מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

גיור לא ממלכתי הכרה חוקית ודתית

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2005 בעליון נפסק כדקלמן:

כך סבר חברי הנשיא בבג"ץ 5070/95 נעמת נ' שר הפנים, פ"ד נו(2), 721, 753: "מקובל עליי כי הגיור בישראל אינו רק אקט פרטי, יש לו השלכה ציבורית. מכוחו מצטרף אדם לעם ישראל. בעקבותיו ניתן לרכוש אזרחות ישראלית. יש איפוא צידוק להסדר ממלכתי של היבטים צבוריים של הגיור, מעבר לקבוע בחוק המירשם, אשר מטרותיו מוגבלות והן בעלות אופי סטטיסטי". על כך חזר חברי בסעיף 10 של חוות דעתו בעתירות הנוכחיות: "מתבקש מכאן, כי תחולתו של חוק השבות לא תהא תלויה אך ברצונו הסובייקטיבי של האדם. מדינה אינה מעניקה את מפתח הכניסה אליה לכל אדם, על פי רצונו הסובייקטיבי. תחולתו של חוק השבות מותנית בהפעלתו של מבחן אובייקטיבי, על פיו מצטרף אדם אל העם היהודי, ובקיומם של אמצעי בקרה ופקוח ראויים להגשמתו של מבחן זה, ואי-ניצולו לרעה". בסעיף 11 של חוות דעתו הוסיף חברי הנשיא ואמר: "ההכרה בגיור לעניין חוק זה מעניקה למתגייר את המפתח לכניסה לישראל ולרכישת אזרחות בה. רמת הפיקוח במסגרת זו חייבת להיות, מטבע הדברים, הדוקה יותר ומידת הראיות הנדרשת צריכה להיות גבוהה יותר. מכאן האפשרות כי אותו אדם עצמו ירשם כיהודי במירשם, אך לא יוכל להחשב כיהודי לעניין חוק השבות". ולבסוף, אביא מדבריו של חברי בסעיף 14 של חוות דעתו, לאמור: "יש להבטיח כי יוכר רק גיור בעל אופי דתי, וכי לא יוכר גיור שכל כולו לא בא אלא כדי לנצל את זכותו של יהודי לעלות לישראל לשם רכישת טובות הנאה כלכליות. לשם כך נידרשת מידה ראויה של פקוח ובקרה כי הגיור לא נוצל לרעה" (ההדגשות הוספו).
...
על פי עמדתם של שופטי הרוב, כאמור בפסק דינו של חברי הנשיא, א' ברק, חייב שר הפנים להיעתר לבקשתם.
        האם ראוי לו לבית המשפט שיפסוק בשאלה אם היה נכרי פלוני ליהודי? האם ראוי לו שיפסוק בשאלה אם נתקיימו במתגייר התהליך הפנימי והתהליך החיצוני? האם ראוי לו שיפסוק בשאלה מי מוסמך לגייר?              בפרשת נעמת, שבה נדונה – לפי השקפתי, רק לכאורה – עתירתם של העותרים שם להירשם במרשם האוכלוסין כיהודים הבעתי, בין שאר דברים, את דעתי כי:   "הסוגיה מיהו 'שנתגייר' - שבה כרוכה השאלה מיהו יהודי - היא כבדת משקל מאוד, שנויה במחלוקת ציבורית חריפה ונוגעת בעצבים חשופים ובערכי יסוד של ציבורים גדולים במדינת ישראל ובתפוצות העם היהודי, ומראשית ימיה של המדינה עמדה על סדר יומה הציבורי (עיינו, בין היתר, בסקירתו של השופט מ' לנדוי בבג"ץ 58/68 בנימין שליט נ' שר הפנים ואח', פ"ד כג(2) 477, 522 – 525). סבורני שאין להימנע עוד מן ההגדרה, שראוי שלא תיעשה בהכרעה של בית המשפט, אלא כתוצאה של עיון מעמיק בכל הדעות והאמונות של כל הזרמים בציבור ומתוך מאמץ משותף להגיע להסכמה רחבה" (שם, בעמ' 765).
לענין זה מקובלת עלי הצעתו של חברי הנכבד השופט א' א' לוי להסמיך למטרות אלה את המערך הממלכתי החדש של הגיור, כאמור בסעיף 5 לחוות דעתו.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

את טענותיהם סמכו העותרים על ההלכות שנפסקו זה מכבר, ובנוסף, הפנו לדברים שנאמרו בפרשת טושביים ב', גם אם היה זה אז למעלה מן הצורך, ולפיהם – מערך הגיור הממלכתי אינו מחזיק בסמכות בלעדית באשר להכרה בגיור לצרכי שבות.
בית המשפט הוסיף, כי "הכרעתנו היום מצומצמת לשאלת הקניית מעמד מכוח חוק השבות. זוהי אינה שאלה דתית, כי אם שאלה אזרחית-ציבורית. איננו קובעים דבר, במסגרת הליכים אלה, בשאלת ההכרה בגיור שעברו העותרים בהקשרים אחרים. המתנו לדברו של המחוקק. משבוששה הכרעתו של המחוקק לבוא – לא ראינו מנוס מהכרעה שיפוטית בעיניין זה". בדעת מיעוט החזיק המשנה לנשיאה, א' רובינשטיין, פרשׂ שם יריעה רחבה – היסטורית, משפטית, הלכתית; עשה כן מניסיונו, מחכמתו ומלבו, ושב וקרא ל"אסדרה חקיקתית ממלכתית בנושא הגיור [.
...
זאת במיוחד נוכח פסקי הדין בבג"ץ 2597/99 מקרינה נ' משרד הפנים, פ"ד נט(6) 721 (2005) ובבג"ץ 7625/06 רגצ'ובה נ' משרד הפנים (31.3.2016) (להלן: עניין רגצ'ובה) שצירופם מוביל למסקנה בלתי נמנעת שאין מנוס אלא מלהכיר במי שעברו גיור בקהילה הרפורמית או הקונסרבטיבית בישראל כיהודים לעניין חוק השבות, התש"י-1950.
התקופה הארוכה של חמש עשרה שנה משקפת יותר מכל את מורכבות הסוגיה, שמעוררת רגשות עזים ורלוונטית לעם היהודי באשר הוא, בארץ ומחוצה לה. המתנו ודחינו, אך בסופו של דבר תפקידנו וחובתנו – אם הצדדים לא הגיעו להסכמה לאחר פרק הזמן שניתן לכך – הם לפסוק את הדין.
השופט נ' סולברג הצטרף למסקנה המשפטית של דעת הרוב, אך סבר בדעת יחיד כי יש להשהות את מועד כניסת הצווים לתוקף ב-12 חודשים מיום כינונה של הממשלה ה-36, כדי לאפשר אסדרה חקיקתית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

נפסק, כי אין להגביל את ההכרה בגיור למערך הממלכתי בלבד וכי את הביטוי "שנתגייר" שבסעיף 4 לחוק השבות, יש לפרש על פי מבחן "הקהילה היהודית המוכרת" שנקבע בעיניין טושביים: "גיור שנערך על ידי אורגאנים דתיים במסגרת קהילה יהודית מוכרת ועל פי אמות המידה הנוהגות באותה קהילה". עוד נפסק, כי ההכרה בגיור שנערך בישראל לצורך חוק השבות, מותנת בכך שהמתגייר שהה כדין בישראל בעת הליך הגיור והחזיק באשרה בת תוקף, כאשר "אין נפקות לסוג האשרה בה מחזיק המתגייר". בעיניין רגצ'ובה דובר בין היתר בגיור שנערך בבית הדין האורתודוכסי בנשיאות הרב קרליץ, ונקבע כי גיור בבית דין זה מהוה גיור ש"נעשה במסגרת קהילה יהודית מוכרת".
בעוד שבתי הדין לגיור מתמקדים בהיבט הדתי-פרטי של הגיור, בפני המשיב עומד ההיבט הצבורי-אזרחי של הגיור, ומכך נידרש טיב בדיקה אחר, שתכליתו לוודא כי הליך הגיור לא נוצל לרעה מתוך מניע תועלתני גרידא לצורך קבלת אזרחות ישראלית על פי חוק השבות ורכישת הזכויות הכלכליות הנילוות לכך.
...
מהמקובץ עולה כי אין בהכרעתה של סמכות הלכתית מוכרת בדבר תוקפו של הגיור, כדי לפטור את המשיב מלבחון בעצמו את כנות כוונותיו של המתגייר או להגביל את בדיקתו רק למקרים חריגים.
בן הזוג הבהיר כי "היא תמיד היתה גרה איתי היא רק היתה ישנה במקומות אחרים". בנוסף, בריאיון מיום 8.6.2021 במסגרת הליך השבות, מסרה העותרת גרסה חדשה ולפיה "כשהתחלתי ללמוד גיור החלטנו שאני אעבור להתגורר בחדר נפרד אך באותו הבית" וכי גם כשהחל ההליך בביה"ד הם עדיין התגוררו באותו בית בחדרים נפרדים.
משלא נמצא בה פגם ושמלא נמצא כי חורגת היא במידה קיצונית מהסביר אין עילה להתערבות בה. סוף דבר אשר על כן, העתירה נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

זאת ועוד: עם החשש מפני ניצול לרעה של חוק השבות ניתן להיתמודד באמצעות הגברת הפיקוח והביקורת על מי שמבקש לממש את זכותו למעמד מכוח שבות, באופן שלא יוכר גיור שאינו כן, וזאת מבלי לפגוע בזכויותיהם של המתגיירים הכנים.
על רקע הקשרן של הוראות חוק השבות, ניתן לקבוע כי המושג גיור שבו איננו מתייחס לפעולה פרטית-דתית גרידא.
וודאי שאין מתחייב ממנה כי הפיקוח יהיה באמצעות הכרה בגיור הממלכתי בלבד.
...
סיכומו של דיון זה במסקנה שעמדת המשיבים, שלא נועד הגיור אלא להכשיר את שהיית העותרת בישראל אינה מנותקת מהשתית הראייתית שעמדה בפני המשיבים ואינה לוקה באי סבירות.
השאלה הממשית שבפני היא, האם בפני מצד המשיבים החלטה חסרת בסיס, הלוקה, לפיכך, באי סבירות המצדיקה התערבות בה. ואולם, נוכח כל האמור, אינני בדעה, שבפני החלטה בלתי סבירה באופן קיצוני המצדיק התערבות בשיקול דעתם של המשיבים.
סוף דבר, העתירה נדחית.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

בתגובתם המקדמית טענו המשיבים – המשרד לשירותי דת (המשיב 1), מערך הגיור הממלכתי במשרד ראש הממשלה (המשיב 2) והרבנות הראשית לישראל (המשיבה 3) – כי המדינה אינה מחויבת לממן הליך ברית מילה במסגרת גיור המבוצע בישראל על-ידי גוף פרטי (בין אם אורתודוכסי, לרבות גיור באמצעות בתי דין של העדה החרדית, ובין אם קונסרבטיבי או רפורמי), וכי מימון ברית המילה בהליך גיור הנערך בחסות ממלכתית אינו מהוה הפליה אסורה כי אם הבחנה מותרת.
גיורים לא-אורתודוכסיים הוכרו לצורך חוק השבות כבר לפני שנים רבות, קודם כול ביחס לגיורים המתקיימים בחו"ל. "פיצול הסטאטוס" הוא איפוא נתון יסוד שהמשפט הישראלי נידרש להכיל ולקבל, בנקודת התפר שבין החוק האזרחי לחוק הדתי.
...
ואולם, סבורני כי טיעון עקרוני זה אינו יכול להצדיק את הסירוב לממן את השירות הפרטי במקרה דנן.
אשר על כן, ובהינתן הצטברותם של הטעמים שלעיל, אני מסכים עם מסקנתה של השופטת דפנה ברק-ארז לפיה דין העתירה להתקבל בנסיבות המקרה דנן.
ואולם, משניסיונות אלו לא הבשילו, אין מנוס מלהכריע בעתירה שלפנינו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו