גידול דבורים והפקת דבש ללא רישיון - עבירה פלילית

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שלוש עבירות: רעיית דבורים בשטח מרעה ללא אישור, גידול דבורים והפקת דבש ללא רישיון והקמת מכוורת והחזקתה ללא רישיון.

זכותו של אדם לנהל משפטו לרבות ובמיוחד ככל שמדובר במשפט פלילי.

...

לפיכך אני קובע כי אין להקל ראש בעבירות אותן ביצע הנאשם.

אך כיום לאחר שהנאשם עומד במריו ואיננו מביע חרטה או צער על מעשיו נראה לי שהעונש הראוי הוא שילוש הקנס המינהלי.

אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות על סך 20,000 ₪ לפיה אם יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע תוך שלוש שנים מהיום ישלם הסכום.

ביחס לסמכות לתפוס את הכוורות נקבע בהחלטת ביהמ"ש: "לאור הצהרת המבקשת (המועצה – ר.א.) כי למשיב (התובע – ר.א.) אין רשיון מגדל והיתר להצבת דבוריות לשנת 2011, טענה מפורשת ובסיסית מפי רשות מנהלית מוסמכת, שהמשיב נימנע מלהזים בכתבי טענותיו ע"י הצגת הרשיון וההיתר הנטענים – כפי שמתבקש כי יעשה לאור הצהרתו בדבר קיום רשיון בידו, ולאור הוראת סעיפים 35 ו-40 לחוק; וכן מאחר שלא נסתרה טענת המבקשת כי הדבוריות שנתפסו לא היו מסומנות כנדרש בתקנות ובצו, הרי שהוכח לכאורה כי נעברה עבירה בקשר להצבת הדבוריות בשטח בו נתפסו, ועל כן התפיסה היא כדין...". ביחס להוצאות התפיסה נקבע: "משהוכיחה המבקשת את ההוצאות בהן נשאה, את חוקיות הפעולות וההצדקה להן בנסיבות המקרה, ובפרט כאשר המשיב הגדיל את העלויות בסרבו להתייצב לחקירה על אף שהוזמן והיה מודע לתפיסת הדבוריות מלכתחילה, ונמנע מלמסור גרסה להוכחת בעלותו בדבוריות, במשך 90 ימים. רק לאחר חלוף מועד זה ומשפנתה המבקשת לבית המשפט בבקשה למתן הוראות לגבי הדבוריות, הודיע המשיב על בעלותו בהן, ותבע את החזרתן מאחר שלא הוגש כתב אישום תוך 90 יום, תוך הסתמכות מיתחכמת על לשון סעיף 30(ב). יצויין כי סעיף 14 לחוק מסמיך את השר לחייב מי שמפר את הוראות החוק, לרבות התקנות והצווים שהוצאו מכוחו, בהחזר ההוצאות הסבירות שנאלצה הרשות המנהלית לשאת בהן כדי לאכוף ביצוע פעולות שנדרשו ממנו ע"פ החוק ולא בוצעו, והדברים הם בבחינת קל וחומר ביחס לסמכות בית המשפט לפסוק הוצאות לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וראיותיהם". כאמור, ביהמ"ש הורה על השבת הדבוריות לתובע תוך חיובו בהוצאות הנתבעת בסך 8,000 ₪ (ה"ת 43353-06-11 (שלום-פ"ת) המועצה לייצור ולשיווק דבש נ' גולדנברג (18.8.11)).

התובע פועל ללא רשיון לגידול ורעיית דבורים החל משנת 2014 ובעבר התנהלו בעיניינו הליכים פליליים על רקע האמור.

הוראות הצוו קובעות באופן ברור כי לשם עיסוק בגידול דבורים או הפקת דבש יש צורך ברשיון מאת המועצה.

...

סיכומו של דבר, לכל אורך הדרך, החל מהצבת הכוורות בשטח ללא סימון כנדרש בדין וללא רשיון הצבה במקום, עובר להעדר השגחה על רכושו במשך 3 חודשים משמעותיים אשר מנעה ממנו להבחין בהתראה ובתפיסה, עובר לשתיקתו ביחס לתפיסה עליה למד כחודש וחצי - חודשיים לאחר מועד התפיסה, וכלה בכך שנמנע מלטעון לבעלות בכוורות לכל אורך התקופה, התובע כשל באופן משמעותי בהתנהלותו ביחס לכוורות.

גם דין טענות הנתבעת לקיזוז סכומים שונים להידחות באשר טענת הקיזוז נעדרת פירוט ולא הוכחה כנדרש בדין (ראו בעניין זה ע"א 579/85 אריאן נ' לאומי, פ"ד מ(2) 765).

סוף דבר ביחס לאירוע הראשון, התביעה נדחית.

הנאשם הורשע בהכרעת דין מיום 28.2.2021, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של הכנסת בעלי חיים לשמורת טבע, לפי תקנה 4(ג) לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות), תשל"ט-1979 [להלן: התקנות], איסור הליכה מחוץ לשבילים מסומנים, לפי תקנה 10 לתקנות, פגיעה בשמורת טבע, לפי סעיף 30(ד) וסעיף 57(ב) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח – 1998 [להלן: החוק].

נקבע, כי מדובר בנושא שהשיח בו ער ודינאמי, הן בארץ והן מחוצה לה. לאור זאת, מכיוון שהרשות היא הגורם המוסמך על פי חוק לקבוע את מדיניות ניהול השמורות וסדרי ההיתנהגות בהן, הרי שיש לקיים את השיח בחלופות אפשריות שונות לתוכן המדיניות בדרכים המקובלות לייצוב מדיניות ולא בדרך של תקיפה עקיפה בהליך פלילי פרטני.

בשים לב לקביעות אלה, בחנתי את האסמכתאות אליהן הפניתה המאשימה ומצאתי כי יש ללמוד מהן לקולא: בת"פ 26491-09-15 מדינת ישראל נ' שבתאי (31.5.2016), הורשע הנאשם ברעיית דבורים בשטח מרעה ללא אישור, גידול דבורים והפקת דבש ללא רישיון והקמת מכוורת והחזקתה ללא רישיון.

...

לא שוכנעתי כלל, כי הדבר הנחוץ במקרה שבפניי הוא העברת מסר מרתיע כלפי הנאשם דווקא.

לא מדובר במי שניהל משפט סרק וכל טענות הנאשם כפי שהועלו במשפט, הועלו מדם לבו, גם אם בסופו של דבר לא קיבל את הסעד השיפוטי לו קיווה.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, אני מטילה על הנאשם קנס בסך 1,250 ₪  או 6 ימי מאסר תמורתו.

במסגרת ת"פ 69553-07-17 מואשם המבקש בעבירות של הקמת מכוורת והחזקתה ללא רישיון ייצור, רעיית דבורים בשטח מרעה ללא אישור, וכן גידול דבורים והפקת דבש ללא רישיון או בנגוד לתנאיו; זאת, במסגרת שלושה אישומים שונים.

תכלית ההגנה על חומרים אלה מגילוי היא הצורך לאפשר שיח כן וחופשי של אנשי הרשות המנהלית (י' עמית "חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי" (2021), 781 – להלן : י' עמית).

...

אשר על כן, הבקשה נדחית בעניין זה. פריט ד' – התכתבויות אשר אחד מעדי התביעה היה צד להן המבקש טוען כי יש להעביר לעיונו התכתבות של עד התביעה, מר חנוך יחיא, עם מר זאב מידן, מנכ"ל המועצה לייצור דבש בישראל, בעניינו של המבקש; לפי הטענה, דבר קיומה של התכתבות כזו עולה מעדותו של העד ביום 20.4.23, בעמ' 47 לפרוטוקול הדיון.

גם תשובה זו יש בה כדי להביא לדחיית הטענה, ואוסיף כי מקובלת עלי עמדת המשיבה לפיה לא הובהר מדוע חומר זה רלוונטי להגנת המבקש.

סיכום בכפוף לאמור בסעיף 16, נדחית הבקשה.