גילוי הריון בטעות בראיון עבודה

בכל מקרה, אין לעובדה זו כל חשיבות, מאחר שבהתאם לעקרונות שבדין והפסיקה אין חובה לגלות את דבר ההיריון במעמד הריאיון לקבלה לעבודה.

סיבות לפיטורי התובעת הנתבע העיד כי הודעת התובעת על היותה בהריון התקבלה יום לאחר שהוא העיר לה לגבי טעויות והתרשלות מקצועית, הודעה שנמסרה כהגנה בפני פיטוריה.

...

אין אנו סבורים כי יש לחייב גם בגין התקופה המוגנת של 60 ימים לאחר חופשת הלידה, מאחר שחוק עבודת נשים לא חל בענייננו.

לסיכום נוכח האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת סך של 13,000 ₪ בגין פיצוי על נזק ממוני ולא ממוני.

כמו-כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

נבהיר את עמדתנו: מהודעות המייל שהוחלפו בין התובעת לגב' עופר עולה כי השתיים היו בקשר החל ממועד קביעת הראיון ועד למועד סיום עבודתה.

. אולי כמות המיילים מבלבלת את התהליך, אבל אני בהחלט אמרתי שהסברתי באופן נחרץ שאם היא לא תגיע בשבוע הראשון לעבודה, מועמדותה בהחלט בספק ואולי אני אודה בבחירה שלה וזה בלתי אפשרי שהיא לא תבוא ביום הראשון לעבודה, וזה מבחינתי הקו האדום, שנית, אני בהחלט חושבת שעשיתי טעות, אני מאוד ליבראלית, ואני חושבת שיש סיגנון ליבראלי שאתה משלם על זה מחיר.

בפרשת שרונה ארביב נידרש בית הדין הארצי לשאלה האם חייבת מועמדת לעבודה לדיווח למעסיק הפוטנציאלי על דבר הריונה? וקבע כי המבחן לפיו תחויב מועמדת לעבודה הנמצאת בהריון לפני החודש החמשי לגלות למעסיק את דבר ההיריון, יהא בהתאם לרלבנטיות של גילוי ההיריון לתפקיד המוצע (ר' עע (ארצי) 363/07 שרונה ארביב - פואמיקס בע"מ, ניתן ביום 26/5/10).

...

בנסיבות שהובאו בפנינו, התרשמנו כי הייתה מחלוקת כנה ואמיתית לעניין קיומם של יחסי עובד-מעסיק, ולא מצאנו כי החברה הפרה את חובתה ביודעין מתוך כוונה תחילה.

בסכומיהן ביקשו הנתבעות לקזז נזק בסך 25,000 ₪, אולם נזק זה לא הוכח בפנינו, לפיכך לא מצאנו מקום להורות על קיזוז סכום זה מהסעדים אותם קבענו.

סוף דבר חברת מרמנת תשלם לתובעת את התשלומים הבאים: תשלום בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בסך 50,000 ₪.

לתמיכה בגירסתה הגישה הנתבעת תצהיר של גב' לירז כהן סיינה, אשר העידה בתצהירה כי "במהלך תקופת עבודתה של התובעת כפקידת הזמנות אצל הנתבעת התגלעו רישום שגויים של הזמנות שנערכו על ידי התובעת (כך במקור). ניסיתי להדריך אותה מספר פעמים והערתי לה על הטעויות שהיו לגבי הזמנות שהיא ערכה". מר עובד מכחיש כל קשר בין הריונה של התובעת לבין פיטוריה.

עם זאת, עדיין יש מקום ליישום דברי בית הדין הארצי לעבודה, לפיהם מעסיק שטוען כי הייתה מוטלת על עובדת לגלות בראיון עבודה את דבר היותה בהיריון, ואינו מוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות בשלן הייתה מוטלת חובת גילוי כזו, תומך במסקנה בדבר קשר בין הפיטורים להיריון.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.11 עד לתשלום בפועל: פיצוי בגין נזק ממוני בסך 11,500 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

לבקשה צורף תצהיר התובעת וכן מספר חלקים נוספים של תימלול שיחת השימוע, כאשר לטענת התובעת, אף ששיחת השימוע הוקלטה בקובץ אחד, מפאת גודלו, הוא עבר לתימלול במספר קבצים נפרדים ומחמת טעות לתצהירה הראשון צורף קובץ אחד בלבד מתוכם.

באשר לחוסר יושר או אמינות, המיוחס לעובדת שלא גילתה את דבר הריונה בראיון לקבלה לעבודה, שההיריון אינו רלוואנטי לה (ראו להלן), כבר נפסק (ההדגשה אינה במקור): "בנסיבותיו של המקרה שלפנינו, עובדת הריונה של המערערת אינה רלוואנטית לעניין קבלתה לעבודה; המעסיק אינו רשאי לשאול לגבי עובדה זו, ואין המועמדת לעבודה מחויבת בגילויה. בנסיבות שכאלה, בהן למידע בדבר ההיריון אין כל רלוואנטיות בקשר למישרה שבה מדובר, ממילא אין חובה "לגלותו" למעסיק הפוטנציאלי.

...

עם זאת, בשים לב לכך כי קיימת הסכמה לעניין היקף משרתה (6 משמרות שבועיות) הנדרש של התובעת, ולכך כי תלושי השכר אשר כללו את זכויותיה הסוציאליות, תאמו בפועל את שעות עבודתה בהתאם לדיווח הנוכחות אשר בחנות, נוסף על הודעתה של הנתבעת כי כיום היא נותנת בידי עובדיה מסמך בו היא מפרטת את תנאי העבודה כנדרש בחוק, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת 350 ₪ בגין העדר הודעה לעובד.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל, ובהתאם תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה בסך 15,000 ₪.

יתר התביעות - נדחות.

התובעת הבהירה לו כי היתה אמורה לשוב לעבודה ביום 1.4.20 בתום שמירת ההריון, אולם מאחר ומשרד הנתבעים נמצא בחל"ת אין לה לאן לחזור ומשכך היא מבקשת שגם אותה יוציאו הנתבעים לחל"ת. שי סירב לבקשתה והבהיר, בין היתר, שאינו סומך עליה והספיקו לו הבעיות והחקירות שעבר כתוצאה מהטעויות שעשתה התובעת מול המל"ל. היה זה נסיונה הראשון של התובעת לשוב לעבודה לקראת תומה של תקופת שמירת ההריון, והוא לא צלח (סעיפים 27-40 לכתב התביעה; סעיפים 21-34 לתצהיר התובעת; תיכתובות ווטספ בין התובעת ושי – נספח ד' לכתב התביעה).

הוא ראה באי גילוי עובדת ההיריון בראיון הקבלה דבר שמצביע על חוסר מהימנות של התובעת.

הוא ציין בשיחתם מחודש 7/20, שאחד מהמקרים איתה שלא התנהלו כפי שצריך היה שהיא הגיעה לראיון עבודה ולא היתה כנה וישרה איתו בנוגע להריונה (עמוד 7 שורות 13-20 ועמוד 16 שורות 14-17 בתמליל השיחה מחודש 7/20 - נספח ו' לתצהיר התובעת) וכי הוא מסכים להשיב אותה לעבודה בתנאי שיהיה לה יושרה ואמינות וקישר זאת לעובדה שהגיעה לראיון עבודה אצלו ולא שתפה אותה בנוגע להריון (עמוד 18 שורות 20-24 בנספח ו' לתצהיר התובעת).

...

מאחר ושי חלק על מוסכמה זו במהלך דיון ההוכחות (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 21-22), אנו קובעים שיש לראות בחברה מעסיקתה של התובעת עם שי. התובעת טוענת כי יש לראות בנתבעים כמעסיקיה במשותף לאור העובדה ששכרה שולם לה על ידי החברה ותלושי השכר הופקו על ידי שי (סעיף 6 לכתב התביעה).

התוצאה היא 1,895.63 ש"ח (5.17 X 378 ש"ח X 97%).

אנו מקבלים את תחשיבה של התובעת בענין זה (סעיף 90 לכתב התביעה; סעיף 86 לתצהיר התובעת).

דחיית התביעה לפיצויי הלנה אנו דוחים את התביעה לפיצויי הלנה בגין רכיבי התביעה בהליך כאן (סעיף 94 לכתב התביעה).