיווח הנוכחות אשר בחנות, נוסף על הודעתה של הנתבעת כי כיום היא נותנת בידי עובדיה מסמך בו היא מפרטת את תנאי העבודה כנדרש בחוק, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת 350 ₪ בגין העדר הודעה לעובד.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל, ובהתאם תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה בסך 15,000 ₪.

יתר התביעות - נדחות.

בחודש פברואר 2015 גילתה התובעת כי היא בהיריון והודיעה על כך למנהל הנתבעת, מר ישראל זלמן (להלן – ישראל).

דיון והכרעה חוק עבודת נשים – האם חל? סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים אוסר על פיטורי עובדת בהיריון, המועסקת אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חודשים לפחות, ללא קבלת היתר מתאים משר העבודה והרווחה.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות, וכפי שאפרט להלן, באתי לכלל מסקנה כי יש לראות בנתבעת כמי שידעה על אודות הריונה של התובעת, ואולם, פיטורי התובעת לא באו על רקע הידיעה כי היא בהיריון, ולהלן נימוקיי.

לא בכדי התובעת לא הזכירה זאת בתביעתה שכן הגם שאין הדבר מוכיח בודאות שאכן כך היה גם לגבי התובעת, אולם ניתן להבין מכל את רוח מקום העבודה ואת יחסו לעובדות בהיריון.

...

לאור האמור התביעה בגין רכיב זה – נדחית.

אחרית דבר התביעה העיקרית מתקבלת והנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהיעדר שימוע כדין -6,000 ₪.

בשים לב לכך שהתביעה שכנגד נדחתה רובה ככולה (למעט סכום בסך 150 ₪ המהווה 4 פרומיל מסכום התביעה שכנגד), ומשסבורני כי מדובר בתביעת סרק, שלא הוגשה אלא כדי לשמש משקל שכנגד לתביעה העיקרית, אני מחייב את התובעת שכנגד לשלם לנתבעת שכנגד השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 20493-02-16 28 אפריל 2018 לפני: כב' השופט דורי ספיבק – אב בית הדין נציגת ציבור עובדים גב' סיגל רונן כץ נציג ציבור מעסיקים מר רן ורדי התובעת: ליאת מור-כהן ע"י ב"כ עו"ד אורטל מור הנתבע: רחמים מנסור ע"י ב"כ עו"ד רוני רחבי פסק דין

במהלך החודשים אפריל – מאי 2011 גילתה התובעת כי היא בהריון.

נציין בשלב זה רק כי לטענת התובעת היא פוטרה, בעוד שהנתבע מכחיש זאת מכל וכל וטוען שהתובעת התפטרה, ולאחר שהוא הבין שהיא סבורה שפוטרה ומתכוונת לעמוד על זכויותיה, אף הבהיר לה זאת והדגיש שהיא מוזמנת לחזור לעבודה, אך היא לא נענתה לכך.

את הדיון במחלוקת בעיניין אופן סיום יחסי העבודה – דהיינו בשאלה האם פוטרה התובעת, וככל שפוטרה, האם ביטל הנתבע כדין את הפיטורים – ניפתח בתאור ההתדרדרות במערכת היחסים שבין הצדדים שהחלה לאחר הודעתה של התובעת על דבר הריונה, ובהמשך לכך במהלך חופשת הלידה, היתדרדרות שהתובעת טוענת שהנתבע הוא שהיה אחראי לה, בעוד הנתבע טוען שהתובעת היא שהיתה אחראית לה. 11.

...

הנתבע העלה בכתב הגנתו טענת התיישנות ביחס לחלק מרכיבי התביעה, שלהלן נפרט ונדון בהן: ראשית הנתבע טען, והדין עמו, כי דין רכיב התביעה לפדיון חופשה להידחות על הסף, נוכח הוראת סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, הקובעת תקופת התיישנות מקוצרת של שלוש שנים בלבד לתביעות מכוחו של חוק זה. ואמנם, בהתאם לגרסת התובעת עצמה, פיטוריה התרחשו ביום 12.2.12 ואילו את תביעתה היא הגישה ביום 9.2.16, למעלה משלוש שנים לאחר פיטוריה.

מנגד, אני סבורה שיש לחייב את הנתבע ב- 2,000 ₪ בגין ימי המחלה.

לסיכום על דעת כל חברי המותב לעניין מרבית רכיבי התביעה, ועל דעת רוב חברי המותב כנגד דעתה החולקת של נציגת הציבור רונן-כץ לעניין רכיבי התביעה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי-עריכת שימוע, ודמי מחלה, הרינו פוסקים שעל הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי על אובדן הכנסה בסך 21,038 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.