גיל פרישה על פי הסכם קיבוצי באל על

כך, בעיניין אסא נפסק כי השוני המהותי בין תפקיד של "טייס מפקד" לתפקיד של "טייס מפקד בשיוט" מצדיק גם שוני בשכר; בעיניין הלר נפסק כי בתקופת ההודעה המוקדמת בת שלושה חודשים לאחר הגיע העובד לגיל פרישה, שלה זכאי עובד אל על פי ההסכם הקבוצי, ושבה טייסים לא יכלו לבצע את עבודתם כטייסים, מחד על אל על לנסות להציע לטייסים תעסוקה בתפקידים חלופיים, ומאידך הטייסים יהיו זכאים לתנאי השכר והעבודה הנגזרים מהתפקיד שיבצעו בפועל ולא מהתפקיד אותו מילאו ערב פרישתם.

ראשית, התחייבות זו אינה חלה בעניינינו, שכן אין מדובר בנסיבות של שינוי תנאי השכר של אצ"א קיים (דור א') על פי ההסכם כפי שיהיה מזמן לזמן, אלא בהסכם המתייחס לנסיבות חדשות שלא הוסדרו בהסכם 1990 או הסכם אחר שחל באל על עד לאותו מועד – המשך העסקת העובד לאחר הגיעו לגיל 65, עת אינו יכול לבצע את התפקיד שביצע עד גיל 65.

...

בעניין בוסי [ע"ע (ארצי) 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי ו-15 אח' (02.10.2011)] עמד בית דין זה על האופן שבו יש לבחון האם החלטות מעסיק על בסיס קריטריון ניטראלי תואם גיל הן בגדר הפליה מחמת גיל, באומרו: "לטעמנו, הלגיטימיות של החלטות הרשת, שבבסיסן נמצא שיקולים בעלי מתאם גבוה לגיל, ראויה להבחן לאור הוראותיו של חוק השוויון והעיקרים העומדים בבסיסו, שמא היא בגדר הפליה מטעמי גיל. זאת, אף שקריטריון הגיל אינו מצוין בהן במפורש. בקשר לכך ניתן אף להסתמך על הוראת סעיף 2(ב) לחוק השוויון לפיה "רואים כהפליה גם קביעת תנאים שאינם ממין העניין". אנו סבורים כי מקום שמתאם הוותק לגיל הוא כה ברור, כפי שאף מתברר בנסיבות המקרה בערעור שלפנינו, ומשיסוד הכוונה אינו רלוונטי לעניין קיומה של הפליה פסולה, העדר ציון מפורש של הגיל בהחלטה, אינו צריך לשקול, בין לעניין תחולת החוק, ובין בכלל.

אנו סבורים, כי במסגרת הליך זה אין מקום להידרש לטענות העובד באשר לאי שיבוצו בתפקידי הדרכה וזאת מטעמים אלה: 69.1.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי ערעורו של העובד נדחה, וערעורה של אל על מתקבל.

בנסיבות העניין, נוכח העובדה שהעובד העלה טענות עקרוניות הראויות לדיון, לא מצאנו מקום לחייב את העובד בהוצאות.

בעדותו של מר עברון, נציג הנתבעת, אף הבהיר מר עברון כי ועד העובדים בנתבעת מאוד מעורב בעינייני זכויות, כאשר שיטת חישוב זו הונהגה גם ביחס לחברי ועד שפרשו: "ש. נשאלת פה שאלה מפורשת בעיניין של אם יש מיסמך ומאיפה אתה יודע שהוועד יודע , תסביר לבית הדין מה מידת המעורבות של וועד עובדים באל על באכיפת זכויות?

על פי הוראות הדין וההסכם הקבוצי ימי מחלה נספרים כימים קלנדריים ולא כימי עבודה.

פיצוי בגין עוגמת נפש לטענת התובע, זכאי הוא לפצוי בגין עוגמת נפש וזאת שעה שבמועד הגעתו לגיל פרישה החליטה החברה לבצע שינוי באופן חישוב שווי ימי המנוחה להם היה זכאי במהלך כל השנים, במטרה לפגוע בזכויותיו הכספיות תוך הפרת הוראות ההסכם הקבוצי, אשר הובילה לעוגמת נפש לתובע.

...

בנסיבות מקרה זה, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש הואיל וכפי שפירטתי לעיל, טענות התובע לפיצוי בגין תשלום ימי מנוחה שלא כדין, נדחו.

מעבר לדרוש, אציין כי הנתבעת הוכיחה כי פעלה כדין בכל הקשור לקבלת ההחלטה שלא לשנות את מתכונת העסקת התובע, על מנת למנוע הגדלה מלאכותית של שכרו טרם פרישתו, בניגוד לנהלי הנתבעת (ס' 41 - 43 לתצהירו של מר עברון אשר לא הופרכו וכן נוהל הנתבעת, צורף כנספח ז' לתצהירו של מר עברון) לפיכך, טענת התובע כי הינו זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש, נדחית.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

על פי אמת מידה זו, הנני סבור כי הסכם קבוצי המחייב עובד לפרוש בגיל 60, תוך הפליה מחמת גילו, פוגע באיזון העדין שבין חופש החוזים וכבודו של העובד המבוגר ושוויונו.

התוצאה היא כי סעיף 16 להסכם הקבוצי באל-על בטל במידה שהוא קובע גיל פרישה מוקדם לדיילי אויר, בהיותו סותר את חוק שויון ההזדמנויות, וזאת מיום שחוק זה אוסר על הפליה מחמת גיל (כלומר כג' בסיון תשנ"ה (12.6.1995)).

...

בין כך ובין אחרת, מקובלת עלי מסקנתו של חברי הנשיא ברק בענייננו, לפיה על בסיס ההנחה שקביעת פרישת החובה ב"אל-על" בגיל 65 היא כדין, הרי "כל גיל פרישה נמוך יותר מהגיל המקובל בין אם ליחיד ובין אם לקבוצות עובדים, מבלי שהדבר מתחייב מתפקידם, היא הפליה מחמת גיל". אודה כי השאלה הנוגעת לתקנת הציבור באשר להפליה מחמת גיל הטרידה אותי לא מעט בשלב זה של ההליכים, נוכח המחלוקת שנתגלעה בין חבריי הנשיא ברק והשופט זמיר בשאלה העקרונית בדבר השימוש בתקנת הציבור להתערבות בחוזים.

מקובלת עלי גם דעת הנשיא ברק, כי דווקא כאשר מדובר בהסכם קיבוצי, השיקול של כיבוד האוטונומיה של רצון הפרט נחלש, באשר היחיד אינו הצד לחוזה, אלא מחויב על פיו.

ת התוצאה היא, כי הוחלט ברוב דעות (כנגד דעתו החולקת של השופט מ' חשין) לדחות העתירה בדנג"ץ 4773/97 כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.

האומנם צודקת אל-על בטוענה כי אופיים ומהותם של תפקידי הדיילים מכתיבים צורך בפרישתם המוקדמת? יתר-על-כן: בתתנו דעתנו להתערבותו המצומצמת של בית-משפט בהוראות הסכמים קבוציים, האם נכון וראוי הוא שנהפוך את הוראות ההסכם הקבוצי על פיהן? אל-על טוענת בתוקף כי תפקידיו של דייל אויר שונים באורח מהותי מתפקידיו של עובד קרקע, וכי שוני זה מצדיק מעצמו את ההבדל בגיל הפרישה הכפויה.

6.3 בחברת OLYMPIC היוונית אין גיל פרישת חובה לאצד"א, אולם מספר שנות עבודתו המכסימלית של עובד בחברה הוא 42 שנים (בעוד שחלק מן התובעים הועסקו באל על קרוב לשלושים שנה).

השאלה המרכזית העומדת בפנינו בעתירות אלה היא, אם הוראות ההסכם הקבוצי המיוחד שלפיהן על דיילי אויר לפרוש בהגיעם לגיל שישים, בשונה מעובדים אחרים באל-על, הנן חוקיות; ובפרט אם סותרות הן את הוראות חוק שויון ההזדמנויות בעבודה, כפי שתוקן בשנת 1995 בחוק שויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 3).

בענין שלפנינו, משהראו הדיילים כי על-פי הסכם העבודה נאלצים הם לפרוש בגיל מוקדם מן המקובל במשק, היה על אל-על, כמעבידתם, להראות כי היה זה מתחייב להבחינם בשל אופיו של התפקיד.

...

אולם נוכח המסקנה שאליה הגעתי פטורה אני מלהכריע בשאלה אם קביעת גיל פרישה כפויה שונה לדיילי האוויר ולדיילי הקרקע או קביעת גיל פרישה שונה בין שתי קבוצות עובדים אחרות אצל אותו מעביד הינה הפליה מחמת גיל, שכן הגעתי למסקנה כי עצם קביעת גיל שישים כגיל פרישה כפויה לדיילי האוויר, בלא קשר לגיל הפרישה של דיילי הקרקע, מפלה את דיילי האוויר שהגיעו לגיל זה מחמת גילם.

על רקע בחינה כזו של העובדות והטענות הגעתי למסקנה כי דיילי האוויר שאולצו לפרוש בגיל צעיר מהמקובל הופלו הפליה מחמת גיל, כמשמעותה בסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

המסקנה היא, כי על-פי הנורמות החברתיות המקובלות כיום בישראל, קביעת גיל פרישה כפויה, שהיא בגדר הנורמה המקובלת הן בחקיקה והן בהסכמי העבודה הקיבוציים, אינה הפליה פסולה אלא הבחנה עניינית מותרת מחמת גיל.

המסקנה היא, כי על פי הנורמות החברתיות המקובלות כיום בישראל קביעת גיל פרישה כפוייה, שהיא בגדר הנורמה המקובלת הן בחקיקה והן בהסכמי העבודה הקיבוציים, אינה הפליה פסולה אלא הבחנה עניינית מותרת מחמת גיל.

לענייננו ראוי להדגיש כי גיל פרישה כפוייה זה מקובל גם באל-על. במאמר מוסגר יוער, כי רוחות חדשות נושבות חברה שלנו, כמו בחברות אחרות, ואין לשלול התפתחות עתידית אשר תערער את נקודת המוצא ביחס לגיל הפרישה הכפוייה הראוי, ואולי אף ביחס לפרישה כפוייה מחמת גיל בכלל.

...

באשר לטענה כי פיטורים בנסיבות האמורות, יש בהן פגיעה בזכויותיה של התובעת מכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, הרי שגם זו דינה להידחות.

לא מצאנו שהפיטורים הינם בניגוד להבטחה שניתנה לתובעת עם קבלתה לעבודה.

לאור האמור נדחית התביעה.