גידול בעלי חיים בחקלאות בתנאי רווחה נאותים

לאור מימצאי הדו"ח, ובשל סרובה של המבקשת לשתף פעולה עם השרות הוטרינרי, הגישה המשיבה, ביום 4.7.2017, בקשה למתן צו כניסה ותפיסת בעלי חיים מדירתה של המבקשת, זאת בשל חשד להזנחה בטיפול ואחזקה לא ראויה של בעלי החיים, בנגוד לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד- 1994 (להלן - "החוק"), וכן בנגוד לתקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (החזקה שלא לצרכים חקלאיים), תשס"ט-2009 (להלן - "התקנות").

ב"כ המבקשת הציג בפני בית המשפט תמונות (מסומנות ת/1), בהן נראה כי המבקשת עשתה מאמץ ניכר לנקות את דירתה ולהתאים אותה לשימוש כבית גידול שבו תנאים נאותים לבעלי החיים.

...

לפיכך, דין הבקשה לביטול ההחלטה להידחות.

מכאן שבקשה זו נדחית ולו מטעם זה, כשלכך יש להוסיף את כל הטעמים המפורטים לעיל.

בסעיף 9(ב) לחוק צער בעלי חיים נקבע, כי במקרה בו נתפס בעל חיים והבעלים או המחזיק שלו ביקש להחזירו לרשותו הרי שבעל החיים יוחזר אליו לאחר שהתקיימו התנאים המפורטים בסעיף ולפיהם הממונה שוכנע שבעל החיים נמצא במצב גופני הראוי להחזרה וכי במקום אליו יועבר מתקיימים תנאים נאותים להחזקתו ובנוסף, המבקש שילם את ההוצאות שהוטלו עליו לפי סעיף 11 והפקיד אצל הממונה התחייבות, כי לא יעבור על הוראות חוק זה. בסעיף 10(א) נקבע סייג להחזרת בעל החיים ולפיו "על אף האמור בסעיף 9(ב), הממונה רשאי להורות שבעל החיים לא יוחזר לבעלים או למי שהיה מחזיקו אם הוא סבור שעקב הנסיבות שבשלן נתפס בעל החיים לפי סעיף 8, אין להחזירו לבעלים או למי שהיה מחזיקו או אם יש לו יסוד סביר להניח שהבעלים או המחזיק כאמור יעברו עבירה לפי חוק זה". בהחלטתה ציינה הממונה, כי הכלבים נימצאו במחסן בעקבות תלונה על בית גידול שאינו מוסדר והם נימצאו בתנאים קשים המסכנים את בריאותם.

עליו לבחון, האם מצבו הרפואי של בעל החיים מאפשר את השבתו והאם במקום אליו יושב בעל החיים מתקיימים תנאים נאותים להחזקתו (ראה לעניין זה עפ"א 19407-06-20 עמותה ישראלית לכלב הקשיש נ' מדינת ישראל, משרד החקלאות ופיצוח הכפר).

...

מקובלת עליי עמדת המשיבה בעניין זה. הפעלת הסמכויות בהתאם לחוק צער בעלי חיים, וביניהן תפיסת בעלי החיים וההחלטה שלא להשיב אותם, אינה מותנית בהגשת כתב אישום או בהרשעה.

סבורני, כי רגש המוסר ותחושת החמלה לא יכולים להתיר לנו להשיב את הכלבים בהם עסקינן לחזקתו של המערער לאור הנסיבות בהן נתפסו והחשש הממשי, כי בעקבות השבתם לחזקתו או העברתם לחלופת תפיסה ייעברו כלפיהם עבירות לפי חוק צער בעלי חיים.

בנסיבות אלו, הערעור נדחה.

בין מטרותיה של תמ"מ 21/3, אשר אושרה סופית בשנת 2003, כפי שעולה מצפיה באתר האנטרנט הרישמי של מנהל מקרקעי ישראל www.mmi.gov.il) ), נימנה, בין היתר, ה"צורך ביצירת תנאים נאותים מבחינת מגורים, תעסוקה ותשתיות לקליטת תוספת האוכלוסייה במחוז עד לשנת היעד של התוכנית שבה תגיע אוכלוסיית מדינת ישראל ל- 8 מליון תושבים", לצד, "שמירה על רצף שטחים פתוחים גדולים בכלל, ועל עתודות קרקע לעיבוד חקלאי בפרט, אף מעבר לשנת יעד התוכנית, על ידי הגדלת צפיפויות באיזורים בנויים והרחבת הבנייה צמודת הדופן" .

– (ב) "מטרה לא חקלאית", בסעיף זה - בניה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים.

...

מכל האמור לעיל, מפרוטוקול הועדה ומנוסח החוק שהתקבל, יש ללמוד כי כוונת המחוקק היתה למנוע כפל דיונים בולקחש"פ לאחר שזו אישרה את התוכנית המחוזית וייעוד השטח נקבע לבינוי.

מסקנה זו עולה גם מסעיף 11 בתוספת לחוק המסמיך את המשיבה לפעול רק בעניין קרקע חקלאית ורק אם הפעולה דרושה לשם שמירה על הייעוד החקלאי של אותה קרקע, וזו לשון הסעיף: "לא תשתמש הועדה בסמכות לפי חוק זה, אלא במידה שהדבר דרוש לשם שמירה על הייעוד של הקרקע החקלאית וניצולה החקלאי ושמירה על שטחים פתוחים".מיום 1.1.1996תיקון מס' 43 ס"ח תשנ"ה מס' 1544 מיום 24.8.1995 עמ' 483 (ה"ח 2307) במקרה שבפנינו - על אף שהחוק אינו מציין מפורשות מה דינה של קרקע מוכרזת שייעודה שונה אך ההכרזה לגביה עדיין תקפה, מדברי ההסבר לחוק ומסעיף 11 לעיל יש להסיק שאין מדובר עוד ב"קרקע חקלאית" כמשמעותה בתוספת הראשונה לחוק.

סוף דבר: לאור המסקנה אליה הגעתי, אני מורה למשיבה לפעול לעדכון מפות ההכרזה, תוך שנה מיום פסק דין זה, באופן שההכרזה, בהתייחס למקרקעין שהייעוד בהם בתכנית בנין עיר תקפה שונה, תבוטל.

אולם, בעל החיים התפוס לא יוחזק לבעלים או למחזיק אלא אם היתקיימו כל התנאים הקבועים בסעיף 9(ב) לחוק: "(1) הממונה שוכנע שבעל החיים נמצא במצב גופני ראוי להחזרה וכי במקום שאליו יועבר בעל החיים מתקיימים תנאים נאותים להחזקתו; ואולם אם הוחזק בעל החיים במיתקן מוגן שהוא מאורת רשות כהגדרתה בחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002, יתייעץ הממונה לעניין פסקה זו עם הרופא הוטרינר העירוני האחראי על מאורת הרשות;

דברים אלו מקבלים משנה תוקף שעה שהמבקשות הציגו חוזה שכירות מיום 18.1.24 להשכרת מבנה במושב חרות שהנו "סככה חקלאית שהוסבה ל'בית גידול כלבים'" וכן "שטח מגודר חלקית בגודל מוערך של כ-2,000 מ"ר אשר ישמש את הכלבים לטיולים בחצר ומשחק בחצר" (להלן: "הכלבייה החדשה"), בעלות חודשית של 10,000 ₪ למשך תקופה בת 4 שנים.

...

לפיכך סבורני כי בהינתן שהמדינה יכולה לדרוש החזר ההוצאות בהליך נפרד, לא יהא זה נכון לדרוש מהעמותה תשלום מלוא ההוצאות כתנאי להחזרת הכלבים לידיה.

בצד זאת לאור ההוצאות הגבוהות שהושתו על המשיבים, יש מקום לתשלום החזר הוצאות משמעותי, אם כי יהא זה בתשלומים על מנת לאפשר למשיבה לעמוד כלכלית בהתחייבות זו. לאור כל האמור אני קובע כי הכלבים התפוסים יוחזרו לידי המבקשות בכפוף לעמידתן בתנאים הבאים: המבקשות יבצעו, בתוך 30 ימים מהיום, את כלל ההתאמות הנדרשות בכלבייה החדשה על מנת לעמוד בדרישות הקבועות בחוק ובתקנות.

המבקשות תשלמנה למשיבה 6 הוצאות בסך 400,000 ש"ח. זאת, כחלק מההוצאות שהוצאו על ידי המשיבים להובלת הכלבים התפוסים למתקן המוגן, הזנתם והטיפול בהם.

לגוף הבקשה בבוא ביהמ"ש להכריע בבקשה להשבת בעלי-חיים לפי סעיף 10א. לחוק צב"ח, עליו לבחון האם הנסיבות בשלן נתפס בעל החיים מצדיקות שלא להחזירו; האם יש יסוד סביר להניח כי הבעלים או המחזיק יעברו עבירה לפי חוק צב"ח; האם מצבו הרפואי של בעל החיים מאפשר את השבתו והאם במקום אליו יושב בעל החיים מתקיימים תנאים נאותים להחזקתו (עפ"א (מחוזי נצ') 71010-12-20 מתן סחייק נ' מדינת ישראל משרד החקלאות ופיתוח הכפר (נבו 28.01.2021)‏‏).

המבקשת טענה בבקשה המקורית כי הדירה נוקתה ע"י חברת ניקיון ומתאימה לקבלת הכלבים חזרה, אלא שבביקורת שנערכה על-ידי מחלקת תברואה ומחלקת רווחה של עריית אשדוד ב-31/12/23, התברר כי לא חל שינוי במצב הדירה ותנאי המחייה המוצעים וכי "קיים מיפגע תברואתי קשה" (שורה 1 בעמוד 19 לפרוטוקול; ראו גם מש/16 ומש/19).

בחילופי הדוא"ל שצורפו לבקשה המקורית: בדוא"ל ששלחה קמילה ביום 28/12/23, ביקשה לשלם מחצית מהתשלום הנידרש כי "חצי כלבים של אימא שלי וחצי של אנשים אחרים". בדוא"ל שנשלח מהחשבון של קמילה ביום 24/12/23, על-ידי שמעון, ביקש שיחזרו אליו 7 כלבות ששייכות לו. בדוא"ל שנשלח על-ידי קמילה (תאריך לא מוצג בצלום) כתבה "... 15 גורים, ... ו-4 גורים בני חודש. כל הזכרים והגורים שהם לקחו הם שלי". בבקשות לבית המשפט: קמילה הגישה לביהמ"ש בקשה נפרדת להשבת 12 כלבים, שלטענתה שייכים לה. שמעון הגיש לביהמ"ש בקשה נפרדת להשבת 9 כלבים, שלטענתו שייכים לו והוא סותר את טענתו במייל ש 7 כלבות שייכות לו. הגידול לכאורה במספר הכלבים השייכים לשמעון, עת שהו הכלבים במיתקן המוגן, לא הגיוני.

...

לסיכום מכל המקובץ לעיל עולה, כי המבקשת החזיקה את הכלבים בתנאים קשים, לא נתנה להם מזון בהתאם לגילם וצרכיהם, לא העניקה להם טיפול נאות המתחייב מגילם ומצבם הבריאותי, הייתה אדישה לצרכיה הכלבים והתנאים בהם שהו הכלבים ומצבם הבריאותי כפי שנמצא עת נתפסו מתמדים כי חוו עינוי, הזנחה והתעללות.

סופו של דבר, "כוונה" או "רצון" אינן יסוד נדרש לביסוס עבירות על חוק צב"ח (פרשת חמת גדר).

ההפרות הרחבות, השיטתיות, הממושכות, התנהלות המבקשת מול גורמי הפיקוח ומכלול הראיות שהועמדו לעיון ביהמ"ש על-ידי המשיבה מקימות חשש כבד וממשי שהמבקשת תעבור עבירות לפי חוק צב"ח.   לאור כל האמור לעיל הבקשה להשבת הכלבים נדחית.