גזר דין: תקיפה והיזק לרכוש במסגרת הסדר טיעון

רקע כללי, השתלשלות ההליכים המשפטיים ופרטי הסדר הטיעון: הנאשם הורשע בבצוע עבירה של תקיפה סתם, לפי הוראות סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין).

ואולם, כפי שציין ב"כ הנאשם, מדובר בטענות עובדתיות החורגות מעובדות כתב האישום המתוקן, ועל כן אין מקום ליתן להן משקל במסגרת גזר דין זה. עוד הוגש, מטעם המאשימה, תדפיס המידע הפלילי של הנאשם (סומן ע/3).

באותו המקרה – בו ביצע הנאשם עבירות של ניסיון תקיפה והיזק לרכוש במזיד – הושת על הנאשם צו של"צ למשך 70 שעות, לצד פיצוי לנפגע העבירה דשם בסך 5,000 ₪.

עיקר הטיעונים לעונש: נוכח התסקיר החיובי, ובמסגרת הסדר הטיעון שנערך בית הצדדים, עתרה ב"כ המאשימה לענישה מקילה, למעשה כפי שהומלצה בתסקיר שירות המבחן בתוספת רכיבים צופים-פני-עתיד (בפרוטוקול, עמ' 9 שורה 1 ואילך).

קביעת מיתחם העונש ההולם וסוגיית ההרשעה: בהתאם להוראות חוק העונשין, בעת גזירת עונשו של נאשם על בית המשפט לקבוע, תחילה, את מיתחם העונש ההולם לארוע שבגינו הורשע הנאשם, בהתאם לעיקרון ההלימה, ולאחר מכן לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מיתחם זה. במקרה דנא, שבו הגיעו הצדדים להסדר טיעון דיוני ומהותי – כאשר עיקר המחלוקת ביניהם היא כאמור בסוגיית ההרשעה – לא עתרו ב"כ הצדדים לקביעת מיתחם עונש הולם, כפי שאכן מקובל במקרים דומים.

...

שירות המבחן שקל את סוגיית הסיכון הנשקף מהנאשם, תוך בחינת הפרמטרים מגבירי הסיכון ומפחיתי הסיכון, והגיע למסקנה כי פחת הסיכון שהנאשם ינהג באלימות פעם נוספת.

יחד עם זאת יש להתחשב בעובדות המחמירות המופיעות בהקשר זה בכתב האישום המתוקן, דהיינו: בכך שהנאשם היכה באגרופו בלסתו השמאלית של המתלונן, פעמיים, כאשר הפעם השנייה היתה לאחר שהמתלונן התריע בפניו כי הוא צפוי לעבור ניתוח וביקש מהנאשם שלא לפגוע בו. סוף דבר: אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני מותיר את הרשעת הנאשם על כנה וגוזר עליו את העונשים הבאים: (א) מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, אותו לא יישא הנאשם אלא אם כן יעבור, תוך שלוש שנים מהיום, עבירה של אלימות כלפי הגוף.

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"פ 3742-07-18 מדינת ישראל נ' מערוף(עציר) בפני כבוד השופט אבי לוי המאשימה מדינת ישראל הנאשם עלי מערוף ת.ז. 321550345 (עציר) גזר דין

עלי מערוף, הנאשם בתיק זה, הורשע על-סמך הודאתו, במסגרת הסדר-טיעון, בעבירה שעניינה נשיאה של נשק והובלתו, בנגוד לסעיפים 144(ב) רישא ו-144(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק"), על כי נשא תיק ובתוכו שני "רימוני יד/מדוכה מס' 400" הפולטים גז בעת פעולתם ובכוחם להזיק לאדם.

בעבר (בשנים 2014 ו-2013) הורשע הנאשם לפני בית-המשפט לנוער בשורה של עבירות (איומים, תקיפה, היזק לרכוש במזיד, שימוש ברכב ללא רשות בעליו, גניבה מרכב, הונאה בכרטיס חיוב, הפרת הוראה חוקית, פריצה והפרת הוראה חוקית).

כך למשל, בפרשה שנדונה במסגרתו של ע"פ 6327/17 יוסבאשוילי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 28.3.18) קיבל בית המשפט העליון ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, במסגרתו הושת על המערער עונש מאסר בן 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

...

סבורני שלנסיבות חייו הקשות (בואו ארצה בגיל צעיר עם אנשי צד"ל ופטירת אביו) בוודאי היה משקל בכל הנוגע להידרדרותו לעולם הפשע.

לפיכך, מעשה זה מקיים באופן מהותי את התנאי של "עבירה שיש בה יסוד של אלימות". מטבעם של דברים, הלכתו של בית-המשפט העליון מקובלת עליי לחלוטין.

סוף דבר מוטלים על הנאשם אפוא 18 חודשי מאסר, שמהם יהיו 10 חודשים לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו בגין תיק זה. היתרה תהא על-תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים עבירה של החזקת נשק שלא כדין או של נשיאתו שלא כדין בניגוד לסעיף 144 לחוק העונשין.

כתב האישום הנאשם הורשע על פי הודייתו בעובדות כתב אישום מתוקן (להלן: "כתב האישום"), במסגרת הסדר טיעון אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש, בעבירות בנשק (החזקה ונשיאה), לפי סעיף 144(א)+(ב) רישא+סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן בעבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

ראיות הצדדים לעונש בטרם נשמעו טיעוני הצדדים לעונש, הציגה המאשימה את גיליון המירשם הפלילי והתעבורתי של הנאשם (מע/1) ממנו עולה כי לחובתו ארבע הרשעות קודמות בעבירות של החזקה / שימוש בסמים לצריכה עצמית, איומים, תקיפה סתם, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והיזק לרכוש במזיד.

במסגרת הפסיקה אותה הציגה בפניי המאשימה, הוגש גזר הדין שניתן בת"פ 26087-05-16 (מח' חיפה) מדינת ישראל נ' מהדי בסל (16.11.2016), שם הוטלו על הנאשם שהורשע ברכישת נשק, החזקתו, נשיאתו והובלתו 42 חודשי מאסר ובנוסף הופעל עונש מאסר מותנה בן 10 חודשים, כך שבסה"כ נקבע כי הנאשם שם ירצה 52 חודשי מאסר בפועל.

מקרה דומה נדון בע"פ 5877/13 ‏בדארנה גאלב נ' מדינת ישראל (2.4.2015), שם ציין בית המשפט כי לצד החשיבות שיש בהקפדה יתרה בנסוח התנאי, "קשה לטעון ברצינות כי השופט שהטיל את התנאי נתכוון כי רק שילוב של העבירות של נהיגה בפסילה ואיומים יפעיל את התנאי". בעניינינו הדברים אף נכונים מכח קל וחומר, כשעבירת ההיזק לרכוש שורבבה לגזר הדין בטעות.

...

לאור כל האמור לעיל, הן לעניין נסיבות ביצוע העבירות, והן לעניין הענישה הנוהגת במקרים דומים, אני רואה להעמיד את מתחם העונש הראוי בטווח שבין 16 ל- 40 חודשי מאסר, בצירוף עונש נלווה של מאסר מותנה.

על יסוד מקבץ השיקולים שמניתי לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 22 חודשי מאסר בפועל.

בנוסף, אני מורה על הפעלת המאסר המותנה בן 6 חודשים שהושת על הנאשם על ידי בית משפט השלום בעכו בת"פ 36093-03-14, באופן שחציו ירוצה במצטבר וחציו בחופף לעונש דלעיל.

האם יש מקום להורות על המנעות מהרשעתה של הנאשמת, צעירה נעדרת עבר פלילי, הסובלת מבעיות נפשיות כתוצאה מפגיעות מיניות שחוותה מגיל צעיר שנקבעה אשמתה במגוון עבירות שבוצעו על ידה על רקע פגיעה קשה שחוותה מצד בן זוגה - זו השאלה שבמוקד גזר דין זה. רקע עובדתי על יסוד הודאתה של הנאשמת נקבעה אשמתה בעבירות של הפרעה לעובד ציבור; תקיפה; היזק לרכוש במזיד; איומים והיזק לבעל חיים לפי סעיפים 382(א), 379, 452, 192 ו- 451 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); כפי הנטען בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן בשנית, ביום 04.05.2016, שבה הנאשמת לדירה בה מתגוררת אמה (המתלוננת) בעקבות כך שהותקפה קשות בנסיבות מחמירות על ידי בן זוגה.

במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם בין הצדדים כי הנאשמת תודה בעובדות כתב האישום וכי המאשימה תגביל את עתירתה העונשית למאסר מותנה וחתימה על התחייבות ואילו ההגנה תעתור להמנעות מהרשעה והסתפקות בחתימה על התחייבות.

...

במקרה הנדון, כאמור, אני סבורה כי מתקיימת אותה הצטברות של נסיבות חריגות.

עם זאת, בנסיבות הייחודיות של המקרה המונח בפניי, בהתחשב במצבה הנפשי המורכב של הנאשמת, ברקע לביצוע העבירות, בגילה כיום ובגילה בעת ביצוע העבירות, בחלוף הזמן, בעברה הפלילי הנקי ובכך שלא הסתבכה עוד בפלילים, בעובדה כי היא משולבת כיום בהליכים טיפוליים ונוטלת אחריות מלאה למעשיה ולאור המלצותיהן של הקרימינולוגית, הגב' אתי רחמים והגב' מדעי מהיחידה לסיוע לנפגעות תקיפה מינית – אני סבורה כי יש מקום בזו הפעם להסתפק בקביעה כי הנאשמת ביצעה את המיוחס לה בכתב האישום, ולהימנע מהכתמת עברה.

לאור כל האמור לעיל אני מוצאת שלא להרשיעה בדין.

בית משפט השלום בכפר סבא ת"פ 40135-03-20 מדינת ישראל נ' בר סלע 9 מאי 2022 לפני כבוד השופטת אילה אורן המאשימה מדינת ישראל הנאשם אסף בר סלע גזר דין

הבת הורשעה בעבירה של תקיפת עובד ציבור בכך שתקפה את המתלוננת וגרמה לה לחבלות, והאם הורשעה בניסיון תקיפה והיזק לרכוש בכך שצעקה על המתלוננת, קיללה אותה והשליכה מסך מחשב על הריצפה והוא היתנפץ.

בעפ"ג (מחוזי מרכז) 44005-10-12 בוחבוט נ' מדינת ישראל (15.1.2013) נדחה ערעור של נאשם שהורשע במסגרת הסדר טיעון דיוני בתקיפת אורתופד שטיפל בו בעת שהגיע לבית החולים חבול לאחר תאונת דרכים.

...

לאחר שנתתי דעתי לעבירה בה הורשע הנאשם בנסיבותיה, למידת הפגיעה בערכים המוגנים ובהתאם לפסיקה הנוהגת אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ועד 9 חודשי מאסר בפועל.

במכלול הטעמים לקולה וחומרה אני סבורה שיש לגזור את עונשו של הנאשם בשליש הראשון של מתחם העונש, כך שיושת עליו מאסר לריצוי בעבודות שירות.

אשר על כן החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 3 חודשים.