גיל ילדים הזכאים לקצבת ילדים

ביום 13/2/11 קבעה ועדה רפואית לעררים כי הילד זכאי לקיצבת ילד נכה בשיעור של 50%, מיום 1/12/10 ועד יום 31/12/12.

"ילד הזקוק להשגחה קבועה של הזולת" מוגדר בתקנות כ: "ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל ליקוי, מחלה כרונית, בעיית היתנהגות או הבנה לקויה של הילד, הוא זקוק לנוכחות של הזולת בקירבתו, כדי למנוע מצבי סיכון לעצמו או לאחרים וזאת באופן החורג במידה ניכרת מילדים בני גילו". לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הועדה מצאתי כי דין העירעור להדחות.

...

ממכלול הטעמים המפורטים עולה שלא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם, לא כל שכן פגם קיצוני העולה כדי טעות משפטית.

משכך אין מקום להתערבות בית הדין בהחלטה ואין מנוס מדחיית הערעור.

סוף דבר – הערעור נדחה.

ביום 19.11.13 הגישה תביעה לקבלת קצבת זקנה, אשר נדחתה בהחלטת הנתבע מיום 10.12.13, מן הטעם כי היא הוגשה באיחור וכי היא אינה תושבת ולא הייתה תושבת ישראל, בהגיעה לגיל זקנה (להלן – "ההחלטה מיום 10.12.13").

התובעת הוסיפה כי מאז ומתמיד היא שילמה דמי ביטוח לאומי וקיבלה את כל זכויותיה, לרבות קצבת ילדים.

...

לנוכח המפורט, לא מצאנו כי הונחה בפנינו תשתית ראייתית מספקת שתתמוך במסקנה כי התובעת לא התגוררה בתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלוונטית, שכן העובדה שלא נמצאה בביתה פעמיים בלבד, אין בה כדי להוות הוכחה שהיא אינה מתגוררת במקום.

לנוכח כל המפורט לעיל, דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובעת סך 4,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ניתן היום, כ"ו אדר ב' תשע"ו, (05 אפריל 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

להבנתי קיים הבדל ברור בין ההפחתה שנקבעה בתיקון לחוק ובין התנאים שנקבעו לעניין הזכאות לקיצבת ילדים ובהם: המצאות הילד במדינת ישראל; גיל הילד יהא נמוך משמונה עשרה שנים (סעיף 65(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995); הילד, ככלל, מצוי בחזקתו של ההורה הזכאי (סעיף 69 לחוק הביטוח הלאומי); וכן היות ההורה "מבוטח" כהגדרתו של מונח זה בסעיף 65(א) לחוק הביטוח הלאומי.

...

הערה נוספת שמצאתי להעיר בשולי הדברים היא זו. לגישתי, ההפחתה נושא העתירות אמנם אינה פוגעת בזכות החוקתית לשוויון ואף לא בזכויות חוקתיות אחרות ועל כן אין להיעתר לסעד שנתבקש בעתירות קרי - ביטול התיקון לחוק הקובע את ההפחתה.

מסיבות אלה ומסיבות נוספות שניתן להעלות בהקשר זה, אני סבורה כי מן הראוי לשקול שימוש באמצעים אחרים לקידום המטרה הראויה של עידוד חיסונים לילדים, למשל בדרך של מתן תמריץ כלכלי חיובי למחסנים או לחלופין שימוש בסנקציות אחרות.

על כל פנים, משלא מצאתי כי האופן שבו פעל המחוקק פוגע בזכות חוקתית, אני מצטרפת כאמור לתוצאה שאליה הגיעו חברותיי השופטות ארבל וברק-ארז לפיה דין שלוש העתירות להידחות.

כזכור, בסעיף זה נקבע כך: "(ב) היה למבוטח ילד אחד שבעדו משתלמת גמלה לפי סימן זה, תשולם הגימלה בשיעור האמור בסעיף קטן (א) אם היתקיים אחד מאלה: ... (2) למבוטח בן או בת נוספים שמלאו להם 18 שנים ואשר רק בשל גילם לא משתלמת בעדם גמלה לפי סימן זה". הנתבע טוען כי הזכאות לפי סעיף זה אינה אוטומאטית, וכי המעבר בין סעיף קטן (א) לסעיף קטן (ב) איננו יכול להעשות ללא שיקול דעת, והוא דורש מתן החלטה ובחינת נסיבות המקרה, בהתאם לחוזר 1969.

...

ראו גם בסיכומי התגובה של הנתבע[footnoteRef:53]: "... (ש)עד ליום זה, ולאחר למעלה מ-4 שנים, התובעים לא המציאו שום מסמך רפואי ביחס למצבו הרפואי של מתנאל בין השנים 2019-2017, טרם גיוסו לצה"ל, המעיד על התקפים באותה תקופה. המסקנה המתבקשת היא שלא היו (ה)תקפים". [53: ראו סיכומי התגובה של הנתבע מיום 23.11.2023, סעיף 14.

] לסיכום עד כה – אנו דוחים את כלל טענות התובעים ובכל הקשור למתנאל.

סוף דבר לסיכום – טענותיהם של התובעים ביחס לאושרי, אלרואי ו-מתנאל דינן להידחות במלואן – דחינו את טענות התובעים ביחס לאושרי, בעיקר משעה שאושרי מעולם לא קיבל קצבת ילד נכה, ולא ניתן כיום ואף אין הצדקה להעניק לו גמלה רטרואקטיבית, שנים רבות אחורה; דחינו גם את הטענות ביחס לאלרואי, היות שטענות התובעים ביחס אליו התרכזו במכתב אחד בלבד משנת 2019, וכאשר הטענות הועלו לראשונה בשיהוי ניכר ורב ובשלהי שנת 2022; ולבסוף, אנו דוחים גם את טענות התובעים לגבי מתנאל.

כמובהר בחוזר באופן ברור: "קביעת הזכאות לגימלת ילד בעילת סיוע בתקשורת תביא בחשבון את פסיקת בית הדין לעבודה בנושא. הפסיקה קובעת כי אין הכרח שיהיה מדובר במצב של העידר מוחלט של יכולת לתקשורת מילולית אלא יש לקבוע זכאות על פי השוואה לבני גילו. תקנה זו תחול על ילדים מגיל 3 שנים". טענות המשיב כי ועדת הערר איננה כפופה להוראות חוזר עומדת בסתירה לפסיקת בית הדין הארצי (בר"ע 53887-07-22 ח.ש. נ' המוסד לביטוח לאומי (1.1.2023)).האוסרת על ועדת הערר לסטות מהנחיות החוזר לרעת המבוטח, כאשר הטעם לכך הוא: "כיוון שפקיד התביעות ורופאי המוסד נוהגים כיום בהתאם לחוזר, אין מקום שועדה רפואית לעררים תסטה ממנו לרעה. סטייה זו של ועדת הערר למעשה מפלה לרעה מבוטחים שעניינם נדון על ידי ועדות הערר לעומת מבוטחים שנבחנו על ידי רופאי המוסד" אעיר כי בכתב התשובה שהגיש המשיב לאחר הדיון, שב והודיע כי על אף המלצת בית הדין הוא עומד על טענותיו, תוך שהוא ממשיך להיתעלם מפסק הדין בעיניין ח.ש. אליו הפניתה המשיבה כבר בכתב העירעור ושב והפנה לפסיקה שאינה רלוואנטית נוכח ההלכה שנפסקה בעיניין ח.ש. המצוטט לעיל.

...

דיון והכרעה סעיף 3 לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), תש"ע - 2010 מגדיר ילד הזקוק לסיוע בתקשורת כדלקמן: "ילד שמלאו לו 3 שנים, הזקוק לסיוע בכל הקשור לתקשורת עם הזולת בשל העדר מוחלט של יכולת לתקשורת מילולית המקובלת בקרב בני גילו." משכך אין בידי לקבל את פרשנות המשיב לפיה ילד עם ליקוי מיוחד בתחום השפתי הוא ילד הנעדר יכולת לתקשר מילולית באופן מוחלט, וזאת נוכח הקבוע בסיפא של הסעיף, הקובע כי הההתייחסות ליכולת התקשורת היא בהתאם למקובל "בקרב בני גילו" של הילד (ב"ל 16941-05-23 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (3.1.2024); ב"ל 26616-01-21 כהן נ' המוסד לביטוח לאומי (18.5.2021).

סוף דבר עניינה של המערערת יוחזר לוועדת הערר באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: ועדת הערר תדון מחדש בעניינה של המערערת לאחר שתיתן דעתה לכך שקלינאית התקשורת אבחנה את המערערת בחודש דצמבר 2022 כסובלת מאפרקסיה של הדיבור.