גילוי הריון ברגע פיטורים

משלא נמצא פגם בהתנהלותה של התובעת אשר יש בו להצדיק את הליך הפיטורים, הרי שהנטל להוכיח כי פיטורי התובעת לא נעשו מתוך אפליה פסולה הועבר לכתפי הנתבעות ואנו סבורים כי לא עלה בידן להרים נטל זה. לא מצאנו לקבל את טענות הנתבעות לפיהן התובעת הציגה את קשייה ופניותה לפרויקט טיפין טיפין עד למועד בו גילתה שהיא בהיריון, וגם אם הדברים אכן נעשו, הרי שהרושם שהיתקבל בפנינו הוא שהדברים נעשו בתום לב מצד התובעת ובודאי שלא היה בהם בכדי להונות או להערים על הנתבעות.

היא סיפרה לי שאחרי ניסיונות חוזרים ונשנים ליצור קשר עם ליטב, מה שאמור להיות ברגע שהיא נוחתת מחו"ל שזה היה במוצ"ש או ביום ראשון, לא זו בלבד שליטב לא יצרה איתה קשר, אלא שמרים בעצמה ניסתה ליזום קשר כזה והקשר לא נוצר, ואז לפתע נוצר הקשר ביום שלישי בלילה לפי מה שמרים אמרה לי שבבוקר למחרת היתה אמורה להתחיל את העבודה לפי התכנון המקורי, ואז מרים סיפרה לי את כל פרטי השיחה ופרטי הסיטואציה ובין השאר גם את המוטיב הזה שליטב בהיריון, זה היה חלק ממכלול של שיחה שלימה שפורטה באוזני.

...

בנסיבות שהובאו בפנינו, התרשמנו כי הייתה מחלוקת כנה ואמיתית לעניין קיומם של יחסי עובד-מעסיק, ולא מצאנו כי החברה הפרה את חובתה ביודעין מתוך כוונה תחילה.

בסכומיהן ביקשו הנתבעות לקזז נזק בסך 25,000 ₪, אולם נזק זה לא הוכח בפנינו, לפיכך לא מצאנו מקום להורות על קיזוז סכום זה מהסעדים אותם קבענו.

סוף דבר חברת מרמנת תשלם לתובעת את התשלומים הבאים: תשלום בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בסך 50,000 ₪.

נקדים להבהיר, כי התובעת לא גילתה את עובדת הריונה בראיון הקבלה לעבודה.

תמליל השיחה בין התובעת לבין המנהלת במסגרתה הודיעה לה התובעת על הריונה בהצטרף לסמיכות הזמנים בין ההודעה על ההיריון לבין שיחת השימוע שנעשתה כהליך בזק תוך פחות מחצי שעה מרגע ההודעה ובהצטרף להחלטת הפיטורים שהייתה מגמתית ולא מנומקת לא הותירו מקום לספק, כי התובעת פוטרה על רקע הריונה.

...

תביעת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת – דינה להידחות.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בחלקה - התביעות לתשלום זכויות מכוח חוק עבודת נשים ותשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת – דינן להידחות והן נדחות בזאת.

ב. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך – 17,500 ₪.

טענות הצדדים התובעת: הועסקה באסותא באמצעות חלופה; העסקה משותפת בה חלופה היתה המעסיק הפורמלי ואילו אסותא המעסיקה בפועל, חלופה היא אשר הפניתה לעבודה באסותא ושילמה את השכר, אסותא קבעה את שעות העבודה, סדרי העבודה, מקום העבודה, את זהות הממונים, חופשות, היא שנתנה את ההוראות והחליטה על סיום העסקתה בעודה בהריון, תוך קפוח זכויותיה; עובדת שעתית, 28 ₪, ממוצע שכרה ב- 3 החודשים האחרונים לתקופת ההעסקה עמד על סך 4,397 ₪ ברוטו לחודש; תקופת עבודתה לא הוגדרה לתקופה קצובה; תחילת עבודתה ביום 16.3.2014; ב-5/2014 נקלטה להריון ולאחר "זמן קצר" סיפרה על ההריון ללילי מנהלת המחלקה ולגב' סקציאר טלי, מנהלת סניף חלופה בראשל"צ; כעבור כ-5 חודשים ושבוע מתחילת העבודה, ביום 21/8/2014, קיבלה מייל מטלי ובו נישאלה האם הפרויקט עומד להסתיים או שקולטים אותה והיא השיבה שתעדכן; היתקיימה פגישה ביום 31.8.2014 עם אפרת שאמרה לה ששמעה עליה דברים טובים, היא השיבה לה כי לא עשתה את מבחני פילת והודיעה כי היא בהריון בחודש רביעי, במהלך שיחה זו נאמר לה כי היא מפוטרת ונאמר לה כי אמורה לקבל עוד באותו היום הודעה מוקדמת ממחלקת כח אדם לעוד 5 ימים, כי נקלטו עוד 2 עובדות במחלקה שבה עבדה ולכן אינה נחוצה יותר, במצבה היא התחננה להישאר בעבודה אך סירבו להשאירה, באותו יום כשפוטרה ע"י אפרת היא פנתה ללילי ואמרה לה שאפרת פיטרה אותה, לילי הודיעה לה כי אפרת עידכנה אותה וכי זה בעייתי לקלוט אותה מכיוון שהיא בהריון; ב- 1/9/2014 קיבלה שיחה מגרון, מנהל תפעול בחלופה והוא קבע שימוע למחרת (2/9/2014) ולא אמר לה כי יש לה זכות להיות מיוצגת ע"י עו"ד; בטרם נערך השימוע ניכנס לשוחח עם אפרת במשך מס' דקות; התובעת הודיעה בשימוע כי היא בהריון ולכן לא ניתן לפטרה כשיש עוד שבועיים להשלים חצי שנת עבודה ונאמר לה כי היא הוגדרה עובדת זמנית כאשר קיבלו אותה לעבודה ולכן הזכויות אינן מגיעות לה; בשימוע אמר לה גרון כי חלופה לא מצאה לה עבודה אחרת וכי תעשה מאמץ לכך אך מדובר בטענה סתמית; עוד באותו יום קיבלה מכתב על סיום העסקתה שנקבע ליום 8/9/2014 כולל הודעה מוקדמת, שבוע ימים בלבד לפני שהשלימה 6 חודשי עבודה; הפרוטוקול אינו משקף את מהלך השימוע בו גם טענה כי לילי הבטיחה לה להקלט באסותא; עד למועד התביעה ותצהיר עדות הראשית, חלופה לא הציעה לה עבודה אחרת; מרגע שנודע לאפרת על דבר ההריון החלה אסותא במרוץ כנגד הזמן ועשתה כל מאמץ עם חלופה כדי לפטרה בטרם יושלמו 6 חודשי עבודה; הליך הפיטורים, תוך יומיים מרגע גילוי ההריון, מעיד על קשר בין ההודעה ובין פיטוריה; לא ברור מדוע 2 מזכירות צריכות לאייש את המשרה שלה, כאשר היא מזכירה רפואית, בעלת ניסיון מס' חודשים עם המלצות; 2 מזכירות אלה ממילא שובצו לעבודה בעבודות אחרות והן גם מעולם לא ערכו עִמה חפיפה; חלופה פירסמה ב- 9/11/2014 ואף לאחר מכן מודעות דרושים באתר ג'וב מאסטר ובו דרישה בהתאם להכשרתה; אסותא אף לא ערכה לה שימוע בעת פיטוריה מאסותא; השימוע החטוף שנערך לה בוצע על ידי חלופה בלבד; גורל המשך העסקתה באסותא כבר נחרץ והיה מנוי וגמור עם אסותא לסיים את העסקתה עוד בטרם ביצוע השימוע; לאחר מכן לא הצליחה למצוא מקום עבודה אחר בשל הריונה.

...

טענות הנתבעת 2- התובעת היתה עובדת של חלופה; יש לדחות את התביעה על הסף נגד אסותא בשל העדר יחסי עובד מעביד והעדר יריבות; מזכירה קבועה שנקלטת באסותא נדרשת לעבור מבחנים ומרכז הערכה לפני כניסתה לתפקיד אך מכיוון שמדובר בעובדת זמנית שנדרשה אד הוק לעזרה מיידית וזמנית הרי שהיא לא עברה מבדקים למעט הראיונות שצוינו; בסוף 8/2014, כ-3 חודשים לאחר המועד בו הודיעה על הריונה וכ- 5.5 חודשים ממועד הצבתה על ידי חלופה באסותא- הסתיים הצורך בשירותיה עקב גיוס 2 מזכירות.

כך בפרט, גם בבחינה בדיעבד משעה שבין הצדדים מחלוקת מהותית וע"פ דין נטל ההוכחה הוא על חלופה בעניין זה. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך כי מעדות התובעת עולה ושוכנענו כי במקרה שבפנינו – התובעת ידעה גם ידעה שהעסקתה לא תהיה מעבר ל- 9 חודשים.

סכום התביעה לא הוכח ואף לא שוכנענו כי נגרמה לה עגמת נפש ודומה כי הפיצוי שנפסק לעיל בעילות אחרות, משקף את הפיצוי הכולל הראוי בגין סיום העסקת התובעת והנסיבות שבפנינו.

סיכום לאור כל האמור – נדחית התביעה כנגד אסותא ונעתרת כנגד חלופה, המעסיקה, ברכיבים דלעיל.

בנסיבות אלה ולאור תוצאת ההליך – מצאנו כי כל צד ישא בהוצאות.

מעדותה של אביבה עלה כי היא קלטה את התובעת לעבודה כטכנאית רנטגן לשם ביצוע תורנויות ומשמרות של 14 שעות, בשל העובדה שלא היו לה עובדים שעבדו משמרות, ומרגע שהבינה שהתובעת בהריון ותכניותיה "השתבשו", הודיעה לתובעת על סיום עבודתה: "המצב הוא כזה שאני נימצאת בתור אחראית ואין לי עובדים שעבדו משמרות ואני קלטתי אותה מתוך זה שהיא צריכה לעבוד 14 שעות, צנתורים, בחדר שיקוף עם חלוק של 5 ק"ג ולעמוד שעתיים על הרגליים עם חלוק, גם אני הייתי בהריון.

עולה מהראיות כי ביום עבודתה הראשון – 1.6.17, עם גילוי דבר הריונה לאביבה, פוטרה על ידה לאלתר, המסרונים שצרפה התובעת מפריכים לחלוטין את גרסת הנתבע, עולה בבירור כי התובעת פוטרה מיד עם הודעתה על ההריון.

...

אולם התובעת לא הוכיחה תביעתה ולא גילתה באמצעות ראיות את הפסדי השכר, תלושי שכר ממכון מור- מאר לא הוגשו על ידה, ועל כן דין תביעתה לפיצוי בגין הפסדי שכר – להידחות.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, סך של 40,000 ₪ פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת סך של 8,500 ₪ בגין הוצאות משפט, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

לסיכום דברים אלו, היתנהלות של הנתבעת מרגע גילוי המידע בדבר הריונה של התובעת, לא עמדה בהוראות החוק עבודת נשים, עת הנתבעת בחרה שלא לפנות אל הממונה על פי חוק עבודת נשים לבקשת היתר פיטוריה של התובעת, כאשר ניכר כי התובעת סברה כי עדיין מתקיימים יחסי העבודה ביניהם.

...

לאור האמור לעיל, החלטנו לדחות את התביעה של התובע ברכיב זה. להשלמת התמונה, מעיון בתלוש השכר לחודש יולי 2019 עולה כי נוכה משכרה של התובעת רכיב העדר הודעה מוקדמת בסך 8,721 ₪.

סיכומו של דבר: תביעתה של התובעת מתקבלת באופן חלקי כמפורט: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין: 30,000 ₪ פיצוי לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים 52,285 ₪ הפקדות לקופת הגמל, רכיב תגמולים ורכיב פיצוי פיטורים 6829 ₪ הפקדות לקרן השתלמות 3868 ₪ פדיון דמי הבראה 1,511 ₪ סה"כ: 103,919 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום הכולל מע"מ בסך של 15,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין זה, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית, עד למועד התשלום בפועל.