גזר הדין של עופר מקסימוב בפרשת הבנק למסחר

] לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט א' שהם) בת"פ 40183-02 מיום 30.5.2012, במסגרתו הושתו על המבקש 1, בנימין רביזדה (להלן: בנימין), שבע שנות מאסר לריצוי בפועל בנכוי תקופת מעצרו; מאסר על תנאי; תשלום קנס בסך של 2,500,000 ש"ח או 35 חודשי מאסר תמורתו ועל המבקשת 2, דוד חן מסחר בע"מ (להלן: החברה), קנס בסך 500,000 ש"ח. הרקע לבקשה ביום 2.1.2013, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר של בנימין ושל נאשם נוסף בפרשה, אהרון אוהב ציון (להלן: אהרון), עד להכרעה בערעורים שהגישו לבית משפט זה (להלן: ההחלטה הראשונה).

עבירות אלה יוחסו לבנימין בשל ניהול בית קזינו, ובין היתר, בשל חלקו וחלקה של החברה בפרשה שזכתה לכינוי "פרשת הבנק למסחר" ובמסגרתה נטען בכתב האישום כי בנימין קשר עם עופר מקסימוב ואתי אלון קשר לגנוב מהבנק למסחר כספים בסך של לפחות 144,000,000 ש"ח. על אף שבית המשפט המחוזי קבע כי אין די ראיות להוכחת קשירת הקשר בין בנימין לבין מקסימוב ואלון, הרשיע בית המשפט את בנימין בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע לנוכח עצימת עיניו ביחס למקור הכספים שקבל ממקסימוב.

...

במקרה דנא, סבורני כי המבקשים, ובייחוד בנימין, לא הצליחו להוכיח כי תשלום הקנס שהושת עליהם, גבוה ככל שיהיה, יגרום להם לנזק בלתי הפיך וכי אין ביכולתם לעמוד בו. אין בעובדה שבהליכים אחרים, שהתקיימו לפני שנים לא מעטות, הופחת התשלום החודשי של קנס אחר שהושת על בנימין כדי להוכיח את חוסר יכולתו לשלם את הקנס שהושת עליו במקרה דנא [השוו: ע"פ 3468/12 שורפי נ' מדינת ישראל (12.7.2012), פסקה 7].

סופו של דבר, הבקשה נדחית.

יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, אני מורה על עיכוב ביצוע עונש הקנס שהושת על המבקשים ב-30 ימים מהמועד האחרון שנקבע לתשלומו (30.5.2013), וזאת כדי לאפשר למבקשים לפנות בהליך מתאים למרכז לגביית קנסות כאמור בפסקה 9 לעיל.

בבית המשפט העליון] בשבתו כבית משפט לערעורים פלילייים ע"פ 5529/12 ע"פ 5957/12 לפני: כבוד השופט י' דנציגר המערער בע"פ 5529/12: ציון אהרון אוהב המערערים בע"פ 5957/12: 1. בנימין רביזדה 2. דוד חן, מסחר בע"מ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל שתי בקשות לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 30.05.2012 בת"פ 40183/02 שניתן על ידי כבוד השופט א' שהם תאריך הישיבה: ג' בתשרי תשע"ג (19.9.12) בשם המערער בע"פ 5529/12: עו"ד ד' יפתח בשם המערערים בע"פ 5957/12: עו"ד פרופ' ד' ביין; עו"ד י' בן אשר בשם המשיבה: עו"ד מ' חדד ][]החלטה

העובדות לפי כתב האישום והכרעת דינו של בית המשפט המחוזי כתב האישום, המשתרע על פני קרוב ל-40 עמודים (כ-110 עמודים אם כוללים את הנספחים), מייחס למבקשים עבירות רבות, כדלקמן; החזקה וניהול מקום למשחקים אסורים (להלן: בתי קזינו) – עבירה אחת לבנימין ושלוש עבירות לאהרון; קשירת קשר לבצוע פשע וגניבה על ידי עובד, זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, בטענה כי המבקשים היו שותפים למעשי הגניבה שביצעה אתי אלון (להלן: אתי) בפרשת הבנק למסחר.

במסגרת זו אישרו המבקשים מתן אשראי בסכומים גבוהים לעופר מקסימוב (להלן: עופר), אחיה של אתי, שנהג להמר בבתי הקזינו של המבקשים.

כתב האישום מתאר כיצד בפרק זמן זה קשרו המבקשים קשר עם אתי, עופר ואביגדור אלון (להלן: אביגדור), אביהם של אתי ושל עופר, לגנוב כספים מן הבנק למסחר בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים (בנימין: לפחות 144,000,000 ש"ח; אהרון: לפחות 47,794,000 ש"ח) – זאת באמצעות זיוף המחאות והעברות בנקאיות.

...

ובכן, מבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור, סבורני כי ראוי להעניק משקל מסוים בנסיבות העניין לכך שהרשעתם של המבקשים בקבלת נכסים שהושגו בפשע נסמכת על ראיות נסיבתיות בלבד, ולכך שבפיהם של המבקשים טענות משפטיות שונות, בין השאר בדבר הקושי להרשיעם בקבלת נכסים שהושגו בפשע בהתקיים יסוד נפשי של מודעות מסוג "עצימת עיניים". מתגובתה של המשיבה ניתן ללמוד כי אף לדידה עסקינן בשאלה של פרשנות משפטית (אשר טרם נתבררה בפסיקתו של בית משפט זה).

לבסוף, אין בידי להיעתר לבקשתו של אהרון לעיכוב ביצוע תשלום הקנס עד להכרעה בערעורו.

אשר על כן, מהטעמים המפורטים לעיל הנני מורה על עיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעורים שהגישו המבקשים.

]השופטת א' חיות: שלושה ערעורים על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט א' שהם) מיום 18.4.2012 ועל גזר דינו מיום 30.5.2012, שניתנו בעיניינם של בנימין רביזדה ושתי חברות שהיו בשליטתו - "דור חן מסחר בע"מ" ו-"ד.ח.ע. בר בע"מ" (המערערים בע"פ 5957/12 להלן בהתאמה: רביזדה, דור-חן ו-החברות) ובעניינו של אהרון אוהב-ציון (המערער בע"פ 5529/12 להלן: אוהב ציון), בגין מעורבותם בפרשה שזכתה לכינוי "פרשת הבנק למסחר", וכן בגין עבירות נוספות.

גזר הדין כחודש לאחר מתן הכרעת הדין גזר בית המשפט המחוזי ביום 30.5.2012 את דינם של המערערים בגין העבירות שבהן הורשעו.

אתי אלון ערבה בפני המערערים לחובות העתק של עופר מקסימוב, אף על פי שהכנסותיה הסתכמו משכרה כעובדת הבנק למסחר.

...

בקביעות אלו לא מצאנו מקום להתערב במסגרת הערעור על הכרעת הדין.

בד בבד, במסגרת ההליך שבפנינו קבענו כי יש לקבל את ערעור המדינה ולהרשיע את רביזדה ודור-חן בעבירות המתוארות באישום התשיעי ביחס לכל התקופה, דהיינו גם באשר לשנים 2001-2002.

בהתחשב בכל זאת הגעתי לכלל מסקנה כי יש להוסיף על עונשם של המערערים כדלקמן: עונש המאסר בפועל של רביזדה יוארך ב-9 חודשים, דהיינו תחת התקופה של 7 שנות מאסר בפועל הוא ירצה תקופה של 7 שנים ו-9 חודשי מאסר.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברלינר המערערים: 1. מאיר בלס 2. פנחס פטרקצישוילי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דין וגזר דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו מיום 13.7.05 בת"פ 40289/03 שניתנו על ידי כבוד השופט ד' רוזן

תאריך הישיבה: ו' בתשרי התשס"ז (28.09.06) בשם המערערים: עו"ד דוד ליבאי; עו"ד דנה וייס; בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל פסק דין השופטת ד' ברלינר: בשנת 2002 התגלתה ונחשפה פרשת הבנק למסחר (להלן: "הבנק") שהכתה גלים במשק ובציבוריות הישראלית.

בעזרת מעשים אלו מימנה אתי את כסוי חובותיו של אחיה, עופר מקסימוב (להלן: "עופר"), אשר נהג להמר בסכומים עצומים והפסיד בשל כך סכומי עתק.

השיקים הבנקאיים הועברו לגיל גילקרוב (להלן: "גילקרוב"), בן דודו של עופר, מי שהיה נאשם מס' 1 בכתב האישום הנוכחי.

...

סוף דבר בנקודה זו: התשובה לטענתם של הסנגורים בדבר חוסר האפשרות למזג בין העבירה שאמורה ליצור את הרכוש האסור, לבין הפעולה שלכאורה מטרתה להסוות את הרכוש האסור היא כפולה: א. כפי שהוסבר לעיל, אין מדובר באותה פעולה עבריינית-זיוף לחוד והפקדת השיק, המהווה גם קבלת דבר במרמה, לחוד, כאשר עבירת ההלבנה נצמדת לקבלת הדבר במרמה.

את התשובה הטכנית לטרוניה זו מספק סעיף 186 לחוק סדר הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, המורה כי בית המשפט רשאי להרשיע נאשם "בשל כל אחת מן העבירות שאשמתו בהן נתגלתה מן העובדות שהובאו לפניו, אך לא יענישנו יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה. לפיכך, ולו גם מטעם זה, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט כל עוד לא נטען כי בית המשפט העניש את המערערים פעמיים בגין כל אחת משתי העבירות הללו. מעבר לכך, ושלא במישור הטכני, נראה לי כי היה מקום להרשיע את המערערים בשתי העבירות גם מן הפן המהותי. עיון בשני הסעיפים מצביע על כך שיש הבדל בערך המוגן הפרטני, אותו מייצג כל אחד מהסעיפים, כפי שיובהר להלן.

סוף דבר: אם תשמע דעתי ידחה הערעור על ההרשעה באשר לכל העבירות בהן הורשעו המערערים.