גידול סרטני בכליה עקב חשיפה לחומרים מסוכנים בעבודה

בחוות דעתך ציינת כי : "... מחוות דעתו של ד"ר סגל, עולה שרק בשנת 2000 המנוח החל לעסוק בגידולי השדה, לכן חשיפה לקוטלי עשבים ככל הנראה הייתה מאותה תקופה ולא לפני כן. כידוע סרטן תעסוקתי מתפתח במשך שנים רבות, כך שהחשיפה לקוטלי עשבים שהחלה רק בשנת 2000 וגם בתדירות נמוכה בסה"כ לא הייתה יכולה לגרום למחלה ממארת במנוח...." אבקש להפנותך להחלטת בית הדין הנכבד מיום 31.5.2015 - סעיף 3 לעבודות המוסכמות, לפיהן "החל מ- 1987 נחשף המנוח לחומרי הדברה... עד לתקופת גילוי המחלה והפסקת עבודתו בפועל". האם לנוכח העובדה כי המנוח נחשף לחומרי הדברה משנת 1987 תשתנה מסקנתך, בייחוד לנוכח העובדה כי במנוח לא נימצאו גורמי סיכון מוכרים לסרטן הכליה ולנוכח גילו הצעיר מאוד בעת גילוי המחלה? אבקש להפנותך להחלטת בית הדין הנכבד מיום 31.5.2015- סעיף 3 לעובדות המסוכמות, לפיו, המנוח נחשף לחומרי הדברה החל משנת 1987, לריסוסי שדה- יומיים בכל שנה, ריסוס עגלים- פעם בשבוע למשך שעה וחצי, ריסוס נגד זבובים – פעם בשבוע בחודשי הקיץ (מאי לאוקטובר).

זאת ועוד מציינת התובעת כי בין שיקוליה שקלה המומחית את העובדה כי למנוח לא היו גורמי סיכון להתפתחות המחלה ומתייחסת לקשר הישיר בין חשיפה לאסבסט והתפתחות המחלה באשר לעילת המקרוטראומה התובעת טוענת כי יש לקבל את תביעתה כיוון שהמנוח נחשף שוב ושוב לחומרים מסוכנים כגון: חומרי הדברה, ריסוס, דישון ואסבסט ומשכך התפתחה אצלו מחלת סרטן הכליה עם גרורות לריאות ובעקבותיה נפטר.

...

בנסיבות אלו, אין מקום להיעתר לבקשת התובעת, כיום, להפנות אל המומחה שאלת הבהרה נוספת, אשר אמורה היתה להידון במסגרת ההליך שכבר הסתיים, הוכרע ותלוי ועומד בערכאת הערעור.

סוף דבר חוות הדעת הן של המומחית והן של המומחה הינן מפורטות ונתנו יחדיו מענה לכל השאלות שהופנו.

בנסיבות אלו, מצאנו לאמץ את מסקנות המומחים.

משכך, התביעה נדחית הן בעילת המיקרוטראומה והן בעילת מחלת מקצוע.

לטענתו, מחלת הסרטן התפתחה בכליה שבגופו עקב חשיפתו לחומרים רעילים המצויים במי הים באזורים בהם צלל במסגרת עבודתו, לרבות בבוצה הקרקעית של נחל הקישון, שהועברה לשטחי הנמל והוא היה אחראי על פינויה.

ביום 1.10.17 ניתן פסק דין בתיק לפיו המערער "לא השכיל להוכיח, קיומה של תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים רעילים/מסוכנים בעת שצלל במי הים" (שם, סעיף 17) ותביעתו נדחתה (להלן – פסק הדין הראשון).

המומחית הגיעה למסקנה, כי אין סיכוי של 50% לקשר סיבתי בין מחלתו של התובע וחשיפתו לצלילות בקישון וזאת מהנימוקים שפורטו בהרחבה בחוות הדעת ובין היתר לאור העובדה שהתובע החל בצלילות בשנת 1999 וכי חשיפתו הייתה נמוכה יותר מזו שהייתה בשנים שקדמו לכך וכי התובע אובחן כלוקה בסרטן הכליה בגיל 59 כאשר הגיל החיציוני של הלוקים בסרטן זה הנו 64 כך שהתובע לקה בגידול בגיל שהנו אופיני להופעת המחלה".

...

וזו לשון פסק הדין: "9. לגופו של עניין, מהאמור בחוות הדעת שנתנה המומחית, לא מצאנו כל הצדקה עניינית שלא לקבל את קביעותיה של ד"ר דורית וינברג בחוות הדעת שניתנה בעניינו של התובע. ד"ר וינברג קיימה דיון מפורט ומנומק בכל הקשור לפגימתו הנטענת, וקבעה בנוגע לסרטן הכליה, כי גורמי הסיכון המבוססים במקרה של RCC הינם חשיפה לטבק, השמנת יתר ויתר לחץ דם וכי ככלל, RCC אינה מוכרת כמחלה הנגרמת כתוצאה מחשיפה סביבתית כלשהי ואין גורם סביבתי שקושר בצורה חד משמעית כולל הדגמת קשר של close-response עם עליה בסיכון ל-RCC. על פי סקירת הספרות, הגורמים אליהם הייתה חשיפה בקישון ועשויים היו להוביל להתפתחות RCC הינם (TCE) hydrocarbons, Cadmium ו-Lead, אולם חשוב להדגיש כי קשר זה אינו חד משמעי ולא מבוסס דיו ולא קושר בין החשיפה בקישון והיא רעות של RCC.

המומחית הגיעה למסקנה, כי אין סיכוי של 50% לקשר סיבתי בין מחלתו של התובע וחשיפתו לצלילות בקישון וזאת מהנימוקים שפורטו בהרחבה בחוות הדעת ובין היתר לאור העובדה שהתובע החל בצלילות בשנת 1999 וכי חשיפתו הייתה נמוכה יותר מזו שהייתה בשנים שקדמו לכך וכי התובע אובחן כלוקה בסרטן הכליה בגיל 59 כאשר הגיל החיציוני של הלוקים בסרטן זה הינו 64 כך שהתובע לקה בגידול בגיל שהינו אופיני להופעת המחלה".

יחד עם זאת, נוכח החללים הראייתיים ומחלתו הקשה של המערער, החלטנו כי בטרם נמצה את ההכרעה בערעור, ליתן למערער הזדמנות להמציא עד ליום 19.4.20 חוות דעת המתייחסת לרלוונטיות דו"חות הניטור הקיימים לעניינו של המערער.

לטענתו, מחלת הסרטן התפתחה בכליה שבגופו עקב חשיפתו לחומרים רעילים המצויים במי הים באזורים בהם צלל במסגרת עבודתו, לרבות בבוצה הקרקעית של נחל הקישון, שהועברה לשטחי הנמל והוא היה אחראי על פינויה.

ביום 1.10.17 ניתן פסק דין בהליך לפיו המערער "לא השכיל להוכיח, קיומה של תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים רעילים/מסוכנים בעת שצלל במי הים" (שם, סעיף 17) ותביעתו נדחתה (להלן – פסק הדין הראשון).

המומחית הגיעה למסקנה, כי אין סיכוי של 50% לקשר סיבתי בין מחלתו של התובע וחשיפתו לצלילות בקישון וזאת מהנימוקים שפורטו בהרחבה בחוות הדעת ובין היתר לאור העובדה שהתובע החל בצלילות בשנת 1999 וכי חשיפתו הייתה נמוכה יותר מזו שהייתה בשנים שקדמו לכך וכי התובע אובחן כלוקה בסרטן הכליה בגיל 59 כאשר הגיל החיציוני של הלוקים בסרטן זה הנו 64 כך שהתובע לקה בגידול בגיל שהנו אופיני להופעת המחלה".

...

נוכח מחלתו הקשה, החלטנו בעקבות הדיון בערעור, ליתן למערער הזדמנות נוספת לצרף חוות דעת מקצועית המצביעה פוזיטיבית על רלבנטיות הדו"חות שהגיש, וזאת לא עלה בידי המערער לעשות.

משכך, לא נפל פגם בחוות דעת המומחית, ולא מצאנו מקום להתערב בה. מכל האמור, לא הוכחה הרלבנטיות של דו"חות הניטור בקישון, כאמור בסעיף 16 לעיל, ועל כן לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי שלא לאפשר את הגשתם למומחית במסגרת שאלות הבהרה.

סוף דבר – אין מנוס מדחיית הערעור, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המומחה נתן חוות דעתו ביום 27.10.21 ובה צויינו הדברים הבאים: "סרטן מסוג של התובע הנו יחסית שכיח, בעיקר אצל גברים, בשיעור כפול מלנשים, בדרך כלל הוא מופיע בין גיל 60 ל 80 עם ממוצע בגיל 64, התובע בן 58 בעת הניתוח להסרת גידול.

האם היתקיימו פגיעות זעירות אשר גרמו להופעת הליקוי (תורת המיקרטראומה)? עבודה בחשיפה לחומר מסוכן במשך 40 שנה, עם פגיעה בסופו של דבר, יכולה להחשב כפגיעה ממיקרטראומה.

המומחה השיב: "ה IARC אינו גוף רגולאטורי לגבי סף חשיפה לחומר כלשהוא. IARC לא קובע ספי חשיפה, התובע ע"ס הניטור הסביבתי שבוצע באולם בו עבד, נחשף לרמות נמוכות של טטרכלורואתילן, כפי שכבר כתבתי בחוות דעתי, רמות נמוכות מרמת הפעולה (חצי מירמה המותרת) כך שגם לא נידרש לבדיקות רפואיות תעסוקתיות תקופתיות. " המומחה נישאל: האם תסכים כי המידע של ה- IARC אודות לחומר פרכלוראתילן (PCE) וסרטן פורסם לאחרונה בשנת 2012 במונוגרפיה מספר 106? המומחה השיב: "נכון כי בחוברת של IARC שפורסמה ב 2012 לא נמצא עלייה בשעורי סרטן כיליה בחשיפה לטטרהכלואתילן אצל עובדי נקוי יבש, כאשר נימצאו עליות בשעורי סרטן שלפוחית השתן, וסרטן של תאי דם, רק ב3 מחקרים נמצא קשר חיובי עם משמעות סטטיסטית בין חשיפה לסרטן הכיליה (עמוד 259)." המומחה נישאל: האם תסכים כי ניתן לקרוא במונוגרפיה זו בדף 326 כי מספר מחקרים מצאו קשר (חלש) בין חשיפה ל- PCE וסרטן שלפוחית השתן, אך לא הוכח קשר לגבי סרטן הכליה? המומחה השיב: עניתי לשאלה זו בתשובתי לשאלה 4.

...

חוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה הרבות שנענו רצופות קביעות רפואיות מובהקות אשר נשענות על אדנים מקצועיים ומשכך לא מצאנו מקום להתערב בהן או לשנותן.

כללם של דברים – התביעה מתקבלת.

מהטעמים המפורטים מצאנו מקום לאמץ את חוות דעתו המנומקת והמבוססת של המומחה ולהכיר במחלת סרטן הכליה של התובע כפגיעה בעבודה.

אכן טריכלורואתילן הנו מסרטן מוכח מקבוצה 1 על פי IARC אולם לא לסרטן שלפוחית השתן אלא חשוד כקשור לסרטן הכבד, דרכי המרה ולימפומה שאינה הודגקין ומסרטן מוכח לסרטן הכליה – סוג גידול שהנו שונה מהגידול בדרכי השתן.

האם נכון לומר כי החשיפה לאדי שריפת הסולר והמזוט הנה מסרטן לסרטן שלפוחית השתן? תשובת המומחית: "בהתאם להחלטת המינוי סעיף ד' "במסגרת עבודתו התובע היה מפעיל את המדליקות שאחראיות לבערה של הדוד לצורך חימום המים ויצור הקיטור להפעלת הטורבינות ובנוסף הוא היה מנקה גם את המדליקות מסתימות של מזוט וסולר, סגירת ברזים ושסתומים, הוספת חומרים כימיים שונים כתוספת למים". בהמשך מצויין בסעיף ו' "במסגרת עבודתו של התובע היומיומית הוא היה חשוף לחומרים המסוכנים הבאים: הידרזין, פוספט, אסבסט, היפוכלוריט, חומצה מלחית, סודה קאוסטית, אנטיסקאלנט, סולר, מזוט. בנוסף התובע היה חשוף לגזים רעילים וחומציים מסוגים שונים כמו תחמוצות גופרית ותחמוצות חנקן לדוגמא CO2, SO4, SO2, CO, NOX". כפי שציינתי בחוות הדעת, אדי המזוט והסולר אינם מסרטנים חשודים או מוכחים לסרטן שלפוחית השתן.

בבל(חי) 19029-04-18 שמעון מנדיל – המוסד לביטוח לאומי (24.8.2020) קבעה המומחית כי PAH היא "קבוצה של 100 כימיקליים שונים שנוצרים בעקבות שריפה לא מלאה של חומרים שונים כגון דלק, גז, פחם, זבל וחומרים אורגאניים כמו בשר. חלק מה-PAH ידועים כמסרטנים וודאיים וחלקם חשודים כמסרטנים" ועוד קבעה כי ה-PAH גורם לסוגי סרטן כמו סרטן עור, סרטן ריאה, סרטן שלפוחית השתן וגידולים של מערכת העיכול.

...

לסיכום: גילו הצעיר יחסית של התובע בעת גילוי מחלתו והעובדה שלא עישן העלו חשד לסיבה תעסוקתית.

עם זאת, לאחר שעיינו שוב בשתי חוות הדעת שבפנינו ובסיכומי הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התביעה להתקבל וזאת משני נימוקים: הנימוק האחד הוא, שעסקינן בתביעה על פי תורת המיקרוטראומה והטענה היא שהתובע נחשף מידי יום, במשך כ-365 ימים בשנה, כאשר מידי יום הוא עובד לפחות משמרת אחת בת 8 שעות ועל פי התשתית העובדתית הוא גם עבד 2 משמרות ביום עבודה, והכל לפחות משנת 1987 עד 2004 (ראו ס' ב' לחוות דעת המומחית) (ס' 2(ב) להחלטת המינוי) לתוצרי שריפה של סולר ומזוט.

בנסיבות אלה אנו מוצאים הצדקה להעדיף את חוות הדעת המטיבה עם התובע (עבל(ארצי) 61433-06-21 נתן כהן - המוסד לביטוח לאומי (1.3.2022)) ולכן אנו מקבלים את חוות דעתה של דר' ציקל שלום.

התביעה מתקבלת.