גט לחומרא לזוג קראי שנישא בטקס קראי

לשאלת בית הדין אם כשהתחתן עם אימה של [פלונית] היו הנישואין ב'זקס' או הייתה חופה, ענה: "היה גם 'זקס' וגם חופה." לשאלת בית הדין: "מי היו העדים בחופה?" ענה: "הדוד שלי ז'ורה שהוא אח של אמא וחבר שלי שקראו לו ז'ניה." לשאלת בית הדין: "היכן הכתובה?" ענה: "לא יודע." לשאלת בית הדין אם היה גט או רק פירוד אזרחי, ענה שהיה גם גט – "את הגט ערך רב, לא זוכר מי היה". בית הדין עיין בתיק הגירושין של אם המבקשת.

אולם היו קהילות שסידרו גיטין בדרך זו: היו מעתיקים נוסח ממעשה בית דין שהיה בידיהם וכתבו את שמות הבעל והאשה כפי הזוג שעמדו בפניהם ואת הגט הזה מסר הבעל לשליח.

צירוף ספק ספיקא – שמא אבי המבקשת לא היה יהודי גם אם נלך לחומרא ונאמר שהחופה הייתה כדת משה וישראל והעדים היו כשרים ולא היה גט כדת משה וישראל, בכל זאת יש מקום להתיר את המבקשת הואיל ונישואי אם המבקשת היו בדושנבה – מקום שרובו גויים.

...

מסקנה המבקשת מותרת לבוא בקהל, מכמה טעמים: ספק אם החופה הייתה כראוי ואם המבקשת בחזקת פנויה.

ולפי מה שנתברר לנו, אין הקראים מייחדים עדים כלל לטקס הקידושין, והרי הם נעשים על ידי מסדר קידושין מטעמם, ובפני הקהל המצוי שם. לפי זה, כל מי שנכח שם יכול להוות עד, ובכלל זה גם הכשרים.

בנידו"ד, שהקידושין נערכו על ידי רב קראי, ונרשמו לנישואין בבית הדין הקראי ולא ביקשו כלל להנשא כדמו"י, הרי זה כאילו בני הזוג מצהירים שכל כוונתם היתה להחיל על קידושיהם את הדת הקראית.

ובסוף דבריו כתב בזה הלשון: "העולה מכל מ"ש לעיל הוא דלדעת כל הפוסקים ז"ל אין שום חשש פיסול בולד הנולד מחרשת הנזכרת והוא כשר לבא בקהל ה' כשאר ישראל הכשרים. ומ"ש הפוסקים באישה שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת בעלה ונשאת דהולד מהראשון ממזר דרבנן... לא דמי כלל דהתם מפורש הטעם דהוי משום קנסא דקנסו רבנן כמתבאר בש"ס ובפוסקים שם". ואף שבחרשת שזינתה מפי השמועה שהצריכוה גט לחומרא (ראה להלן, צ.יל) ), אבל לענין הוולד לא הצריכו לברר דהוא כשר.

...

ולדעת ר' חיים פלאג'י בס' חיים ושלום ח"ב (סי' צז) כתב להדיא דהולד ממזר, שכך כתב בסוף דבריו, לאחר שהביא ראיות לכך: ""והנראה להלכה ולמעשה הוא דזה האיש... הוא ממזר מדרבנן לכ"ע ואסור לישא ממזרת מדרבנן ממזרת או ישראלית, כי אם לממזרת מדרבנן כמותו על דרך שפסק מרן בש"ע לעיל סי' ד סי"ו בדין האשה שהלך בעלה למדינת הים... אם הראשון חזר ובא עליה קודם שגירשה השני." הא קמן, מחלוקת הפוסקים האם בקידושי חרש שאינם אלא מדרבנן, שיהיה הולד ממזר מדרבנן.

ועיין בישכיל עבדי, ח"ז אבהע"ז סי' י"ז, דלפום ריהטת לישניה, פשוט לו, שקידושי חרש צריכים שלושה שישבו כבי"ד, ובפניהם נעשים הקידושין, והם הנותנים להם תוקף קידושין, שכתב שם אודות חרש שנתקדש שלא בפני בי"ד, שצריך קידושין חדשים, וזה לשונו שם בסוף דבריו: "מלבד הטעם שקידושין הראשונים לא היו כדת ע"י ב"ד, רק כשאר כל קידושין של אדם דעלמא, שאין בהם שום מועיל, עיי"ש[footnoteRef:12]. [10: . עיין משפט הכתובה (לידידנו הרב אליהו בר שלום שליט"א) ח"ז עמ' תר"ט ואילך.] [11: . ועיין בנהר מצרים הלכות כתובות עמ' ת"נ ואילך, באריכות, בצורך בכתיבת כתובת חרש, בלשון בי"ד, עיי"ש, וצרף לכאן. ] [12: . ובדרך אגב אימא מילתא חדתא, שלפי זה מובן מה שהצריכו בגט של חרש, גט שייעשה על ידי בי"ד, כמבואר ברבנו ירוחם, מישרים סוף נתיב כ"א, הובא בב"י סי' קכ"א, שמקורו בגאוני קדמאי, וכאילו ביה"ד הם אלו שמגרשים את אשתו, מה שתמהו על זה רבים, שהיכן מצאנו שבי"ד מגרש, והלא הבעל הוא זה שמגרש, אתמהא. לפי האמור, ייתכן לבאר, שכשם שקידושי החרש הם על ידי ביה"ד (שלושה) והוא הנותן למעשיו של החרש את המשמעות של קידושין, ולא החרש בעצמו שהרי אינו בר דעת, כך הם גם הגירושין. בש"ס יבמות איתא סלקא דעתין למימר, שיתקנו אף לשוטה קידושין, והלא אם היו מתקנים קידושין לשוטה, בוודאי שמשמעות הקידושין היתה שלא מעשיו הם המקדשין, אלא בי"ד שבפניו זה נעשה, ואם כן, הוא הדין והוא הטעם בחרש, שדעתא קלישא אית ליה.]

סוף דבר הכל נשמע, שמכל האמור לעיל, ניתן להתיר בשופי את המבקשים לבוא בקהל ה', ואין בעובדות המתוארות בראש דברנו כדי לפוסלם.

אולם בנדו"ד בו עסקינן בבני זוג שהוריהם קראים, אך הם העידו על עצמם כי אינם נוהגים בפועל כמנהגי הקראים, ואינם פוקדים את בית הכנסת הקראי, ואף העלו את בנם לתורה בבר המצווה בבית כנסת רגיל, יש מקום לומר שאף שנישאו ע"י "איש דת קראי", עשו זאת כ"תנוקות שנשבו", ולא מתוך רצון לייסד את קשר האישות ביניהם באמצעות "טקס קראי" דוקא, ויש מקום לסברה שחיי הזוגיות שביניהם התכוונו לקשר מחייב של אישות, ועל כן אם ניתן, ובפרט כאשר מפצירים בפנינו כבנדו"ד, יש לסדר להם גט פיטורין לחומרא.

...

לשאלת ביה"ד אם ירצו בעתיד להינשא דווקא לקראי, ענו: ממש לא. השאלה העומדת בפנינו היא האם להיעתר לבקשתם לסדר להם גט לאחר שנישאו בחתונה קראית, או שמאחר שאין כל תוקף לקידושין שנעשו באמצעות העדה הקראית, אין כל מקום לסדר להם גט. בירור הדין השאלה שבפנינו נוגעת בין השאר לשאלת ייחוסם של הקראים, שאלה שדנו בה הפוסקים והדעות חלוקות לגביה מן הקצה אל הקצה, ולא באנו להכניס ראשנו בין ההרים הרמים, מה גם שהדבר אינו הכרחי לבירור השאלה המסוימת הניצבת בפנינו כעת.

מסקנה מעיקר הדין, אין כל צורך בגט פיטורין על מנת להפקיע את נישואי הצדדים, מאחר שנישואיהם נערכו ע"י איש דת קראי בטקס קראי, בנוכחות עדים פסולים, כאשר בנוסח הכתובה מצוין בפירוש שהחתן פונה לקהל היהודים הקראים שהם יהיו העדים.

שתי בנות נוספות נישאו באתיופיה, ונותרו במדינה זו. הנאשם עבד בחקלאות בארץ מוצאו ואינו יודע קרוא וכתוב.

הנאשם הסביר כי אותו "זר" השתלט עליו גם באתיופיה, אך שם נחלצו בני משפחתו המורחבת לעזרתו, וקיימו טקסים מתאימים לצורך התגברות על התופעה.

התובעת הגישה פסיקה ממנה ניתן ללמוד על מגמת ההחמרה בענישה בעבירות מסוג זה, של תקיפת בנות זוג על ידי בעליהן, דבר שהפך להיות לחזון נפרץ בעת האחרונה.

הסנגורית הוסיפה וטענה כי הנאשם הסכים לתת גט למתלוננת, מרצונו הטוב, דבר המעיד על כי אינו אדם אובססיבי וקנאי, כפי שתואר בתסקיר שירות המבחן.

...

כפי שציין בית המשפט העליון בע"פ 3929/97 מ"י נ' גרובר, תק-על 99(3) 37: "לצערנו, מקרים של תקיפת נשים על ידי בעליהן הפכו לחזון נפרץ בעת האחרונה, וענישה מקלה לא מהוה תרומה נאותה לביעור הנגע המחפיר הזה". לאור האמור, ולאחר ששקלתי את כלל הנסיבות לקולא ולחומרה, הנני גוזר על הנאשם 11 שנות מאסר, מהם יהיו 9 שנים לריצוי בפועל, מיום מעצרו 20.2.2005, והיתרה על תנאי ל-3 שנים, לבל יעבור כל עבירת איומים או כל עבירת אלימות, שהיא פשע.

וכך ציינו בהחלטתנו:   "בטרם נמשיך לידון בעתירה – ועל פי הצעתו של עו"ד ש' יעקבי – אנו מבקשים מבית הדין הרבני הגדול השלמת הנמקתו לפסק דינו בכל הנוגע לדבריו בסוף פסק הדין... לפיו 'הדרך לתיקון היא פניה חוזרת לבית הדין האיזורי, בבקשה להתיר את הנישואין האזרחיים של הצדדים'. תוך כדי קריאת העתירה והתשובה לה  - שאף הם יועברו לבית הדין הרבני הגדול – התעוררו מספר שאלות, כגון, על פי איזה דין נערכה התרת הנישואין? מהן העילות לכך? האם די בבקשת צד אחד? עם קבלת ההחלטה המשלימה של בית הדין הרבני הגדול נמשיך לידון בעתירה".     פסק הדין הרבני המשלים   8.

בגדר העתירה שלפנינו, אין לנו צורך להכריע בעמדה זו, ודי לנו בעמדה המתונה יותר, לפיה הנישואין יתפסו אם יש לבני הזוג כושר להנשא על פי משפטם האישי וטקס הנישואין נערך במסגרתה של שיטת משפט זר המכירה בו. מסקנה זו מתחזקת לאור תפיסתנו את כבוד האדם של כל אחד מבני הזוג.

הודגש כי "כאשר על פי כללי ההלכה אין לידרוש גט מספק או לחומרא, אין זה נכון לסדר גט פיטורין כדמו"י כדי להתיר נישואין אלו ... בגירושין ללא גט, אין צורך בעילות הלכתיות לכפיית גט" (פסק הדין הרבני המשלים, עמ' 8, 12).

אף שאין בה הכרה ביצירת סטאטוס מלא של נישואין אזרחיים, הרי יש בה משום תרומה למניעת קרע בין הדין האזרחי לבין הדתי; בכך מתאפשר לדין האזרחי להכיר בסמכותם של בתי הדין הרבניים לפסוק בעיניין הגירושין של בני זוג יהודים שנישאו בנישואין אזרחיים מחוץ לישראל; בכך מובטח כי נתוק הקשר בין בני זוג יהודים שנישאו מחוץ לישראל ישחרר כל אחד מהם, הן על פי המשפט העברי והן על פי המשפט האזרחי – אם בדרך של גט (במקום שהוא נידרש) ואם בדרך של פסק גירושין שאינו גט (במקום שהוא נידרש) – מקשר הנישואין במקום שיש עילה ראויה לכך.

...

  סוף דבר   44.

כל עוד המחוקק לא יאמר את דברו, אין מנוס מפתרונן השיפוטי של הבעיות שהחיים מעוררים.

             אי לכך, העתירה נדחית.