גזר דין: תקיפה ואיומים במסגרת הסדר טיעון

בית משפט השלום בבאר שבע ת"פ 16218-08-19 מדינת ישראל נ' אבו עמאש בפני כבוד השופט יניב בן הרוש בעיניין: המאשימה מדינת ישראל-תביעות נגב ע"י ב"כ עוה"ד דוד ז'נבה הנאשם סולימאן אבו עמאש-בעצמו ע"י ב"כ עוה"ד סמיר אבו עאבד גזר דין

ראו למשל עפ"ג 37556-11-21 מדינת ישראל נ' פלוני, שם נידון הנאשם לשישה חודשי מאסר על תנאי לאחר הורשע בעבירת תקיפת בת זוג בעודו בגילופין ובעבירת איומים במסגרת הסדר טיעון לפיו ככל שיתקבל תסקיר שירות המבחן חיובי ותאמץ המאשימה את המלצות שירות המבחן, ובית המשפט שבערעור הותיר את העונש על כנו.

...

לאחר שבחנתי את הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירה על ידי הנאשם, מידת הפגיעה בערכים אלו, ובנסיבות ביצוע העבירה, הרי שאני קובע כי מתחם העונש במקרה זה, נע בין מאסר על תנאי לבין 6 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, זאת לצד מאסר מותנה מרתיע.

המאשימה מחויבת להסדר אליו הגיעה עם הנאשם היות ונוצרה הסתמכות אצל הנאשם עליה ביסס הנאשם את התנהלותו במהלך הליך זה. ובהקשר זה אפנה לבג"ץ 681/12 שחר מרים גרישפן נ' היועץ המשפטי לממשלה בו נקבע כי: "נוכח היסוד החוזי שבהסדר הטיעון, אך גם משיקולים רחבים יותר, לפיהם יש לראות בהסדר הטיעון סוג של התחייבות שלטונית, הוטלו לאורך השנים מגבלות שונות על כוחה של התביעה לחזור בה מהסדר טיעון" ובהמשך: "נקבע, כי ניתן יהיה לחזור מהסדר טיעון, אם חל שינוי בנסיבות העובדתיות ואינטרס ההסתמכות של הנאשם לא נפגע פגיעה ניכרת (פרשת ארביב). אך במקרה שבו לא היו נסיבות חדשות ולא התגלו עובדות חדשות, אלא הייתה אך "הערכה מחודשת של נסיבות העניין" ושל קשת השיקולים הרלוונטיים, לא התיר בית המשפט זה חזרה מהסדר טיעון" מצאתי, כי מרגע שהנאשם הסתמך על הבטחתה של התביעה לעונש הכפוף לתסקיר שירות מבחן, הרי שאין מנוס מלהורות על חפיפה מלאה בין המאסר המותנה לבין עונש המאסר חרף עמדתה הנוכחית של המאשימה.

סוף דבר אשר על-כן, הריני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל.

באשר למצבו הרפואי והנפשי המורכב של הנאשם שלפניי, קבע כב' הש' אלרון בסעיף 12 להחלטתו ב-ענין שמריז דברים הרלוואנטיים גם לענייננו (ההדגשות לא במקור - זד"ל) - "עבירות אלימות במשפחה הן תופעה נפסדת המהוה נגע רע בחברה, ועל רשויות החוק והמשפט לעשות כל שביכולתן כדי להביא למיגור תופעה זו... לאור מדיניות הענישה המחמירה הראויה בעבירות מסוג זה שהורשע בהן המבקש, דומה כי בית משפט השלום הקל עם המבקש בגין נסיבותיו הרפואיות - ואין כל הצדקה להקלה נוספת בעונשו". רע"פ 6464/18 פלוני נ' מדינת ישראל (14.10.18) - נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור של מי שהורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות איומים, תקיפה חובלנית של בת זוג והפרת הוראה חוקית.

עפ"ג (ב"ש) 13536-03-19 אבו תיליק נ' מדינת ישראל (17.4.19) (להלן: ענין אבו תיליק) - הנאשם חזר בו מהערעור על גזר הדין ב-ת"פ (ב"ש) 59725-11-18 מדינת ישראל נגד אבו תיליק (5.3.19) במסגרתו בגין שתי עבירות תקיפה סתם, במהלכן סטר מספר פעמים על פני זוגתו, שבאחת הפעמים נפלה והתעלפה - נקבע מיתחם 6-18 חודשי מאסר.

...

רע"פ 1884/19 שמריז נ' מדינת ישראל (‏14.3.19) (להלן: ענין שמריז) - נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בו נדחה ערעורו של מי שהורשע בביצוע שלוש עבירות תקיפה סתם של בת זוג ותקיפה הגורמת חבלה של ממש של בת זוג, וזוכה מיתר העבירות שיוחסו לו. בגין תקיפת זוגתו בארבעת האירועים, במהלך כשנתיים, נדון המבקש ל-4 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ותשלום פיצוי בסך 20,000 ₪.

מ-ה/1 עולה כי הנאשם סובל ממחסור בשינה, קשיי עירנות וריכוז, "כאוב ומוגבל גם בפעילות יום-יום. הוא מתקשה ללבוש מכנסיים או לנעול נעליים. קשה לו לתפקד בעבודות בית". עוד עולה כי "הכאב ואי הנוחות מחמירים משמעותית את הפרעת האישיות" וכי "התפרצויות זעם וביטויים אחרים של תוקפנות הם צפויים להחמיר". עוד עולה כי "חוסר שיתוף הפעולה עם המערכת הרפואית הוא סממן נוסף של הפרעת האישיות". מקובלת עלי טענת ההגנה כי יש ליתן משקל למצבו הרפואי המורכב של הנאשם, אולם מקובלת עלי גם טענת המאשימה כי יש לקחת בחשבון שכעולה מ-ה/1 - הנאשם לא מקפיד על טיפול מסודר, דיאטה "ואף לא על אורח חיים הנדרש כדי לשמור על בריאותו", מסרב ליטול חלק מהתרופות שנרשמו לו ומעשן, דבר שעלול להוביל להחמרה במצבו; הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו - נתתי דעתי לכך שהנאשם שהה במעצר במשך כ-3 שבועות, שוחרר למעצר בית מלא בו שהה כ-4 חודשים, כ-3 חודשים במעצר בית חלקי במסגרתו יצא לעבוד ללא ליווי ובהמשך בתנאי הרחקה מהמתלוננת.

סוף דבר לא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה לחוק העונשין.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס. 4 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מתום ריצוי מאסרו, שלא יבצע כל עבירת אלימות מסוג פשע; חודשיים מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מתום ריצוי מאסרו, שלא יבצע כל עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איומים; הנאשם ישלם פיצוי בסך 5,000 ₪ למתלוננת.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"פ 62205-06-20 מדינת ישראל נ' אלקרינאווי בפני כבוד השופט יניב בן הרוש בעיניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י לישכת תביעות נגב הנאשם פרחאן אלקרינאווי-בעצמו ע"י ב"כ עוה"ד אפרת צרפתי גזר דין

לא אכחד כי קיימת אף פסיקה התומכת במיתחם שתחתיתו מאסר על תנאי, כגון למשל עפ"ג 37556-11-21 מדינת ישראל נ' פלוני, שם נידון הנאשם לשישה חודשי מאסר על תנאי לאחר שהורשע בעבירת תקיפת בת זוג בעודו בגילופין ובעבירת איומים במסגרת הסדר טיעון לפיו ככל שיתקבל תסקיר שירות המבחן חיובי ותאמץ המאשימה את המלצות שירות המבחן, ובית המשפט שבערעור הותיר את העונש על כנו.

...

סוף דבר, התוצאה הראויה היא שמתחם העונש בעבירת תקיפה סתם של בן זוג שאינה ברף הנמוך, כבענייננו, יתחיל בעונש מאסר שיכול וירוצה בעבודות שרות.

לאור כל האמור, אני קובע כי בנסיבות תיק זה מתחם העונש הראוי נע בין 3 חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות, לבין 12 ח' מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, בצירוף מאסר מותנה, קנס ופיצוי.

סוף דבר אשר על-כן, הריני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות במרכז יום לקשיש ברהט 737.

בית משפט השלום בנצרת ת"פ 20382-07-18 מדינת ישראל נ' עלי(עציר) לפני כבוד השופטת רות שפילברג כהן המאשימה מדינת ישראל הנאשם ניר עלי (עציר) ת"ז 302838909 <#2#> נוכחים: מטעם המאשימה: עו"ד פראס חוראני מטעם הנאשם: בעצמו וע"י עו"ד מני אלביר נוכח: בעלה של המתלוננת, מר אולרו <#3#> גזר דין

בנוסף, ניתן להפנות לפסיקה הבאה: ברע"פ 5662-18 פלוני נ' מדינת ישראל (2.8.18) דחה כב' השופט אלרון בקשת רשות ערעור של נאשם שנגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית, לאחר שהורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות איומים, תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש ונהיגה בזמן פסילה.

...

בסופו של דבר, החלטתי למקם את עונשו של הנאשם בחלקו הנמוך של מתחם הענישה, אך לא בקצה הקל, יחד עם עונשים נלווים.

סוף דבר לאור כל האמור, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: א.         מאסר למשך 15 חודשים בניכוי ימי מעצרו של הנאשם – מיום 29.6.18 ועד יום 25.7.18.

אני מורה על הפעלת עונש של פסילת רשיון על תנאי למשך 4 חודשים שהוטל בת"ד 3775-12-13 וזאת במצטבר לעונש הפסילה בתיק זה. הנאשם ירצה סה"כ שישה חודשי פסילת רשיון, וזאת לאחר שחרורו מהמאסר שנגזר עליו בתיק זה. על הנאשם להפקיד את רשיון הנהיגה ביום שחרורו מהמאסר, או תצהיר במקרה של אובדן רשיון, ומובהר לו כי מרוץ עונש הפסילה יתחיל רק עם ההפקדה, ואולם הנהיגה אסורה עליו מיום שחרורו מהמאסר.

יחד עם זאת, מצאתי להציג פסיקה שיש לה קשר רעיוני למקרה שבפני לגזור ולהקיש ממדיניות ענישה זו. הביא לדוגמא את הפסיקה הבאה: ע"פ 5107/18 אנדרי קייס נ' מדינת ישראל (16.01.19) - עובד כח עזר במחלקה סיעודית במוסד לקשישים, אשר במהלך הטיפול בהם ביצע כלפיהם מעשי תקיפה ואיומים – הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בשתי עבירות של היתעללות בחסר ישע על ידי אחראי, תקיפה בנסיבות מחמירות וכן בעבירת איומים.

במסגרת גזר הדין הושתו על המבקש העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בפועל בנכוי ימי מעצרו (כחודש ימים), 12 חודשי מאסר על תנאי, ופיצויים לשניים מן המתלוננים – בסך 3,000 ש"ח, ובסך 12,000 ש"ח. ע"פ 7088/16 לאוניד מיטניק נ' מדינת ישראל (19.06.18) - לפי הנטען בכתב האישום המתוקן – לפי עובדות כתב האישום המתוקן עפ"י כתב האישום המתוקן, המתלונן הוא נכה המרותק לכסא גלגלים ולמיטה.

...

עיקר הנזק הוא בעצם ההשפלה שבמעשה, הפגיעה הרגשית במשפחתו והפגיעה באמון משפחתו והציבור במערכות הטיפול הסיעודי; הסיבות שהביאו את הנאשמות לבצע את העבירה המהוות חוסר רגישות וקור רוח הגובל בהתאכזרות לחסר ישע; יכולתן של הנאשמות להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלהן על מעשיהן שהתבטא בגילוי הצוחק והזלזול שבמעשיהן; האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשמות בנפגע העבירה או ניצולו דבר שבה לידי ביטוי ברמת אלימות פיזית נמוכה, אך רמת ביזוי גבוהה; בנוסף יש לקחת בחשבון את הניצול לרעה של כוחן של הנאשמות בעת ביצוע העבירה; סבורני כי מתחם העונש ההולם בגין הארוע הוא מאסר שירוצה למשך 9 חודשים ועד ל- 18 חודשי מאסר.

לאחר ששמעתי את הצדדים בהתחשב בטיעוניהן, בנסיבות המקרה והעניין ועל פי כל השיקולים הצריכים לגזר הדין אני קובע כי אלה העונשים שאני משית על הנאשמות: אני דן את הנאשמות למאסר בדרך של עבודות שירות, למשך תשעה חודשים, אני מטיל על הנאשמות ביצוען של העבודות המפורטות בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, עלפי הוראות סעיף 51 ב(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

אני דן את הנאשמות למאסר למשך 9 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים.